בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ג
אחד הצלילים העולה מועידת האקלים שהתקיימה לאחרונה בשארם א-שיח, הוא שהאנושות פושעת בתפקידה לשמור על הכדור. על פי הסרט המוקרן שם העולם הולך לקראת איבוד האיזונים האקולוגים שלו, יותר בצורות, יותר שטפונות, יותר סופות, התחממות הכדור, נמיסת הקרחונים, עלית מפלס הימים ואולי עוד כמה דברים מפחידים.
צליל נוסף שעולה מכהני האקלים, שבעצם העולם היה יכול להיות ממש מושלם אילולא היה מצוי בו האדם. פעם לפני שאנשי האקלים נהיו כהנים, הם דווקא דגלו בחיי טבע מרעיונות של פרמקלצ'ר וכיוצא בזה ועד חיי כפר או חווה. התפיסות שהם קידמו היו אלו שמנסות להרחיב את נקודות המפגש בין האדם והטבע.
אולם ראה זה פלא, כאשר הם נהפכו לכהנים החלו לדבר דוקא על חזון העיור של בני האדם, הם מבקשים לרכז את האנשים במגדלים כמה שיותר גבוהים, כדי שיתפסו פחות שטח במרחבים הטבעיים. צצו אפילו כהנים שהרהיבו עוז לדבר על ההתרבות והילודה האנושית כצרה שצריך לצמצמה. לצורך כך הם טורחים מידי פעם להתריע בפני העולם שכשהעולם יגיע לכך וכך בני אדם,כדור הארץ לא יוכל לספק את כל האוכל הנדרש ומליונים ימותו ברעב. תמצית הענין הוא שהאדם הוא הגורם המפריע לשלום העולם, וגורם מפריע צריך לסלק או לפחות לצמצם. לא פלא הוא בעיני שהמדינות בעלות האוכלוסין הכי גדול בעולם (הודו וסין) לא השתתפו בועידת האקלים, כי אם יש כאן מאבק בין האקלים לבין טובת האנשים, הן בצד של האנשים.
האם לא-ל שברא את העולם וגם את האדם, גם יש מה לומר בענין?
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ב
בפשטות השם נותן מתנות לכל אחד כפי ההשתדלות וההכנה שלו. הוא נותן חכמה ונבואה לחכמים ונותן נבואה למי שהכינו עצמם לכך, למי שמתקן את מידותיו ובמיוחד את מידת הגבורה והענוה. נוסף לזה גם אדם שיש לו ייעוד מיוחד, או שעה שצריכה לכך משפר את סיכויו לקבל נבואה. ואף המקום גורם לליכולת קבלת הנבואה.
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"א
יעקב אבינו ביציאתו מארץ ישראל לחרן, פוגע במקום( מקום מיוחד למפגש עם השכינה-הר המוריה או בית אל כפשט הכתוב), מתפלל והולך לישון לא לפני שמניח אבן או שנים עשר אבנים מראשותיו. ואז זוכה לחלום נבואי, לחלום הסולם: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. [1] חלום זה מעורר הרבה מחשבות ושאלות, ביניהן מה מבטא סולם זה ומיהם המלאכים הנעים עליו? אולם אני רוצה להתמקד הפעם בשאלה אחת, מדוע הוא רואה מלאכים עולים ורק אז יורדים ולא להיפך, הלא המלאכים תחנת המוצא שלהם היא בשמים והיינו מצפים שקודם ירדו ורק אז יעלו? דרך שאלה זו גם נוכל לקבל מענה לשאלות האחרות.
בס"ד לפרשת ויצא התש"פ
יעקב אבינו חשב להתחתן עם רחל. משמים גלגלו לו את לבן הרמאי שיחליף לו את רחל בלאה אחותה ובעצם גלגלו לו שתי נשים."כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (מגילת רות)
נשאלת השאלה: למה היה צריך להיות כך? הלא בכל ההיסטוריה אנו עם ישראל, מתמודדים עם נספחיו של הסיבוך. רחל קנאה בלאה אחותה ומתח שרר בין השתים. בהמשך הופיעו המריבות שבין יוסף בנה של רחל לאחיו בני לאה. והגלות למצריים שבאה בעקבות כך. ולמעשה כל ההיסטוריה שלנו מלווה במריבות שבין שני הכוחות האלו באומה. כך שאול המלך שבא מרחל מקנא בדוד צאצאה של לאה. הקנאה הזו משאירה באומה מאבקי כוחות. בהמשך מרד שבע בן בכרי בדוד המלך. ומרד ירבעם ( בית רחל) בן נבט במלכות רחבעם המלך( בית דוד). ולא נעצר פה, כל ההיסטוריה אנו חווים את מאבקי הכוח בתוך האומה. למשל המתח בין בית שמאי ובית הלל. אז למה צריך את המאבקים האלו?
מה המטרה? למה אי אפשר היה משהו הרבה יותר רגוע?