בס"ד
חידוש ההתיישבות בחבל עזה חייב להיות מטרה במלחמה כי:
א. כיוון שחמאס, חיזבאללה ופתח חורשים עלינו רעות לנשלנו מהארץ, הם בעצם שאיפתם מסמנים לנו מהי הנקודה שלהם, לכן מתבקש שנגבה מהם מחיר במה שכואב להם. כמו כן כבר ראינו כמה פעמים בעבר שהם הפסידו במלחמות נגדנו אולם בתודעת הציבור שלהם ואפילו מחוץ להם הם עיצבו נרטיב שהם בעצם היו המנצחים. למה הם יכלו ליצור כזה נרטיב? כי את מספר ההרוגים שלהם הם לא מחשיבים,חיי אדם הלא לא חשובים להם. את הנזק העצום שנגרם להם לרכוש, הם כבר מאומנים לדרוש ולקבל ממדינות העולם כפיצוי (פיצוי על מה? על הפשעים שהם עוללו? האם גרמניה קבלה פיצוי מהעולם אחרי מלחמת העולם לשיקום גרמניה? להיפך גרמניה נקנסה לפצות את המדינות שהיא הרסה במלחמה), לכן אין בנזקי נפש ורכוש שנגרמים להם במלחמה, איזו גביית מחיר משמעותית מצידם. אולם חידוש ההתיישבות בחבל עזה בודאי שלא יאפשר למי מהם לייצר תודעה של מנצחים. יש בחידוש ההתיישבות בעזה מן "ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו", אולם לא לגמרי כי אנו לא מתעללים בהם ולא אונסים אותם אבל בכל אופן מידת מה של "כאשר זמם לעשות" יש כאן.
ב. ישנה הלכה בהלכות עיר הנדחת, אין עושים עיר הנדחת בספר.(משנה סנהדרין א,ה) קרי אפילו כשמדובר בעיר של חוטאים, של רשעים עובדי ע"ז, שהיה מגיע להם הרס וחורבן, בכל אופן כיוון שהיא נמצאת בספר, השיקול הלאומי גובר, מטעמי ביטחון שלא יהיה קל לאויבי ישראל לנצל את הקרחה ולהכנס דרך אותה עיר לחבלי ישראל. וכך מסביר הברטנורא: שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל, לפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת. העיקרון מאחורי הלכה זו שאסור לנו להשאיר חלקים נטושים/שוממים בספר כדי שלא יכנסו אליהם אויבים שלנו. בעצם מטעם זה היה אסור בכלל לפנות ולגרש את תושבי גוש קטיף. הניסיון שהצטבר עם השנים בארץ מורה ששליטה צבאית בחבלי ארץ ישראל תלויה הרבה בנוכחות אזרחית באותם חבלים. הצבא מתקשה לאורך זמן להגן ולשלוט באזורים בהם אין נוכחות אזרחית יהודית. דוגמא לזה אנו רואים בצפון השומרון, אזור בו נעקרו ארבעה ישובים במסגרת העקירה של גוש קטיף לפני כ17 שנה, וכיום האזור הכי בעייתי ביו"ש מבחינה בטחונית הינו אזור זה-ג'נין היא גנים המקראית. וכמובן גוש קטיף עצמו יוכיח, לאיזו רמת רשע הגיע חבל ארץ זה בעקבות עקירת היהודים ממנו.
ג. ההכרה שעקירת גוש קטיף היתה אסון,פשע נגד תושבי הגוש,ובגידה בקב"ה הולכת עם השנים ומתחזקת. אבל עדיין לא ברורה דיה, ישנם חלקים באומה שחושבים שזה היה מהלך נכון למרות כל הזוועות שהגיעו אלינו בעקבות זאת. אפילו הנהגת המדינה למרות אמירות שונות שנאמרו על ידי מנהיגים שונים לא ביטלה את הסכמי אוסלו, לא חידשה באופן רשמי את הישובים בצפונה"ש שנעקרו, לא ביטלה את חוק ההתנתקות, ולא פירקה את הרשות הפלסטינית. לכן יש חשיבות גדולה מאוד לחדש את ההתיישבות ברצועת עזה תוך החלת הריבונות הישראלית על שטח זה כדי להעביר את המסר הברור שכל הקונספציה של ההתנתקות הייתה טעות נוראית ועבירה פלילית, וטעויות צריכים לתקן. יש הטוענים שאמנם העקירה הביאה עלינו את האסון הזה אבל החיים בגוש קטיף לא היו פסגת החלומות וגם אז היו פיגועים וצרות. אמנם כן, לכן אנו צריכים לעשות יותר טוב ממה שהיה אז. אנו צריכים לבנות אותם יחד עם החלת ריבונות. אנו צריכים לבנות ברצועת עזה ערים ולא רק ישובים. כמו ביו"ש שקמו בו ערים ובהם רבבות תושבים, כך צריכים גם לעשות בגוש קטיף.
ד. במשך השנים פומפמה האמירה בחברה הישראלית "מה יש לנו לחפש בעזה" אמירה שבאה לומר שמעטה התועלת בישובה של עזה לעומת החיסרון-קן הצרעות שנמצא בה. אולם אמירה זו מבוססת על תפיסה אינטרסנטית אגואיסטית. יש להניח כי לפני כמאה שנה ויותר היתה אמירה דומה לזו ביהדות התפוצות בנוגע לכלל ארץ ישראל, מה יש לנו לחפש בארץ ישראל, ארץ שוממה, אין בה חיים. התורה מלמדת אותנו לבחון את הדברים בעיניים א-לוהיות, לשאול את עצמנו מה השם רוצה מאיתנו ולא מה נראה לנו משתלם ונוח. ובכן התורה מצווה אותנו להוריש ולישב את ארץ ישראל, זו מצוה לאומית השקולה כנגד כל מצוות שבתורה. אמנם ישנן מחלוקות בחז"ל מהו גבולה הדרומי של ארץ ישראל, אבל לכל הדעות גם המינימליסטים ביותר מודים שעזה הינה חלק מארץ ישראל. לכן אנו מצווים לישב את עזה וזו מצוה יקרה עד מאוד.
ה. הרב קוק כותב במקומות שונים שארץ ישראל קשורה בקשר של חיים עם האומה,היא כמו הגוף של האומה. וכמו בגוף האדם אם יחסר לאדם איבר כלשהו מגופו, חלילה הוא לא יוכל לחיות חיים מלאים, ואדם שפוי לא יסכים לוותר על אף איבר מגופו גם לא תמורת הון רב. כך גם בכלל האומה, עם ישראל לא יכול לחיות חיים מלאים, לא יכול לפתח ולממש את כל כוחותיו כשהוא לא יושב בכל מרחבי ארץ ישראל. לכן כותב הרב חרל"פ זצ"ל שאם ישבו יום אחד נבחרי הציבור לדון במסירת חבלי ארץ ישראל לאחרים, מוטב להם לקצץ בהונות ידיהם ורגליהם ולא לקצץ בגן רווה נחלת השם. נמצא שאין כאן רק עניין באיזו מצוה, אפילו לא מצוה חשובה, אלא ענין ביכולת שלנו לחיות חיים מלאים, ביכולת שלנו להביא את הגאולה לנו ולעולם כולו. אם אומות העולם היו יודעות כמה הן זקוקות לכך שאנו נחיה בכל מרחבי ארץ קודשנו, כדי שהם יקבלו את כל השפע שהן מסוגלות לקבל, הן היו מתפנות מכל מרחבי ארץ ישראל ואף עוזרות לנו לישב ולפתח אותם.
וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְ-הוָה תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם.(ישעיה סא,ד-ז)