(דברים א,ו) יְ-ה-וָ-ה אֱלהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחרֵב לֵאמר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.

מוזר מאוד הביטוי שמשה רבנו מזכיר פה בשם ה׳, הוא מזכיר את דבריו לעדת קורח, רב לכם בני לוי, יש בלשון זו תלונה כאילו אומר כבר הגזמתם במשך ישיבתכם סביב הר סיני. אגב הם ישבו בהר במשך כשנה. אבל לא מובן, מה יש להתרעם על כך, הרי מסעותיהם היו ע״פ השם?

גם הפסוק שלאחריו אומר דרשני, פנו וסעו לכם, מה כוונת לשון פנו? לפנות צריך כאשר צריכים לשנות כיוון נסיעה. כאשר הדרך הנוכחית ממשיכה לכוון לא רצוי. 

התרגום כותב: סַגִּי לְכוֹן דִּיתֵיבְתּוּן, בְּטוּרָא הָדֵין.התעכבתם יותר מידי בהר. אולי הכוונה שאמנם מסעותיהם ע״פ הגבורה, אבל השם עיכב את הנסיעה בראותו מצב האומה. וכאשר בא להסיעם רצה לעוררם ולזרזם, כדי שישתפו פעולה. 

הכלי יקר מבאר שהבעיה שלהם היתה, שהם ישבו ישיבת קבע בהר, ולא ששו לנסוע לארץ ישראל, למקום שמירת התורה, שהרי לא המדרש עיקר אלה המעשה. לכן גם אומר להם פנו, רצה לעוררם לשנות כיוון חשיבה. 

למדנו מפירושו היקר ששורשי חטא המרגלים כבר מורגשים ברפיון שאחז בעם בזמן חניתו בהר סיני, שהינה רתיעה מחיי החומר, מעולם המעשה. בעקבותיה באה הבקשה לשלוח אנשים לחפור את הארץ והסוף ידוע. 

לצערנו נראה שגם אנו עוד לא השלמנו את התיקון המתבקש. לבנות בקרבנו את אהבת הארץ, אהבת חיי התורה בארץ