בס"ד לפרשת נח התשפ"ד
סקר רגשי גדול ומקיף, לו היה נערך היום, תוצאותיו היו מראים קרוב לודאי עלייה תלולה במידת הדאגה, החמלה , הרחמים והכעס. אבל העליה הכי דרסטית בסולם הרגשות כנראה תתגלה במידת החרדה והפחד. כאן ישנה עליה תלולה ומסוכנת ואנו חייבים לתת עליה את הדעת. ובכן מה ניתן לעשות, כיצד נוכל להתמודד נכון עם החרדה הכובשת כמעט כל חלקה טובה?
בס"ד לפרשת נח התשפ"ג
בעקבות המבול נתן הקב"ה את הקשת כאות שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר על הארץ, וכך נאמר:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃
אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃ וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃
וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל־בָּשָׂר׃
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ (בראשית ט,יג-יז)
על שורשי הנפילה של האנושות בתחילת דרכה והנלמד מהם להיום.
לפרשת נח התשפ"ב
אם הייתי רוצה ללכת ממש אל השורש הייתי צריך לעסוק בחטא אדם הראשון, אבל אם נדבר במימד הציבורי, היכן התחילה הנפילה של האנושות? המבול בוודאי איננו התחלת הנפילה, זו כבר ההתרסקות של האנושות. אז אנו צריכים למצוא אותה עוד הרבה קודם. נראה שהנפילה מתחילה מאנוש ובני דורו, בעצם ממי שככל הנראה נתן לאנושות את שמה. הפסוק בתורה קצר וסתום: וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְ-הוָה.
מה הבעיה,לכאורה הכתוב מתאר דבר חיובי? איזו נפילה יש כאן?
בס"ד לפרשת נח התשפ"א
אנו רגילים לברך אחד את השני בברכת עד מאה ועשרים, למה דוקא 120? האם הברכה הזו צפויה להשתנות בעתיד?
אנו רואים בסיפור ראשית האנושות בפרשות בראשית ונח שבתחילה חיי האדם נמשכו עד קרוב לאלף שנה, יש להניח שאז ברכו איש את חברו עד אלף שנים בטוב ובנעימים. אולם חטאי האנושות הביאו לשינוי מדיניות הקב"ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.(בראשית ו,ג)
ברם רוב הפרשנים לא ראו בפסוק זה אמירה שה' מתכנן לקצר את חיי האדם ל120 שנה, אלא הקצבת הזמן שהקב"ה נתן לאנושות לתקן את דרכה בטרם יביא עליה את המבול. פרוש זה מסביר מדוע נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בניית התיבה במשך כל השנים האלו אותתה לבני האדם שובו מדרכיכם הרעה לפני שתסתיים בנייתה ויגיע המבול.
אבל גם אם זה לא פשט הפסוק, אנו רואים שתוך כמה דורות חיי האדם התקצרו עד מתחת ל 120 שנה, ובהמשך אפילו התקצרו יותר, כפי שאנו רואים בדברי נעים זמירות ישראל, יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.(תהלים צ,י) אמנם יש לנו עדויות על חכמי ישראל שחיו 120 שנה, אבל לא רבים זכו להגיע לכך. בעתיד אנו רואים שהחיים יחזרו לאורכם המקורי כפי שאומר הנביא ישעיהו :לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל.(ישעיהו סה,כ)