בס"ד לפרשת תרומה התשפ"ג
הפרשה שלנו מספרת סיפור אוטופי, ה' שבשמיים אביהם של ישראל רוצה לגור איתם, והם נותנים בשמחה מכל הדברים החמודים שלהם בשביל לבנות את המשכן המשותף, אבל במדרשי חז"ל במדרש רבה וגם בתנחומא מובא שלסיפור הזה קדמה הקדמה לא הכי נעימה והיא חטא העגל!
אז נכון שהציווי על הקמת המשכן מובא בפרשתנו וסיפור חטא העגל מסופר בפרשת כי תשא דהיינו עוד שתי פרשות.
אבל צריך לדעת שלכל הדעות התורה לא תמיד מקפידה על הסדר הכרונולוגי, ויש מקומות שהסדר של התורה הוא לא לפי הסדר, ובלשון חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה.
אבל אם אכן הציווי נאמר לאחר החטא, אז באמת מה גורם לתורה לספר את התוצאה שהיא בניית המשכן לפני שהיא בכלל מספרת לנו את סיפור החטא?
אמנם לא כל התנאים סברו שהחטא קדם למשכן ולדעת הזהר הקדוש הציווי קדם בדיוק כמו הסדר בתורה, אך גם רבים מהראשונים הלכו בדרכם של המדרשים והסבירו שהציווי בא לאחר החטא וביניהם רש"י,רמב"ם וספורנו, הספורנו אף מגדיל ומביא חיזוק לשיטתם מכך שהכהנים מוזכרים בציווי על המשכן למרות ששבט לוי יבחר לתפקידו רק לאחר חטא העגל, מה שגורם לו להסיק מכאן שהציווי מאוחר יותר. אך הרמב"ן דווקא הולך עם הזוהר והוא סובר שהכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" נכון רק במקרים שחייבים לומר זאת (ולקושית הספורנו יש לענות שרק הלווים נבחרו לאחר החטא,אבל אהרן הכהן ובניו נבחרו לפני החטא לתפקיד הכהונה)
אז למה באמת שכאן התורה תרצה לספר על המשכן עוד לפני הזמן שלו? אפשר להסביר שהתורה רצתה להקדים תרופה למכה.
ואפשר לומר שיש כאן יסוד גדול.
יש כאן מחלוקת, והיא האם המשכן הינו חזון או פשרה? האם זה חזון אוטופי ושאיפה שיהיה לקב"ה מקום מיוחד, בית משלו כאן בעולם, עם כלים וארון וכרובים?
או אדרבה זה צמצום של הרעיון בו אפשר להתחבר לקב"ה מכל מקום כמו שנאמר בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ? (שמות כ,כ) אך היות וחטא העגל גילה שקשה לעם ישראל לעבוד אלוהים מופשט לגמרי, לכן מתוך התחשבות במצב ניתן המשכן?
המחלוקת מצטמצמת:
נעשה קצת סדר, בא נחשוב, אם לא היה החטא איפה חשבו לשים את לוחות הברית? לא היה מתוכנן להם מקום מתאים?! גם ציווי על הקמת מזבח אנו פוגשים עוד בפרשת משפטים וברור שהוא קדם לחטא. מצד שני יש לנו גם ראיות אמפיריות שהחטא הביא לשינויים בתכנית, לדוגמה לפני החטא היו אמורים הבכורים לעבוד בקודש ואילו אחריו העבודה עברה ללוויים.
שמעתי מהרב שרקי הסבר נאה, והוא שבעצם פרשת תרומה היא באה לתאר את תכנית המשכן בעולם שאין בו חטאים ולעומת זאת פרשת תצוה מתארת את התכנית גם למציאות שאפשר לחטוא בה.
להסבר זה ישנם גם השלכות עתידיות, אנו רואים בנביאים שגם בעתיד המתוקן יהיה בית מקדש, ועוד שהוא ישמש מקום עליה לכל העולם, אבל יהיו בו שינוים, למשל אומרים חז"ל שהקרבנות עתידין להבטל מלבד מנחת התודה. בכלל כשמדובר במחלוקת בחז"ל אנו צריכים להבין שאלו ואלו דברי אלוהים חיים. לכן יש צד במשכן שקודם לחטא ולא תלוי בו ויש צד שמגיע בעקבותיו.
הצד שקודם לחטא בעצם בא לומר שהמשכן הינו חזון. הצד שלאחר החטא בא לומר שיש סליחה וכפרה בעולם, שה' סלח לנו על אותו החטא וחידש איתנו את ברית הנישואין.
