בשירת האזינו אומר משה לבני ישראל בין השאר:
{מג} הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
ברצוני הפעם לנסות להבין את סוף הפסוק, מה הקשר בין האדמה הכפרה וישראל?
בשירת האזינו מסיים משה רבינו בפסוק :
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג).
השאלה הראשונה שעולה. מדוע הגוים ישבחו אותנו דוקא לאחר שהם ינקמו מאת ה׳ על כל הסבל אשר עוללו לנו, זו סיבה לשבח?!
יותר מזה צריך להבין מה המטרה בזה? מה אכפת לנו אם הם ירנינו או לא?
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {דברים לב ח}
ראשית , אמרו חז״ל על שירת האזינו שהיא שירת ההיסטוריה כולה, מראשית ועד אחרית, מ"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" עד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". כך אמרו חז"ל "גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא", (מדרש ספרי על הפרשה)
במאמר זה ברצוני להתייחס לנקודה אחת בשירה זו, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.
הפשט של הפסוק אומר כך, כאשר ריבונו של עולם הנחיל את העולם לעמים השונים, חילק אותם לפי מספר בני ישראל. מדבר על דור הפלגה, כאשר השם בלל את שפתם, והפיצם ברחבי העולם, הוא חילקם לשבעים אומות דוקא.