בס"ד לפרשת פינחס התשפ"ג
בפרשתנו מבקש משה מה' למנות לו מחליף, וכך הוא אומר:
"יִפְקֹד יְ-הֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה׃ אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-הֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה (במדבר כז, טז-יז).
הקב"ה בתגובה אומר למשה לסמוך את ידו על יהושע בן נון, ובכך למנות אותו למחליפו:
"וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו (במדבר כז, יח).
מה מבטאת סמיכת היד?
אבן עזרא מפרש את הציווי לסמוך את ידו על יהושע כפשוטו - ללמד את ישראל שמשה רבנו סומך על יהושע, מאמין בו שהוא האדם הראוי להנהיג את ישראל אחריו.
רש"י על פי ה'ספרי' מפרש את הסמיכה באופן שונה, וכך כותב:
"וסמכת את ידך עליו. תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו: לא היה לו להרים ראש בימי משה "(במדבר כז, יח).
לפי רש"י, המשימה הייתה לתת ליהושע לדרוש ברבים בפני משה. אולם המטרה זהה לפירוש אבן עזרא - לפרסם בעם ישראל שכולם ידעו שמשה בחר בו להיות ממשיכו.
השפעה רוחנית בסמיכה
הנצי"ב מפרש שיש בסמיכה השפעה ממשית על הנסמך, מעבר לגילוי היורש והבעת אמון בו. וכך הוא כותב:
"וסמכת את ידך עליו. שתהא לו סיעתא דשמיא לכוון האמת ודעת ישרה. וזהו כעין תועלת סמיכה להוראה שמועילה לסיעתא דשמיא. משום דאפילו איש שראוי לזה נדרש לסיוע מן השמים לכוון האמת, כדאיתא בכתובות מה לענין תלמיד בפני רבו. שמשום הכי אסור להורות אף על גב שראוי, מכל מקום אין לו סיעתא דשמיא לכך" (העמק דבר על במדבר כז, יח).
חיזוק לפירוש זה אנו יכולים לקבל מהתיאור של יהושע בספר דברים: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו (דברים לד, ט). ביאור זה מתחבר גם לנשיאת הכפיים של הכהנים כשהם מברכים את ישראל - נשיאת כפיים זו דומה מאוד לסמיכה, והיא באה להוריד סיוע מן השמים לראשי המתברכים.
הקשר לסמיכה על קרבן
הכלי יקר מבאר את הסמיכה מתוך ההשוואה בין סמיכת יהושע וסמיכה על קרבן:
אנו רואים בתורה שהסמיכה מופיעה לא רק במינוי בעלי משרה אלא אף בסמיכה על קרבנות. יש להתבונן מה הקשר ביניהם. מבאר הכלי יקר ואומר:
"מנהיגי העם צריכים לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם, כמו שנאמר (דברים א, יג) "ואשימם בראשיכם'. ולמדו חז"ל מכאן (דברים רבה א, ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם. וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכת יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגיהם, לאמר שאשמת העם תלויה בהם."
כיום קשר זה נקרא 'קשר סמכות ואחריות'. אם אתה נותן לי אחריות לדבר מה, אתה מחויב לתת לי גם את הסמכות - את היכולת לפעול ולעשות כדי לעמוד באחריותי. וכן להיפך: אם קיבלתי סמכות לדבר מה, ברור שאצטרך גם לתת דין וחשבון מה עשיתי עם סמכותי. הדבר ידוע שכל אחד ייתן דין וחשבון בשמים בהתאם ליכולת הפעולה וההשפעה שלו - מי על ביתו, מי על עירו, ומי על כל ישראל.
נמצאנו למדים שיש בסמיכה שלושה דברים: הענקת סמכות, הטלת אחריות והשפעה רוחנית.
שתי ההנהגות
מהי בדיוק הסמכות שהעניק משה רבנו ליהושע בן נון?
כדי לענות על שאלה זו, נחזור לדייק בפסוקים. לכאורה בקשתו של משה חוזרת על עצמה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם. ועוד שאלה: מדוע כשמשה סומך על יהושע הוא סומך בשתי ידיו, הרי ה' אמר לו 'וסמכת את ידך' - יד אחת?
מסביר הכלי יקר: משה מסר ליהושע שני מיני הנהגות. האחת היא ההנהגה בתורה ומצוות, והשנייה היא ההנהגה המדינית. ועליהם אמר 'אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם'. הנהגת התורה - 'אשר יוציאם ואשר יביאם', והנהגה מדינית - 'אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'.
מבאר הכלי יקר שלכן משה סמך אותו בשתי ידיו, כי העניק לו שתי הנהגות: 'אשר יוציאם' - הנהגה בכפייה על התורה והמצוות. 'אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם' - זו הנהגה מדינית, והיא צריכה להיות בנחת.
גם על האחריות עונה הכלי יקר: מנהיג רגיל נתפס רק על חטאי המעשה שהציבור חוטא בהם. אבל יהושע בן נון, 'איש אשר רוח בו' - שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד מישראל - יש לו אחריות גם על הרהורי העבירה של ישראל. גם לזה מכוונת הסמיכה בשתי ידיים.
מסר לדורנו:
עלינו לתת לנבחרי הציבור סמכות ולא רק אחריות. אי אפשר לדרוש תוצאות מבלי לתת את הכלים להשיגן. מעבר לכך, אנו זקוקים שתהיה לנבחרי הציבור גם סיעתא דשמיא. אמנם אין לנו כעת את משה רבנו, אבל חשוב להתפלל על מנהיגי הציבור שהקב"ה ייתן בליבם עצות טובות ומחשבות טובות להנהיג את הצאן בדרך הטובה.