השם משמואל מאיר פן אחר במחלוקת זו וזה לשונו:
הנה ידוע שהמשכן וכליו היתה בהם הקדושה כ"כ נגלית עד כמעט שהיה בהם רוח חיים, והארון נשא את נושאיו, ולא הארון בלבד אלא אף כל הכלים היו מעין זה,..והנה כבר נלאו כל חכמי המחקר להבין אף באדם, איך הנשמה שהיא רוחנית מתחברת ומתדבקת בגוף הגשמי, וחכמינו ז"ל אמרו שהיא ע"י אמצעים רבים, איד הדם ונפש החיוניות וכו' וכו', אבל במשכן וכליו שאין בהם אמצעים ילאה כל עין וכל חכם לב לקרב הדבר אל השכל הטבעי, אך יש לומר דגודל אהבה שהיתה בהנדבה וטובת עין שבה … זה היה כלי ואמצעי להיות שורה בו רוחניות, כי אהבה ההיא לא היתה אהבה טבעית אלא אהבה רוחנית ע"כ היתה כלי להשראת הרוחנית:
אך מאין באה ונצמחה אהבה עזה ותשוקה נפלאה כזו בלב ישראל בזה נחלקו, הזוהר הקדוש סובר שמסיני באה להם שנאמר ישקני מנשיקות פיהו והיו דבקים באהבה עד כלות הנפש, וכמ"ש נפשי יצאה בדברו עד שהוריד עליהם הקב"ה טל שעתיד להחיות בו את המתים, ע"כ אז הוכשרו ישראל לנדבה כזו שהיה בכל לבם ובכל נפשם ובכל מאודם שיהיה כלי להשראת הרוחנית, ורבותינו ז"ל במדרשים סברו שאחר מעשה העגל היו ישראל בעיני עצמם כמתייאשים ונשבר לבם כחרס הנשבר עד שקבלו עליהם בעצמם להתנצל את עדים מהר חורב ולהנתן מדרס למלכיות ולמלאך המות והיו בעלי תשובה גמורים שאין כמוהם, ובעלי תשובה משכין עלייהו בחילא יתיר ונפתחו להם י"ג מדות של רחמים, משם נצמחה אהבה רבה כנ"ל להנדבה, ועל כן טרם שנעשה העגל ותשובתם הגדולה מעומקא דליבא לא הי' מקום לציווי על מלאכת המשכן:(שם משמואל תרומה תרע"ב)
השם משמואל מבאר כאן שלדעת הזהר הקדוש התשוקה הגדולה של ישראל למשכן באה בעקבות מעמד הר סיני, ואילו המדרשים אוחזים בזה שלאחר חטא העגל עם ישראל היה שרוי בתשובה כחרס הנשבר, ואלו ואלו דברי א-לוהים חיים, תשוקה גדולה מחד ולב נשבר מאידך.
עוד יש לומר, המשכן מהווה נקודת מפגש בין האדם לבין ה'. ממילא יש בו ביטוי לתקשורת דו צדדית. ציווי המשכן כשבא לאחר מתן תורה מבטא את המשכן כהמשך למעמד הר סיני, המשך להורדת התורה לכל הדורות בזמן אמת, ולכן מתואר לנו שמשה היה שומע את דבר ה' דהיינו מקבל את התורה בצורה שזה מגיע אליו מבין הכרובים שהם שיאו של המשכן, וכן יותר מאוחר הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית בבית המקדש, כדי שדבר ה' יאיר להם את השאלות שהם עסוקים בהן. גם האורים ותומים שימשו כמקלט לקבל את דבר ה'. אבל בית המקדש גם מהוה תחנת שידור שלנו כלפי ה'. צד זה של בית המקדש התחדד ביותר לאחר החטא וקבלת התשובה של ישראל. זו גם הסיבה מדוע בית המקדש והר הבית הם מקום קבלת התפילות, שזה הדיבור שלנו אל ה' כאשר אנו מבקשים ממנו סליחה מחילה וכפרה, אמנם בתפילות יש גם שבח והודאה אשר שייכים גם כשאין חטאים, אבל גם אותם מעצימה ומחדדת הסליחה המקרבת והמטהרת.
שנזכה בקרוב לבניית המשכן שהוא בית המקדש השלישי, ושנזכה שהוא לא יצטרך לשמש לכפרת חטאים שלנו אלא רק לאהבה ואחוה שלום ורעות ביננו לבין אבינו שבשמיים.