בס"ד לפרשת נח התשפ"ג
בעקבות המבול נתן הקב"ה את הקשת כאות שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר על הארץ, וכך נאמר:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃
אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃ וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃
וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל־בָּשָׂר׃
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ (בראשית ט,יג-יז)
לכאורה זה סימן טוב, תזכורת שהשם התחייב שלא יביא עוד מבול לעולם. אולם מובא במקומות שונים בחז"ל שאמנם יש לנו ברכה ואנו מברכים על הקשת, אבל היא גם מזכירה לנו שיש איזו הקפדה עלינו בשמים ואילולא ההבטחה של השם חלילה היה מגיע מבול לעולם. מסופר בתלמוד (כתובות ע"ז) שכאשר הגיע רבי יהושע בן לוי לשמים הוא פוגש שם את רבי שמעון בר יוחאי. שואל אותו רשב"י: אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי? (אתה הוא בן לוי?)אֲמַר לֵיהּ: הֵן. נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אִם כֵּן, אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי. וְלָא הִיא, דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי. אֶלָּא סָבַר: לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי.
תקציר הסיפור: רשב"י שואל את ריב"ל אם הקשת נראתה בימיו, והוא עונה לו שכן. אז אם כן אומר לו רשב"י אתה לא בן לוי,אתה זה לא אתה. אבל הגמרא ממשיכה ואומרת שלא היא, שלא היה כך, אלא למה ריב"ל אמר שהקשת כן נראתה? כדי שלא להחזיק טובה לעצמו.
רוב הפרשנים מבארים שכל ימי ריב"ל לא היתה נראית הקשת כמו שהיה בימי רשב"י, והוא סימן טוב שהצדיקים הללו הגנו על דורם כך שלא היה צורך להראות את הקשת. מסופר בחז"ל על עוד דור שבו לא נראתה הקשת-דורו של חזקיהו המלך. אבל כיצד ריב"ל הרשה לעצמו לומר דבר שקר?
הבן איש חי מבאר שאמנם כשהיה ילד קטן נראתה הקשת ולכן לא הוציא שקר מפיו, ורשב"י שאל אותו על ימי היותו גדול שאז הוא הגן על דורו. הפתח עיניים מביא תרוץ אחר, בימיו לא נראתה הקשת בארץ ישראל בה היה חי רבי יהושע ובזכותו היא לא היתה נראית, אבל בבבל נראתה הקשת. וכך הוא לא שיקר בדבריו מחד, אבל גם מאידך באמת הוא הגן על דורו ולכן בארץ היא לא היתה נראית. לפי כיוון זה, אכן טוב לו לדור שבו לא נראית הקשת בענן.
אולם למרבה הפלא מי השילוח מבאר את הסיפור בגמרא אחרת לגמרי, וכך כותב:
"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא. וזה ששאל רשב"י את ריב"ל (כתובות ע"ז:) נראתה הקשת בימיך ולא שאל אותו בלשון ראית, דנראתה משמע לפעמים ולא בתמידות, ולרשב"י היתה הקשת בתמידות. והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו."(מי השילוח ח"א פרשת נח)
מי השילוח הופך את הסיפור, לפירושו אצל רבי שמעון הקשת היה נראית בתמידות, והוא שאל את ריב"ל האם אצלו היא היתה נראת לפעמים או בקביעות? וריב"ל שלא רצה להחזיק טובה לעצמו לא רצה לספר שאף אצלו היא היתה בתמידות.
אמנם עם לשון הגמרא מי השילוח מסתדר, אבל עדין קשה עליו כי הלא מובא בכמה מקומות בחז"ל שבימי רשב"י ריב"ל וחזקיהו לא היתה נראית הקשת, כיצד אפשר לישב אותו עם חז"ל?
רבי יעקב לינר-בנו וממשיך דרכו של מי השילוח בא לעזרתנו, וכך כותב הבית יעקב: "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. בענני ענן על הארץ, היינו בעת התגברות ההסתרה. והחושך יכסה ארץ אז ונראתה הקשת בענן, שיתגלה עוצם התקיפות והבהירות שנמצא בההעלם, שענין הקשת הוא להזכיר מדת יום בלילה…ומשום זה בדורו של חזקיה ודור של רשב"י לא נראתה קשת מימיהם, כדאיתא בב"ר (פ' לה), לפי שהם היו בבחינת וי"ו המחבר, והאירו במעשיהם שלא יהיה חושך גדול כזה בעולם, וממילא לא נצרך לאור הקשת. כי עיקר אות הקשת הוא להראות שגם בחושך יש אור, ואצלם לא היה חושך כלל.
הבית יעקב קורא להם ואו החיבור, רבי נחמן מברסלב אומר שהם עצמם בחינת קשת(ליקוטי מוהר"ן מ"ב,ב). בשפה פשוטה ההסבר כזה, אם הקשת נראית לנו לבני האדם זה סימן שנותן לנו השם שהוא מאיר לנו אפילו בזמנים קשים של הסתרה. לכן בדורם של צדיקים מיוחדים שהם עצמם שימשו כקשת של דורם, העולם לא היה חשוך כל כך , ולכן לא היתה נראית לציבור הקשת. אולם מצד שני בדורות אלו הקב"ה ראה כל הזמן את הקשת, ראה כל הזמן את צדיקי הדור המגינים על דורם ומרוממים אותו, ולכן מי השילוח מדבר על קשת בקביעות בדורם של הצדיקים, כוונתו שהיה בדורם הארה אלוהית גדולה, הצדיקים ראו בקביעות את הקשת-את ההארה הזו. בדורם גם הקב"ה ראה את הקשת-ראה את הזכויות שלהם,שהם נאמנים בברית. לכן לא היה צורך שהציבור הרחב יראה את הקשת.
אז אחרי כל הברור הזה, מה אנו אמורים להבין כשאנו רואים את הקשת בענן? מצד אחד לברך ולהודות לקב"ה שהוא נאמן בבריתו והוא לא נותן לחושך לכסות ארץ, אין מצב שבו השם יפסיק מלרחם עלינו, מעל לכיפות הברזל ומעילי הרוח נמצאת כיפת הקשת הא-לוהית. מצד שני זו נורת ביקורת צבעונית שבאה לעורר אותנו לשוב בתשובה ולתקן את דרכינו. מצד שלישי אומר לנו הזהר הקדוש שכאשר אנו נזכה לראות את הקשת בכל גווניה המאירים-יבוא המשיח. כנראה הכוונה שאנו נראה את הקשת כמו שראו אותה הצדיקים הללו, אור אלוהי גדול שיאיר את כל העולם, שנחיה ונראה בע"ה.