בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ג
בפרשת חוקת התורה מדלגת את כל ארבעים שנות הנדודים ונוחתת בשנה האחרונה. סקירה קצרה על הפרשה מעלה שהשנה האחרונה מביאה מגוון של רעיונות שצריך להבין את ההקשר ביניהם, יש לנו את הפרה האדומה, מותם של מרים ואהרן, תלונת ישראל שאין להם מים, על המן שנפשם כבר קצה בו, על מסע איגוף אדום עמון ומואב, על מלחמות כיבוש עבר הירדן המזרחי מידי האמורי. נתמקד כעת בהגעת ישראל לבארה שם מתחוללת שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃ וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃
מה זאת השירה המיוחדת הזאת?
הדבר הראשון שקופץ מולנו זה זהות הזמרים "אז ישיר ישראל" בניגוד לים סוף שמשה מוביל את השירה, כאן עם ישראל ועוד כגוף אחד הוא השר, 'ישיר' כתוב, לא ישירו! זה נתון משמעותי אשר מעיד על התרוממות האומה במשך שנות הנדודים. דור הבנים שכבר עומד על דעתו עומד כאן גם עומד על שירתו.
בעוד הדעה המקובלת שהשירה הייתה על אותה באר שלוותה אותם בכל ימי המדבר, בארה של מרים. אבל לאחר מותה של מרים כשנסתמה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, גרמה להתרגשות מחודשת מפלאי הבאר.
אך במדרש תנחומא מובא נס מיוחד שנעשה לישראל עם מים אלו והביאו רש"י. האמורים תכננו לתקוף את ישראל בזמן שיעברו בתוך נקיק נחל. לפני שישראל הגיעו לשם הקב"ה עשה נס וסגר את הנקיק על האמורים והרגם. לאחר שישראל עברו ולא ידעו מהנס שקרה להם, זרמו המים בנחל וסחפו איתם את פגרי האויבים לגלות לישראל הנס.
ניתן לחבר בין ההסברים, ולומר שאכן הם שרו על הבאר עצמה, אבל מה שעורר אותם דווקא אחרי שכבר קהה ליבם מרוב ניסים ארבעים שנה, הענן ליווה אותם ואיתו בארה של מרים, וכל מה שמופיע על דור המדבר, אז לא היתה להם התרגשות גדולה מהם, אך כאן לאור התשועה המיוחדת שזכו לה הם התעוררו לומר שירה. כיוון אחר מסביר הנצי"ב ואומר "משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כל צרכו" לכן רק עכשיו שהבאר סיימה את שירותיה ועצרה במקום הנקרא בארה, אמרו ישראל שירה על כך. יוצא לפי הסבר זה שהמקומות המתוארים בתוך השירה הן התחנות של הבאר, מדבר, מתנה, נחליאל, במות, כשהתחנה האחרונה בסמוך למקום קבורת משה רבנו "ראש הפסגה".
(השרים אומר הנצי"ב אלו ראשי השבטים שמשכו תעלות של מים מהבאר לשטח חניית שבטם. המחוקקים אלו אנשים שהתנדבו לעשות תעלות יותר קטנות כדי שהמים יגיעו עד לכל משפחה ומשפחה)
האור החיים הקדוש בכלל לוקח את שירת הבאר לשירה על התורה שעם ישראל זכה לקבלה והיא משולה למים, "עלי באר" הכוונה לבאר העליונה. "החופרים" של הבאר הם אבות האומה, ואחריהם בא משה רבנו ופעל להוריד את התורה כך שתהיה לנו יכולת תפיסה בה והמשיכו אותו הזקנים הנביאים ואנשי כנסת הגדולה.והם היו מחוקקים במשענותם, חוקקו בתורה חוקים בהשענם על מוסרי התורה הראשונים, שלא לסטות מהדרך שהתוו לנו. ממדבר מתנה-בזכות הענוה זכינו לקבל את התורה. ממתנה נחליאל-בזכות שקבלנו את התורה זכינו להיות נחלת האל.מנחליאל במות-בחירתנו הביאה אותנו להתרומם מעל לכל עם. מבמות הגיא-בזכות זה נזכה גם לשכר מיוחד בעולם העליון "ראש הפסגה".
השם משמואל ממקד את מקומה של השירה ככזו שמביאה את האהבה בין ישראל לקב"ה,כך שיובן מדוע באמת זמן השירה על הבאר היה רק שהגיעו לבארה, ואומר כך: "ונראה דשירה באה מחמת תוספת אהבה שניתן להם דבר וענין גבוה שאינו שייך להם, והיו יכולין להיות אף בלעדו אלא שניתן להם בחסד הש"י לתוספות טובה, אבל לאכול ולשתות אין שייך ע"ז שירה כי לא היתה ההוצאה למדבר שימותו שם ברעב ח"ו," נמצא שדוקא כאן שהיה הנס לא לצורך קיומי אלא לגלות לישראל את אהבת ה' אליהם-לכן אמרו כאן שירה לה'.
חז"ל מונים בסך הכל עשר שירות לאורך ההיסטוריה: שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא, שנאמר: "שירו לה' שיר חדש" (ישעיה מב י).(מדרש זוטא שיר השירים)
השירה הזו בשנה האחרונה אם כן היא חלק מהכנת עם ישראל לעתידם הגדול, כמו שכאן עם ישראל הולך להיפרד מהמדבר, ולהיכנס לארץ כך לעתיד יפרדו ישראל ממדבר הגלויות ויכנסו לארץ המובטחת, וכמו השירה הפרשה נותנת לנו כמה טעימות להשגות שנשיג במהלך גאולתנו: פרה אדומה- תזכורת לפרה אדומה העשירית שיעשה מלך המשיח, לחזרתנו למידת התמימות של משה רבנו ולגמילה שלנו ממלאך המות. טעימה להשלמת התיקונים שלנו-השלמת 42 מסעות בני ישראל. ההתמודדות עם אדום עמון ומואב זו תזכורת להשלמת הבטחת ה' לאברהם אבינו לתת לנו נחלת עשרת העממים. וכמו שראינו שירת הבאר-לשירה החדשה שנשיר להשם יתברך על גאולתנו.