בס"ד לפרשת נח התשפ"ג

בעקבות המבול נתן הקב"ה את הקשת כאות שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר על הארץ, וכך נאמר:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃

 אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃  וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃

 וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל־בָּשָׂר׃

 וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃

 וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ (בראשית ט,יג-יז)

על שורשי הנפילה של האנושות בתחילת דרכה והנלמד מהם להיום.

לפרשת נח התשפ"ב

אם הייתי רוצה ללכת ממש אל השורש הייתי צריך לעסוק בחטא אדם הראשון, אבל אם נדבר במימד הציבורי, היכן התחילה הנפילה של האנושות? המבול בוודאי איננו התחלת הנפילה, זו כבר ההתרסקות של האנושות. אז אנו צריכים למצוא אותה עוד הרבה קודם. נראה שהנפילה מתחילה מאנוש ובני דורו, בעצם ממי שככל הנראה נתן לאנושות את שמה. הפסוק בתורה קצר וסתום: וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְ-הוָה.

מה הבעיה,לכאורה הכתוב מתאר דבר חיובי? איזו נפילה יש כאן?

בס"ד לפרשת נח התשפ"א

אנו רגילים לברך אחד את השני בברכת עד מאה ועשרים, למה דוקא 120? האם הברכה הזו צפויה להשתנות בעתיד?

אנו רואים בסיפור ראשית האנושות בפרשות בראשית ונח שבתחילה חיי האדם נמשכו עד קרוב לאלף שנה, יש להניח שאז ברכו איש את חברו עד אלף שנים בטוב ובנעימים. אולם חטאי האנושות הביאו לשינוי מדיניות הקב"ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.(בראשית ו,ג)

ברם רוב הפרשנים לא ראו בפסוק זה אמירה שה' מתכנן לקצר את חיי האדם ל120 שנה, אלא הקצבת הזמן שהקב"ה נתן לאנושות לתקן את דרכה בטרם יביא עליה את המבול. פרוש זה מסביר מדוע נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בניית התיבה במשך כל השנים האלו אותתה לבני האדם שובו מדרכיכם הרעה לפני שתסתיים בנייתה ויגיע המבול.

אבל גם אם זה לא פשט הפסוק, אנו רואים שתוך כמה דורות חיי האדם התקצרו עד מתחת ל 120 שנה, ובהמשך אפילו התקצרו יותר, כפי שאנו רואים בדברי נעים זמירות ישראל, יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.(תהלים צ,י) אמנם יש לנו עדויות על חכמי ישראל שחיו 120 שנה, אבל לא רבים זכו להגיע לכך. בעתיד אנו רואים שהחיים יחזרו לאורכם המקורי כפי שאומר הנביא ישעיהו :לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל.(ישעיהו סה,כ)

בס"ד עש"ק פרשת נח
עד המבול האנושות נאסרה באכילת בשר ואכן הבריות לא אכלו בשר אבל עשקו חמסו וקיימו יחסים מקולקלים. השחיתות האנושית הביאה להשחתת העולם במבול. לאחר המבול שינה הקב" ה את כללי המשחק בעולם. וכך אומר לנח:

א וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.  ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.  ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.  ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.  ושֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ:  כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם.

נאמר על הקב"ה שלא אדם הוא להינחם. דהיינו בשונה מהאדם שעושה דברים ואחר כך מתחרט. הקב"ה שאין לפניו מעצור והכל צפוי וגלוי לפניו, גם אין לו חרטות. אם כן למה כאן השם משנה את כללי המשחק ומוריד ציפיות מהאנושות, והתיר אכילת בשר?

בס"ד לפרשת נח התש"פ
בפרשה מתואר שהמבול התחיל בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש. ככלל בכל התנ"ך מיספור החודשים הולך על פי ניסן, דהיינו ניסן תמיד החודש הראשון ואם כן אייר הוא החודש השני. ברם התורה חתמה לנו זאת ביציאת מצרים כשאמר לנו ה' החודש הזה לכם ראש חדשים, ומסתבר שלפני כן הספירה הייתה שונה מזו. מצד שני אפשר לומר שכיוון שהתורה נכתבה על ידי משה רבנו לאחר הציווי על קביעת חודש ניסן לראש החדשים, אזי גם בחומש בראשית הקפיד משה רבנו על הכלל הזה וכשכתב בחודש השני התכוון לחודש אייר.

