כיצד להפוך ברכה לברכה המועילה ונושאת פירות?
בס"ד פרשת תולדות שנת תשע"ז
בפרשת השבוע פרשת תולדות, יצחק אבינו רוצה לברך את עשיו בנו, לצורך כך הוא מחלק לעשיו משימות:
{א} וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:
{ב} וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:
{ג} וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צידה) צָיִד:
{ד} וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
בס״ד עש״ק פרשת תולדות שנת תשוע"ה
הפלישתים מקנאים ביצחק אבינו ומגרשים אותו מארצם, אחר כך הרועים שלהם רבים עם רועי יצחק על בארות המים ״לאמר לנו המים״. יצחק מתרחק עוד יותר מהם וחונה בבאר שבע, ואז דוקא אחר ההתנתקות או הגרוש ( תלוי את מי שואלים) הם רצים אחריו ומבקשים לכרות ברית( את זה עדין אנו לא רואים):
בס"ד כ"ח חשון התשע"ה
יעקב אבינו ניצל חלון הזדמנות שנקרא לו, עשיו מגיע אליו כשהוא עייף ורעב ולהוט לאכול ויעקב מנצל את הרגע.
{כט} וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:
{ל} וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
{לא} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:
{לב} וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:
{לג} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:
השאלה היא מה טיבה של בכורה זו. בכורה שעשיו בז לה ואילו יעקב כה חשק בה?
מובא בפרשת תולדות:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-ה-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְ-ה-וָ-ה. כג וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
מובא בחז״ל וברש״י:
ויתרוצצו - ע"כ המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי, רבותינו דרשוהו ל' ריצה כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע"א עשו מפרכס לצאת, ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות.
על מה הם רבו? אם יעקב רוצה את עולם הבא ועשיו את עולם הזה? אין כאן שום ריב?.
פשוט ששניהם רוצים את שני העולמות. אז מה ההבדל ?
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.(בראשית כה, כח)
כיצד אהב יצחק את עשו? הוא לא ראה את רשעותו? והקב״ה אומר כי את יעקב אהבתי ואת עשיו שנאתי.
בפרשת תולדות בתאור לידת יעקב ועשיו מספרת לנו התורה:
וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב (בראשית כה, כו)
פשט הדברים נראה שבא לומר שישנו עימות בין יעקב ועשיו משחר הויתם, זה לא רק הרגשה של רבקה אימנו, יש גם סימן גלוי לעין. כך כבר נאמר לרבקה עת הלכה לדרוש את ה׳, שני לאומים ממעיך יפרדו. מרגע לידתם הם יחיו בעימות.
אכן ההיסטוריה מאשרת זאת, לכל אורכה אנו רואים את המלחמה על הבכורה, על הובלת העולם בין בני עשיו לבין בני ישראל.
מפני מה היו האמהות עקרות ?
שרה אמנו היתה עקרה עד ששינתה את שמה ונפקדה, לאחריה רבקה היתה עקרה, עד שנעתר ה' לתפילת יצחק והיא נפקדה, רחל אימנו גם היתה עקרה עד שריחם עליה ה', אפילו לאה היתה בתקופה מסוימת עצורה מלדת.
למה, למה ה' גרם שהכל ילך לאבותינו כל כך קשה, למה אמותינו הקדושות היו צריכות לסבול לחכות ולבכות זמן כה רב? השאלה הזו גם מקרינה עלינו לכל הדורות, הרי מעשה אבות סימן לבנים, אנו רואים במשך כל הדורות כיצד הכל הולך כה קשה לעם הזה.
מלחמת העוברים במעיה לא היתה מקרית, רבקה הרגישה שהיא חייבת הסבר למלחמה הפנימית שבקרבה.
גם מובן לנו בעקבות הנבואה שהיא קיבלה, מדוע היא אוהבת את יעקב.
מובן לנו מדוע היה לה כה חשוב להציל את הברכה מיצחק שלא תגיע לעשיו הרשע,
היא היתה מוכנה להסתכן לשם כך, ובלבד שיעקב יקבל את הברכה.
חשוב היה לה להרחיק בין יעקב לעשיו, לטובת בטחונו של יעקב.
אבל לא מובן לנו למה רבקה לא נגשה אל יצחק בעלה לדבר איתו על הילדים, הרי הוא היה נביא, הוא גדול הדור. למה לא שאלה אותו לפשר המלחמה בבטנה?
בס"ד
יצחק הבן של אברהם או אברהם האבא שלו ?
פרשתנו פותחת בנוסח תמוה
"אלה תולדות יצחק בן אברהם הוליד את יצחק"
הרי התורה לא מבזבזת מילים לחינם ועוד באותו פסוק אז למה החזרה הזו?
אנו רואים את עבודת החקלאות בימינו הולכת ונעזבת, כמות החקלאים בארץ הצטמצמה בתוך דור לכדי חצי, ביחד עם ערכים ציוניים נוספים כמו עבודה עברית, ישוב הארץ ושאר אידאלים. גם הנשארים בתחום הפכו ברובם למנהלי עבודה עם צוות תאילנדים מסורים תחת ידם. אמנם ביו"ש אנו עדים להתעוררות מסוימת בנושא.
האם קיימת חשיבות בעיסוק בחקלאות? האם בעידן ההי טק עוד צריך את ה"פחותה" שבעבודות?