ערב פסח התשפ"ג
כיצד אפשר לישב את רש"י שאומר שבית המקדש ירד מן השמים, והלא אנו מצווים לבנות בעצמנו את בית המקדש?
במסכת סוכה ישנה סוגיה על יום הנף. זהו היום הראשון של חול המועד פסח שבו אנו מצווים להניף את עומר. הנפת העומר פותחת את עונת הקציר ומתירה את היבול של השנה החדשה באכילה.במשנה מובאת תקנת רבן יוחנן בן זכאי לאחר החורבן שיום הנף כולו יהיה אסור באכילת התבואה של השנה החדשה. החכמים מבררים את פשר התקנה: החשש הוא שבפסח הראשון שיחוג לאחר בניית הבית השלישי, שאז יחזור הדין לקדמותו שהנף העומר מתיר את החדש ולא כמו עכשיו שהיום עצמו מתיר. החשש הוא שאנשים יאמרו, אשתקד מי לא אכלנו (מהתבואה החדשה) בהאיר המזרח?! ולא ידעו שכאשר בית המקדש בנוי הנפת העומר מתירה החדש, ואסור עד להנפת העומר לאכול תבואה חדשה. הגמרא מנסה לברר כיצד יתכן אפשרי שיבנה בית המקדש והכהנים לא יספיקו להניף את העומר כבר בבוקר יום ט"ז בניסן? דעה אחת המובאת בגמרא שהוא יבנה בליל ט"ו ולכן לא יתארגנו הכהנים מקודם,דעה שניה שהוא יבנה סמוך לשקיעת החמה של יום ט"ו ואז ברור שלא יוכלו להספיק להניף העומר. המסקנה של הסוגיה, שכשאין בית המקדש קיים עדין- יום הנף אסור מהתורה.
רש"י בפרושו לסוגיה שואל כיצד יתכן שבית המקדש יבנה בלילה,הן מצד שלא בונים המקדש בלילה והן מצד שזהו יום טוב ואסור לבנות ביום טוב? ותשובתו: הני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות ט״ו:י״ז) מקדש ה' כוננו ידיך:
על רש"י זה רוצים לסמוך אלו שבאים לפטור עצמם מלבנות את בית המקדש השלישי. אבל האם רש"י באמת התכוון שפתאום ינחת על הר הבית איזה אסטרואיד בדמות בית המקדש?
ובכן כמה שורות קודם כותב רש"י דיבור המתחיל "דאיבני אימת - הך חששא דחיישינן למהרה יבנה אימת תגמור המלאכה…" ברור מכאן שהוא מדבר כאן רק על גמר מלאכת המקדש,יתכן שהמקדש יבנה במשך כמה שנים וגמר המלאכה יתרחש בדיוק בערב פסח, ולדעת רש"י אפשר שגמר המלאכה יהיה בידי שמים. גם בדף מ"ב ובעוד מקומות פשוט ברש"י שעלינו מוטלת בניית בית המקדש. הרמב"ם בהלכות בית הבחירה מביא בפשיטות את המצוה לבנות את בית הבחירה.שאר הראשונים לא חולקים עליו, והכסף משנה-הוא רבי יוסף קארו נוהג לסכם את שיטות הראשונים השונות וכלל לא מזכיר דעה כזו שבית המקדש ירד מן השמים. לכן פשוט שעלינו מוטלת המצוה לבנות את בית המקדש.
אבל האם אנו בכלל מסוגלים?
מובא במדרש רבה (שמות רבה יב): ולא תאמר 'משה העמידו', אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו, שנאמר: "ויהי בחודש הראשון … הוקם המשכן: ויקם משה את המשכן וכו' ". ואם תמה אתה על זה, הרי שלמה כשבנה בית המקדש, הוא נבנה מעצמו. אמר רב הונא בשם רבי אסי: הכל סייעו את שלמה כשבנה את בית האלהים: הבריות והרוחות. מנין? שכתוב: "והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו ז) – מעצמו היה נבנה. לפיכך: במעשה נסים נבנה. וכן כשהוקם המשכן במעשה נסים עמד, הוי: "ויביאו את המשכן אל משה".
ומובא במדרש תנחומא:
אמר משה: רבש"ע, איני יודע להעמידו. אמר ליה: עסוק בידיך ואתה מֳרְאֶה להעמידו והוא עומד מאליו ואני כותב עליך שאתה הקימתו, שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ומי העמידו? משה, שנאמר: "ויקם משה את המשכן" כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן"(תנחומא פקודי יא)
הנה בבניית המשכן ראינו בחז"ל שהשם אמר למשה להקים את המשכן ומשה ענה לו שאיננו יכול, המשימה גדולה עליו. אמר לו השם שיעשה כאילו הוא מרים את המשכן והשם ידאג שזה יצליח.
גם על שלמה המלך מסופר שהוא נתקע. בנה בנין לתפארת. אבל לא הצליח להכניס את ארון הברית לקודש הקדשים. היה זקוק לנס שיתרחש.
בעצם כל המהות של בית המקדש כביתו של הקב"ה, מותנה בזה שהוא אכן יבא לביתו . זאת אומרת שיש רכיב שצריך לרדת מהשמיים.
גם בפסח מצרים שבשונה מפסח דורות כל בית של כל ישראלי במצרים שימש כחצר העזרה שבבית המקדש שבו עם ישראל שחט את פסחו . השם הוריד את שכינתו לכל בתי ישראל. בית המקדש ירד מהשמיים לכל בית ובית של עם ישראל לזמן שחיטת הפסח.
למדנו שאנו מצוים לבנות את בית המקדש, וגם למדנו שללא עזרה ממרום אין לנו סיכוי להצליח, ולמדנו שחודש ניסן ככלל ופסח בפרט הינו הזמן המסוגל ביותר לניסים, לכן ישנה סבירות שנס הקמת המשכן אכן יתרחש בניסן. שנזכה לגאולה שלמה בקרוב בע"ה.