למה השם שולח כל כך הרבה עושר בדורנו?

בס״ד לפרשת נח התשע״ט

אנו עדים בשנים האחרונות למגמת התחזקות כלכלית מאוד משמעותית בארצנו הקטנטונת. אני זוכר בקטנותי את לימודי האזרחות בבית הספר, בהם למדנו בין השאר שארצנו לא ניחנה באוצרות טבע מיוחדים ולכן הכלכלה מדשדשת. בינתיים נמצאו מאגרי ענק של גז טבעי במעמקי הים התיכון וישראל נהייתה יצואנית גז. אבל השינוי היותר משמעותי שנעשה עם השנים- התגלה שהידע/ השכלה/יצירתיות הוא המשאב הכי יקר ערך(לעת עתה) בעולם, ובמשאב זה ברוך השם ניחנו בלא מעט בכלל.( כבר שלמה המלך הבין שזו הבקשה הכי טובה שהוא יכול לבקש מהאלוהים). כל כמה ימים מתפרסמת עוד עסקת אקזיט/מימוש של חברת הזנק ישראלית נוספת בסכומי עתק. מדובר בסכומים של עשרות מיליארדי ₪ סך הכל בשנה. בנוסף כמעט כל חברת ענק עולמית מחזיקה במחלקת פיתוח ישראלית. כעשרים אחוז מתעשיית האפיליאית דהיינו שיווק שותפים העולמית נמצאת בידי ישראלים, גם כאן מתגלגלים מיליארדי ₪. בקיצור הכלכלה הישראלית נמצאת בצמיחה מהגבוהות בעולם.

טוב אייך זה קשור לפרשתנו? מה מטרת השפע הגדול הזה שזורם אלינו, מה המשמעות הרוחנית שלו? מה אפשר ללמוד מדור המבול לענייננו?

בס״ד עש״ק פרשת נח התשע״ח

אחת התופעות הבולטות לעיני המתבונן על דורנו בעיניים היסטוריות הינה המתירנות. אמנם יצר עבודה זרה לא כל כך שכיח בדורנו אבל יצר העריות משתולל ומקלקל. 

גם בדור המבול היה יצר העריות מאוד חזק( ויתכן שזה גם קשור לאורך החיים שהיה אז בעולם).

האם יש לדורנו קשר לדור המבול?

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין ע״פ הזהר שנשמות דור המבול התגלגלו פעם שניה לעולם בדור המדבר מקבלי התורה. ויתגלגלו פעם שלישית לעולם בדורו של משיח. ואז יהיה התיקון הגמור, כוחות הטוב יגברו על הרע ויהפכו אותו לטוב (צדקת הצדיק צה)

בס"ד עש"ק פרשת נח התשע"ח

השחתת העולם בידי בני האדם הביאה למבול שהשחית אותם גם. המבול מציין נקודה בזמן שבה שינה השם את דפוס הנהגת העולם. השם הביא את הקשת בענן, והתחייב שלא להביא עוד מבול על כל העולם, שלא להשבית את סדרי הטבע, יום ולילה קיץ וחורף לא ישבותו. אחת התוצאות שהביא המבול, התקצרות משמעותית של אורך חיי האדם. אם אדם הראשון חי 930 שנה, נח חי 950 שנה וכן אחרים בדורות אלו. בדורות הבאים ירדה תוחלת החיים בצורה מאוד משמעותית. אברהם אבינו לדוגמא חי רק 175 שנה. 

כיצד זה נוצר? ומה המטרה בזה?

בס"ד מאמר לפרשת נח שנת תשע"ז

למה השם לא הציל את נח בלי כל כך הרבה טרחה של נח בהכנת התיבה, בלי כל הדאגה להאכיל את כל החיות במשך שנה שלמה, ובכלל בלי להצטרך להיות בבית הכלא-בתיבה במשך שנה שלמה?

כמה זמן באמת שהה נח בתיבה?

מה אנו יכולים לקחת מאישיותו של נח כלימוד לחיינו?

עש"ק פרשת נח שנת תשוע"ה

אנו פוגשים בפרשת נח את נמרוד. מיהו היה? מה סוד גבורתו? ומה אפשר ללמוד מזה להיום?

