בס"ד לפרשת נצבים התשפ"ב.
מי גדול יותר צדיק או בעל תשובה?
מחד יש עדיפות לצדיק על פני בעל התשובה, מי שלא טעם טעם חטא, שלא התלכלך בטיט, כמו שנאמר אשרי מי שלא חטא.
מאידך יש יתרון לבעל תשובה, המאיסה שלו ברע הרבה יותר עוצמתית, יכולת המלחמה שלו ברע ממילא חזקה יותר. הוא מבורר בדרכו. האכפתיות שלו לעזור לאלו שעדין שקועים בטיט גם יותר גדולה.
ובאמת יש בחז"ל מחלוקת בנושא:
שיטת רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך .
ואילו רבי אבהו אומר: שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים. שנאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב״, לרחוק ברישא והדר לקרוב.(מסכת ברכות ל"ד)
צריך להבין כיצד יתכן כי בעלי תשובה נמצאים במקום גבוה יותר מצדיקים?
הדבר יובן לפי היסוד שביאר לנו האר"י הקדוש (עץ חיים שער קליפת נגה,פרק ח)
היסוד הוא שיש בבריאה אור מרכזי המכונה אור נוגה. אור הנמצא בתווך שבין הקודש ובין החול. באור זה יש ערבוב של טוב ורע. והמשימה שלנו בעולם היא לברר את האורות האלו, ולהפריד בין השניים. בעבודה זו אנו נעשים שותפים בתיקון העולם. מובא שם שאם האדם חוטא חלילה, החלק הטוב שבאור הנוגה נופל ונשבה תחת כוחות הטומאה. החידוש המדהים הוא, שכאשר מצליח האדם לשוב בתשובה, הוא לא רק חוזר למצב הראשוני שבו הוא התחיל- של אורות נוגה מעורבים טוב ורע, אלא האורות הטובים נחלצים לגמרי והטוב חוזר אל הקדושה העליונה. נמצא שהנפילה והתשובה שבאה בעקבותיה הביאו את האדם למקום הרבה יותר טוב מאשר בתחילת הדרך שלו, ובזה נשלם האדם.
יותר מבואר שם, שזה פירוש הענין שאמרו שהשב בתשובה מאהבה-זדונות נהפכים לו לזכויות, כי דווקא עכשיו לאחר התשובה מתברר שגם הנפילה שקדמה לתשובה נתנה שירות טוב לתהליך ברור הטוב מהרע בקרבנו ונתנה תרומה להשלמת התיקון שלנו.
זה לא שהאר"י אומר שחייבים ליפול לחטא כדי לתקן את קליפת הנוגה, ברור שאפשר ומומלץ לא ליפול לחטאים, אך למרות זה יש כאן חידוש כי רק מעמידה על המשמר שלא ליפול לחטאים אנו עדין לא מתקנים את קליפת נוגה, ערוב הטוב והרע עדין קיים שם, ונראה שבדרך כלל אנו לא מתעוררים לעשות את התיקון המבוקש כל זמן שאנו רק עומדים על המשמר.
בעצם כך אפשר להבין את כל מהלך ההיסטוריה. אמנם אדם הראשון נפל בחטא, וכל השתלשלות ההיסטוריה באה בעקבות זאת כדי לתקן את הנפילה הזו. הרבה סבל וצער באו בעקבות זה. אבל מצד שני התיקון שאנו עמלים עליו יביא אותנו למקום הרבה יותר נעלה ממציאות גן העדן של אדם הראשון לפני שחטא. כי אדם הראשון אם לא היה אוכל מעץ הדעת, עדיין היה נשאר מקנן בלבו הספק שמא הוא הפסיד משהו גדול בזה שלא חטא. ועוד החלקים בבריאה שצריכים השלמה ותיקון דהיינו חלקי הרע שבקליפת אור הנגה אולי לא היו כה מטרידים אותו וכלל לא היה מתקן אותם לולא החטא, גם יתכן שהוא לא היה מכיר בחופש הבחירה שלו, וממילא ביכולתו לתקן, ועכשיו לאחר שקלקל גם התחיל להאמין ביכולת לתקן. וזהו מאמר חז"ל "אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶן"(גיטין מג,ע"א)
ע"פ זה נוכל להבין כוונת התורה באומרה "וְהָיָה כִי־יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה"(דברים ל,א) בתחילת פרשיית הגאולה והתשובה שבפרשת נצבים, כיצד אומרת התורה "והיה" על דבר שאיננו שמח, והלא כלל הוא שתמיד בכל מקום "והיה" הוא לשון שמחה? ועוד מה כוונת התורה באומרה "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה׃"(דברים ל,יב)? אכן נראה הדבר על פי דברינו, שיש מה לשמוח לאחר החטאים והגלות שבאה בעקבותיהם,כי עכשיו התשובה תהיה שלמה בע"ה ואיתה גם תיקון העולם בשלמות. וזהו גם מאמר התורה ש"לא בשמים היא", החטאים הורידו אותה לארץ מקליפת אור הנגה, ולאחר החטאים התשובה נגישה אלינו ואיננה עוד בשמים, "כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ׃"(דברים ל,יד)
ברמת היחיד, לאחר שחכמינו נחלקו מי מהם עדיף צדיק או בעל תשובה, וברור שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים, לכן שווה לנסות למצוא את השילוב ביניהם, להנות משני העולמות. להיות צדיק בעל תשובה, גם צדיק וגם בעל תשובה. כיצד זה אפשרי? זה אפשרי בכוח הערבות. האם אנו חייבים ליפול לכל מיני מקומות נמוכים כדי למאוס בהם? ברור שלא, אנו יכולים לשמוע ממי שנפלו לשם כמה רע שם, הצדיקים יכולים לחוות דרך בעלי התשובה את עוצמת מאיסת הרע שלהם. למעשה כל אחד מאיתנו יכול לזכות את כל השאר במה שהוא בו בעל תשובה, וללמוד מהאחרים במה שהם בעלי תשובה. כך נוכל לעשות שיתוף לקחים ואיחוד עוסקים בתיקון עולם.
ולסיום:
בהפטרת השבת נקרא את ההפטרה השביעית והאחרונה מהפטרות הנחמה :
שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּי-הוָה תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּא-לֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ׃
כיצד נוכל לחדש את שמחת הכלולות שלנו עם הקב"ה? כשנזכה לראות שהכל היה לטובה, אפילו הנפילות, שבזכותם למדנו להתנקות מהרע ולבחור בחיים. אז גם נבין שאהבת הדוד אלינו ודאגתו לא משה מאיתנו אף רגע.וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה׃(ישעיה סב,יג)