בס"ד סוכות התשפ"ג

המשנה בתחילת מסכת סוכה קובעת את מידות הסוכה שאנו צריכים, ומציינת את גובהה המירבי "סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — פְּסוּלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר." לדעת תנא קמא של המשנה עשרים אמה זהו הגובה המירבי המותר לסוכה.(כ 9.6 מטר) האמוראים דנים במקורה של הלכה זו ומביאים שלוש שיטות: 

  1. אָמַר רַבָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה, אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא דָּר בַּסּוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בַּסּוּכָּה, מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בַּהּ עֵינָא.

  2. רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא: ״וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחוֹרֶב״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה אֶלָּא בְּצֵל דְּפָנוֹת.

  3. וְרָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״. אָמְרָה תּוֹרָה: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי. עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע.

יש להתבונן מה עומד מאחורי שלושת השיטות האלו, להלכה למעשה אין חילוק,כי כולם מסכימים שההלכה כסתם דברי המשנה שסוכה כשרה היא הפחותה מ 20 אמה גובה. אז השאלה למה הביאו לנו את השיטות האלו? ובמיוחד למה דוקא בזה פותחת המסכת?

נראה שהחכמים באו להאיר לנו את מהותה של הסוכה דרך שיטות אלו: לדעת רבה ראיית הסכך מזכירה לנו את הסוכות שישבנו בהם ביציאת מצרים. כך אנו נפנים את זכרון יציאת מצרים,ואת ההשגחה האלוהית המיוחדת השורה עלינו מאז. לשיטתו העיקר במצות הסוכה נמצא בתודעה שלנו. רבי זירא לעומתו בא ללמד אותנו שהעיקר בסוכה הוא שנשב בצל הסכך ולא הדפנות.  אנו בונים כאן בעולם מחיצות,מרימים חומות,אבל מעלינו תמיד משגיח השם יתברך. עלינו לחוות בחג הסוכות שאנו תמיד יושבים בצל הסכך,מקום מנוחתנו רק באלוהים.  ואילו רבא מדגיש לנו את חשיבות הארעיות,הסוכה מזכירה לנו שכל מה שיש כאן בעולם הגשמי הינו ארעי ובר חלוף. 

אם נתבונן נראה שרבה מדבר על זכרון העבר ההיסטורי הלאומי שלנו על ראשית ימי עם ישראל.רבי זירא מדבר על ההווה,לשיטתו אנו צריכים לשבת בצל הסכך ולא הדפנות,כאן ועכשיו. ואילו רבא מדבר על העתיד,הסוכה אמורה להיות ארעית ולא בית קבע, לא מבנה העומד לאורך זמן מרובה.

המסר החינוכי שעולה מכאן,במבט על העבר עלינו לזכור שכל מה שהשגנו ובנינו- הכל בחסדי השם יתברך עלינו,אל לנו לזקוף משהו לזכותנו. במבט על ההוה, אין לנו שום דרך למגן את עצמנו באמת בעולם הזה,שום ביטוח לא יבטיח את שלומנו וקיומנו, מבטחנו רק בהשם יתברך החפץ בטובתנו. במבט על העתיד,אנו יכולים להשיג יציבות אבל היא לא שייכת למימד הגשמי,כי כל דבר גשמי הוא זמני.

 

המספר עשרים באותיות מסומן באות כ' וחכמינו מציינים שהאות כ' מרמזת על הכתר העליון. מה אנו לומדים מכך? מה המשמעות שהסוכה אסור לה להיות גבוהה מכ' אמה?

 יכולת ההשגה שלנו הכי גבוהה נמצאת בספירת הבינה של עולם האצילות . זהו שער החמישים הנכסף מתוך חמישים שערי בינה, מעליה יש עוד עולמות אבל אין לנו בהם תפיסה. יש גבהים ששיכים לכבשונו של עולם,לחשבונות שמים שאין לנו רשות להתעסק בהם. מצד שני הגובה המזערי של הסוכה הינו עשרה טפחים,הוא מבטא את מרחב הפעולה שהשם השאיר לבני האדם בעולם. והגובה שבין זה לזה מבטא את המרחב המשותף ביננו לבין הקב"ה,אנו יכולים להשיג בו השגות, והשם משגיח בו עלינו ועל הנעשה בעולם גם כן. מעל ל20 אמה כבר זו רשות שמים מחוץ לתחום שלנו.

לסיכום: מעניין מאוד שחג הסוכות- זמן שמחתנו בא ללמדנו להכיר בארעיות החיים כאן בעולם, בחוסר הביטחון המאפיין את העולם החומרי, לראות שבלי עזרת שמיים לא נצליח לעשות כאן כלום. גם מגילת קהלת שאנו קוראים בחג הסוכות -אלו המסרים המרכזיים שלה . אנו יכולים ללמוד מכאן שזו גם הדרך להשיג את השמחה המיוחלת, דווקא תודעת חוסר אונים הבאה עם ההכרה בריבונו של עולם המשגיח עלינו- יכולה להביא אותנו לרוגע, יציבות ושמחה בחיים. חג שמח לכולם.