וכך מובא:

{ח}  וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: 

{ט}  הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: 

הפשט נראה שמדבר בשבחו של נמרוד ועוד אומר שהיה גבור ציד לפני השם. אבל מה רב הפלא שחכמינו לקחו את הדברים הפוך לגמרי ודרשו אותו לגנאי:

  וְכוּשׁ אוֹלִיד יַת נִמְרוֹד הוּא שָׁרֵי לְמֶהֱוֵי גִבַר בְּחֶטְאָה וּלְמֵרְדָא קֳדָם יְיָ בְּאַרְעָא:

הוּא הֲוָה גִבַּר מְרוֹדָא קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן יִתְאַמֵר מִן יוֹמָא דְאִיתְבְּרִי עַלְמָא לָא הֲוָה כְּנִמְרוֹד גִבַּר בְּצֵידָא וּמְרוֹדָא קֳדָם יְיָ: (תרגום יונתן) 

יונתן בן עוזיאל בתרגומו מתאר את נמרוד כגבר חוטא ומורד בהשם. 

וכמוהו מפרשים רבים וכך רש״י כותב כאלף שנה אחר כך:

  להיות גבור. להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה: 

 גבור ציד. צד דעתן של בריות בפיו, ומטען למרוד במקום: לפני ה'. מתכוין להקניטו על פניו: על כן יאמר. על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר, זה, כנמרוד גבור ציד (שם, ב.): (רש"י)

פלא מדוע החכמים דרשוהו לגנאי?

הרי הכל גלוי וצפוי לפניו, אז השם ידע שבריאת העולם/האדם תכשל והוא ימחה את כל היקום ורק את נח ומשפחתו ישאיר בחיים, אז למה לא ברא מההתחלה ישר את נח? או עולם כזה שלא יכשל?

בעצם השאלה יותר מורכבת, הרי השם מחליט איזו נשמה תרד לעולם באיזה זמן ומקום, והוא היה יכול להוריד נשמה כשל נח או אברהם יותר מוקדם לעולם, ואז אולי לא היה צריך להביא מבול?

מה היה החטא בבניית המגדל? מדוע קיבלו עונש כזה?

מובא בפרשת נח:

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְ-ה-וָ-ה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְ-ה-וָ-ה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְ-ה-וָ-ה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

מהפסוקים נראה לכאורה שכוונתם היתה טובה, הם רצו לחיות ביחד, חיי שלום ורעות. ולמה ה׳ בלל את שפתם, האין זה טוב שכולם ידברו בשפה אחת ויחיו בעיר אחת?!

חז״ל אומרים שהם רצו למרוד בה׳, אבל היכן רואים זאת בפסוקים?

למה שלח נח את העורב מהתיבה. אם תאמר ששלחו כדי לראות הקלו המים מעל פני הארץ, למה לא אמר כן ביחס לעורב ורק אמר ביחס ליונה לשון זה?

רש״י כתב ע״פ הגמרא:

יצוא ושוב- הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו כל בת זוגו. 

וכך מביאה הגמרא:

וישלח את העורב- אמר ריש לקיש תשובה ניצחת השיבו עורב לנח .אמר לו רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני מן הטהורין שבעה מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כ''ש .(סנהדרין קח:)

האם יש גבול לשבחים? האם יכולות מילים טובות גם להזיק?

בדורנו ישנה אסכולה פסיכולוגית, הקוראת להורים ולמחנכים לשבח ולפרגן לילדים כמה שיותר, כדי לא להחליש את כוחות החיים שלהם מחד, וכדי לעודדם ולחזקם מאידך. עשר פעמים ביום תאמר- כמה אני אוהב אותך. שמונה פעמים- איזה חמוד ונפלא אתה. חמש פעמים- אתה  ילד טוב וכו׳.

מה אומרת על כך התורה?

בפרשת נח בעידן שלאחר המבול, ה׳ מברך את נח ובני משפחתו, מדריך אותם ביציאתם לדרך חדשה, מתיר להם אכילת בשר חיות, ומזהירם מן הרצח. כורת עמם ברית בה הוא מתחייב לא להביא עוד מבול על הארץ. הוא נתן להם/ לנו אות על כך שלא יביא עוד מבול על הארץ והיא הקשת בענן. וכך אומרת התורה:

ח וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר.  ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם.  י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ.  יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.  יב וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם.  יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. (בראשית ט,ח).