בפרשת נח בעידן שלאחר המבול, ה׳ מברך את נח ובני משפחתו, מדריך אותם ביציאתם לדרך חדשה, מתיר להם אכילת בשר חיות, ומזהירם מן הרצח. כורת עמם ברית בה הוא מתחייב לא להביא עוד מבול על הארץ. הוא נתן להם/ לנו אות על כך שלא יביא עוד מבול על הארץ והיא הקשת בענן. וכך אומרת התורה:
ח וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם. יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. (בראשית ט,ח).
תולדותיו או מעשיו של האדם מורכבים משלשה חלקים: שם חם ויפת.
שם- זוהי המטרה, כמו שאומרים לשם מה.
חם- התלהבות וחשק בעשיית המעשים.
יפת- אופן ביצוע המעשים, הקישוט וההופעה שלהם.
ללא שם אין כל תוכלת ותועלת בחם וביפת. רק במעשים של חם מתגלה פורקן יצרים והנאה. רק במעשים של יפת מתגלה צביעות גנטלמניות ונימוסין ללא כל תוכן מאחריהם, עולם של רושם ופרסום. רק מעשים של שם- פשוט אין.
השאלה היא מי בראש? מי נותן את הטון, האם המטרה התפאורה או החויה?
"...את הא-להים התהלך נח"
הפסוק עוסק במעלתו של נח, ויחד עם זאת, חז״ל הבחינו בהבדל שבין נח לאברהם אבינו, אשר לגביו נאמר התהלך לפני. וברש״י נאמר שנח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו.
אם נשאל, למי מהם היו חיים יותר קלים? מי מהם זכה לעזרה ממרום יותר בקלות בכל עת שנזדקק לה?- לנח.
הוא זכה לניסים שלא יאמנו.
אבל מי שימח יותר את השם, קידש את השם בעולם יותר? התשובה תהיה ללא ספק אברהם.
מה זה שאדם שרק התחיל להתקרב להשם, הוא זוכה לניסים והשגחה מופלאים, אבל ככל שהוא מתקדם יותר, הוא דוקא מרגיש ריחוק גדול מהשם. ספקות ובלבולים נכנסים בלבו, הוא לא מרגיש סייעתא דשמיא במעשה ידיו?