התורה מספרת לנו שכאשר באו המלאכים לאברהם ושרה, לאחר שאברהם עשה ברית מילה. בא אחד המלאכים לבשר את שרה על הולדת הילד שהיא עתידה לילד, וכך נאמר:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְ-ה-וָ-ה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. {בראשית יח ט-}
אם כן השאלה למה צחקה שרה כבר נשאלה ע״י ה׳. לכאורה התשובה מפורשת בפסוק, שרה צחקה בראותה שפתאום אחרי בלותה היתה לה עדנה, חזר לה אורח כנשים בגיל 89, זו אכן סיבה טובה מאוד לצחוק.
אבל מהי מטרת השאלה? למה שואל ה׳ את אברהם שאלה זו? גם למה משנה ה׳ מדבריה, כשהיא צוחקת היא אומרת ואדני זקן, ואילו בדברי ה׳ לאברהם הוא אומר, ואני זקנתי כביכול ששרה אמרה על עצמה שהיא זקנה?
כיצד זכה לוט להנצל מסדום ועמורה? הרי צדיק גדול הוא כנראה לא היה. בפרשת לך לך מתוארת הפרידה בין לוט ואברם. לוט בוחר לדור בשכונת הרשעים, אומרים חז״ל על שהיו שטופי זימה בחר לו לוט בשכונתם(הוריות י: והובא ברש״י).ועוד אומרים חז״ל כל זמן שהיה הרשע(לוט) עמו(עם אברהם) היה הדיבור(הנבואה) פורש ממנו(רש״י יג, יד).
אם כן הוא פלא כיצד זכה לוט הרשע להנצל ועוד זכה לראות מלאכי א-לוהים. חכמינו אומרים שהוא זכה בזכות אברהם. אבל זה עצמו צריך ביאור, למה שאדם רשע ינצל רק כי הוא אחיין של צדיק?!
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.(בראשית כא ט)
תלונתה של שרה אמנו מתחילה בראותה את ישמעאל מצחק. ראשית חשוב לשים לב שהוא נקרא בפסוק זה בן הגר המצרית , על שם אימו ומודגש גם ארץ מוצאה- מצרים.
מה עניין מצחק? הפסוק מקצר ולא מבאר פשר צחוקו, ניכרת ההקבלה של צחוקו לעומת ״בני יצחק״ המוזכר מיד בפסוק הבא.