בס"ד לפרשת שמות התשפ"ג

כבר קראתי בעבר לספר שמות הספר של ריה"ל. הסיבה לכך היא שלדעת רבי יהודה הלוי, עיקר הביטחון שלנו באמיתות התורה מבוסס על הזיכרון הלאומי שלנו מימי יציאת מצרים. ספרים אפשר לזייף, סיפורים אישיים גם כן,אבל היסטוריה של אומה אי אפשר. ישנה אימרה קרובה לזה של אברהם לינקולן "אתה יכול לרמות את כל האנשים חלק מהזמן וחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן." אבל אם נדייק בדבר יש הבדל בין התזות, ריה"ל לא טען טענה כה גורפת כמו לינקולן, לדעת ריה"ל אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן, אבל לא במה שנוגע להיסטוריה של אבותיהם.
הסיפור ההיסטורי של עם ישראל מראשית הוויתו בארץ מצרים שנחשף בספר שמות, לא רק מחזק בנו את האמונה בה', הוא חושף קומה חדשה בקשר של ריבונו של עולם עם עולמו. לאחר שספר בראשית חשף שתי קומות ראשונות: 
 קומה א- חשף את ה' כבורא העולם. ממילא לימוד מדעי הטבע מפגיש אותנו עם חכמת הבריאה הפלאית. באמת חכמה אלוהית פלאית נגלית בעולם, אבל זו רק היכרות קרה עם ה'.
 קומה ב- הדיבור של ה' עם בני האדם וההשגחה עליהם. לאורך כל ספר בראשית אנו עדים לכך. זו כבר היכרות חמה ואכפתניקית, יש להשם ציפיות מאיתנו בני האדם, הוא מנסה אותנו וגם מתגמל אותנו.
 קומה ג- מתחילה להיחשף בספר שמות-התקשרות של ה' עם אומה. השגחה מיוחדת עליה ובחירה בה כסיירת שתוביל את תיקון העולם כולו.
 קומה ד- שאף אותה נפגוש בספר שמות תהיה נתינת התורה לאומה והשראת שכינה קבועה בתוכה. כאן מתגלה חידוש גדול בעולם שברמת הצדיקים היחידים לא היה אפשרי, מתן תורה והשראת שכינה קבועה. לעומת תפיסות דתיות המקובלות במקומות שונים בעולם, דתות הטוענות שכדי להשיג השראה וקדושה צריך התנתקות מהציבור, ספר שמות חושף רבדים שונים של שכינה של חיבור ה' לעולם דווקא באמצעות הציבור.
הפרשה פותחת ב "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" הפרשנים שואלים מדוע חוזרת התורה על תיאור בואם של בני ישראל למצרים ועוד מפרטת את שמותם בפסוקים הבאים? התשובה היא, אמנם בספר בראשית פגשנו כבר את הסיפור, אבל שם הוא היה סיפור של יחידים, בני ישראל היו אנשים. כאן אנו מדברים על השבטים המרכיבים את האומה. הספר נקרא שמות. מדוע הוא נקרא כך? רק בגלל שהוא מופיע בתחילת הספר? כידוע שם של דבר מבטא את המהות שלו והיעוד שלו בעולם. ספר שמות בא לחשוף את המהות והייעוד של עם ישראל, ולכן זהו שמו.
נקודה מעניינת בהופעת האומה הישראלית הינה, הראשון שזיהה זאת היה דווקא פרעה מלך מצרים. לעומד מבחוץ וממרחק קל לזהות דברים הרבה יותר בקלות ממי שנמצא בפנים. וכמו שאומר דוד המלך "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים."(תהלים קכו)
הפעם הראשונה שהתורה מציינת פעולה של האומה כאומה והתיחסות של ה' לכך הינה זו "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱ-לֹהִים מִן־הָעֲבֹדָה׃
 וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק וְאֶת־יַעֲקֹב׃
 וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים׃(שמות ב,כג-כה). ישנן כל מיני אמירות על הבכי הראשון של התינוק כשנולד, שהוא משמח את כולם-הוא מסמן שהילד חי. אבל לא רק זה,הבכי הזה מהווה את תחילת ההתקשרות של התינוק עם אמו. כך זעקת בני ישראל במצרים התחילה את הקשר של ה' יתברך עם האומה. אומר מי השילוח: בכאן מתחלת הישועה, כיון שהיו זועקים מיד ותעל שועתם שהתחילה הישועה, כי עד כאן לא היה בהם שום התעוררות לזעוק ולהתפלל. ומכיון שרצה השי"ת להושיעם התעורר בהם זעקה וזה הוא התחלת הישועה כשאדם מתעורר לזעוק לה'.(מי השילוח חלק ב,שמות)
וזה פשר הפסוק המסיים פרשיה זו "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים׃" מה הכוונה של "וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים"? ידיעה פירושה התקשרות/חיבור.
כיום ישנם כל מיני מאמנים/קואצ'רים שמלמדים את האנשים לצאת מהקשיים/צרות/מחסומים שלהם על ידי שישנו עמדה, מתודעה של מסכנות לתודעת שפע. כאן בתורה אנו פוגשים גישה שונה, תחילת היציאה לחירות תלויה בזעקה אל ה' יתברך. יש בזה גם חוסר השלמה עם המצב הקיים וגם חיבור עם ה'-עם מקור החיים והשפע. זה נכון שאנו צריכים להשתחרר מתודעה של מסכנות, אבל הישועה מתחילה בחיבור אל האינסוף, ראשית בזעקה, אחר כך בהקשבה.
אפשר לומר שהדתות שיצאו מהיהדות לקחו במידת מה את היסודות האמוניים המופיעים בספר בראשית, אבל פספסו את היסודות של ספר שמות. הם עדיין מנסים להצטרף לקואליציה עם פרעה ולהתנגד לבחירה של ה' בעם ישראל. (לצערנו גם חלקים קטנים מעם ישראל נסחפו אחריהם) ה' בחר בישראל לשמש דוגמא ומופת לעולם כולו, ועלינו בדור הזה המשימה להיות כאלה.