בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ב

מסופר בפרשתנו על המלחמה של ישראל עם סיחון מלך האמורי וכך נאמר:

וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כׇּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃  וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃

 וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ׃  כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כׇּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃  עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃

טוב אמנם מקובל לומר שההגנה הכי טובה הינה ההתקפה, אבל זה לא עבד הפעם לאמורים, הם יצאו לקראת ישראל למדבר, הפסידו במלחמה וכל עריהם המבוצרות נפלו בידי ישראל ללא מאמץ. הפעם ברצוני להתבונן בחשבון, מה חשיבותה ובמיוחד מה ענין הפסוק האחרון שציטטתי " עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃",למה לבוא חשבון? ומי הם המושלים הקוראים לנו לבוא אליה?

 

כדי להבין את הסיפור צריך הקדמה קצרה, ה' הבטיח לאברהם אבינו ארץ עשרת עממים, אבל בינתיים עד שעם ישראל חזר לארץ יושבים שלושה עמים "משלנו" בארצות קני,קנזי וקדמוני והקב"ה ציווה עלינו לא להלחם בהם, מדובר באדום ,עמון ומואב. ולמעשה התוכנית של ארץ ישראל השלמה נדחתה בכמה אלפי שנים, ועם ישראל ירש בינתים רק ארץ 7 עממים. ברור לנו שיש עומק רב מאחורי הענינים האלו כי יש יחס בין אורות וכלים, כדי שנוכל להוריד את כל האורות של הקדושה לארץ אנו צריכים כלי קיבול בהתאם. אז לעת עתה אנו יודעים לנגן רק עם 7 תווים, ואנו מצפים ומייחלים לנבל עשור. 7 עממים מכוונים כנגד שבעת הספירות התחתונות, ואנו עוד לא השלמנו את הכלים לאורות העליונים.

 מה שמתגלה לנו פה בסיפור שאין לה' התנגדות שאנו נתיישב בארצות אדום עמון ומואב, אלא שאסור לנו להלחם בהם, ולקחת מהם את הארץ,ואילו מעצמם  הם עוד לא פינו לנו את מקומם,(עדין) אולם בכל זאת ההשגחה העליונה גלגלה לנו לרשת חלקים מארצות עמון ומואב "עמון ומואב אשר טהרו בסיחון"(גיטין לח), ז"א סיחון כבש חלקים גדולים מהם ובין השאר כבש את העיר חשבון, ואותה הפך לעיר ממשלה שלו, כך הוא חשב לפחות, אבל ה' חשבה לטובה "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ".

את הרקע הסברנו, אולם מי הם המושלים ולמה הם קוראים לנו לבוא חשבון?

פשט הדברים שהמושלים בסיחון קראו לאנשים לבוא ולגור בחשבון לאחר שכבשוה מהמואבים, או שהמושלים בישראל קראו לבני ישראל לבוא ולגור בה לאחר שנכבשה מהאמורי. אבל נראה שהתשובות האלו לא מספקות, למה נקראים הם נקראים כאן מושלים? ולמה דוקא לבוא חשבון, אין עוד ערים שנכבשו? הבא נעבור למבט יותר עמוק:

אומרים חז"ל: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים וְגוֹ׳  הַמֹּשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ  תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא (בבא בתרא עח,ע"ב)

המסר בסך הכל מובן, אם אנו נחשוב לפני שאנו נאמר משהו או נעשה אותו, נחשב רווח והפסד של התנהגותנו ונשלוט על כוחות החיים שבנו-נזכה לחיים טובים בעולם הזה ואף לעולם הבא. למה המושלים ביצרם הם הקוראים לנו לבוא חשבון? הן משום שהם יודעים את הרווח הצומח מכך כי הם כבר צלחו את הדרך, והן משום שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. 

וכיצד זה קשור לחשבון העיר שסיחון כבש ממואב?

המלבי"ם מבאר את הקשר בין הסיפור ההיסטורי לבין הדרשה: והנה השכילו במלחמה זו של סיחון עם מואב שסיחון התגבר אז על מואב מפני שני דברים, [א] שהנהגת מדינת סיחון היתה הנהגה בדעת ובחשבון שחשבו ושקלו כל מעשי הנהגת המדינה שיהיה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ועל כן קראו את שם עיר הבירה בשם חשבון ששם זה התחדש אז אחר שכבשה סיחון, לרמז בזה על שהיו מחשבים. כל מעשיהם, לא כן הנהגת מואב היתה פרוע בלא השבון וסדרים, וז״ש במשל בואו חשבון היינו שלכן יבואו וינצחו מפני שהם מחשבים ושוקלים מעשיהם,..[ב] שסיחון נצח מלחמה זו היה מפני שאנשי סיחון כלם שמעו פקודת מלכם שהוא , יצא לפניהם ולחם מלחמתם משא״כ אנשי מואב היו פרועים בלתי שומעים פקודת מלכם והיו כצאן בלא רועה ואבדו, שעז״א תבנה ותכונן עיר סיחון, ר״ל שלכן נבנית ועמדה בתקפה יען היתה עיר סיחון מתיחסת אליו שכלם שמעו לפקודתו,(ע"כ לשון המלבי"ם)

למדנו ששתי מעלות היו לסיחון שבגינם ניצחו במלחמה את מואב, היו מחושבים-בואו חשבון, וקבלו על עצמם את מרות המושלים. וחז"ל בעקבות המושלים, לקחו מכאן מוסר כיצד נוכל גם במלחמת היצר הפרטית שלנו לנצח.

אחרי כל זאת נשאר לנו להבין כיצד זה חוכמתם של האמורים לא עמדה להם במלחמתם כנגד ישראל, ומה הנמשל מכך למלחמת היצר?

סיחון עשה טעות חמורה, הוא יצא להלחם בנו במדבר, בכך הוא יצא מחוץ לערים המבוצרות שלו והפסיד הכל. מה הטעות בזה? אמנם בדרך כלל זה נכון להילחם בשטח האויב ולא לחכות שיבואו אליך לעריך, אבל אין עצה ואין תבונה נגד ה'. עם ישראל שלח אליו שליחים וביקש לעבור בארצו ובזה נתן לסיחון לחשוב שעם ישראל פוחד מהם והביא את סיחון להתגאות ולחשוב שזו משימה קלה בשבילו להילחם בנו ולכן הרשה לעצמו לצאת מהאזור הבטוח. 

 מה אנו לומדים מזה למלחמת היצר?

 לא לסמוך יתר על המידה על כוחנו,להתפלל אל השם שיושיענו ויתן לנו כוח לנצח. ועוד לימוד,ישנם כוחות רעים שכל זמן שהם בתוך העיר קשה לנצח אותם, אולם דוקא כשהם תופסים אומץ ויוצאים החוצה,אנו יכולים לנצחם,"בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד."(תהלים צב,ח) יותר מזה אנו יכולים ללמוד מכאן לימוד למהלך הגאולה,השם מסכסך את הרשעים אלו באלו כדי להכשיר את הקרקע לגאולה. אחרי זה הוא נותן בלב שרידי כוחות הרע לצאת נגדנו למלחמה, כדי להשמידם ולכלותם. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְ-הוָה.