בס"ד לפרשת נצבים התשע"ט
בפרשת ניצבים מסופר לנו על הברית שמשה רבנו ביום מותו כרת בין ישראל לבין הקב" ה .
לשם מה נועדה ברית זו? למה צריך ברית חדשה, אחרי שכבר נכרתה ברית בהר סיני, מה מיוחד בה מכל שאר הבריתות? מדוע משה רבנו מתחיל בדבריו בלשון רבים ולבסוף עובר ללשון יחיד? מה הכוונה בדבריו "למען הקים אתך היום לו לעם" ?
בס״ד לפרשת נצבים/וילך התשע״ז
מובא בפרשית התשובה והגאולה:
{א} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
{ב} וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
{ג} וְשָׁב יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
הרבה מהפרשנים התקשו בהבנת פסוק זה, ראשית מדוע אומר משה רבינו "ושב" ולא "והשיב", הלא זה פועל יוצא, ולא מתאים בנין קל? מה צריך שהשם ישיב אחר שהאדם שב בעצמו? ומדוע אומר בפסוק פעמיים ושב?
בס"ד לפרשת נצבים שנת תשוע"ה
בפרשת נצבים מתוארת ברית שמשה רבינו כרת בין ישראל לבין הקב״ה.
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת : כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹ-הֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:
בס"ד עש"ק פרשת נצבים התשע"ה
משה רבינו בתוכחתו בפרשת נצבים מזהיר אותנו שמא יש בנו מי שלבבו פונה היום מעם השם, וכך אומר:
{יח} וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה: ( דברים כט, יח)
הפרשנים התקשו בהבנת הפסוק גם בהבנת שרירות לב.
תרגום אונקלוס כותב:
בְּהַרְהוֹר לִבִּי אֲנָא אָזֵל. הרהור הלב. לפרושו החוטא מנהל חייו על פי הרהורי ליבו. למה?כי בא לי!
רש״י כותב:
בשרירות לבי אלך. במראות לבי, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד, יז.), כלומר מה שלבי רואה לעשות:
מעניין שהוא לומד את המילה שריר משורש שור שפירושו לראות.