בס"ד לפרשת ויצא התש"פ
יעקב אבינו חשב להתחתן עם רחל. משמים גלגלו לו את לבן הרמאי שיחליף לו את רחל בלאה אחותה ובעצם גלגלו לו שתי נשים."כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (מגילת רות)
נשאלת השאלה: למה היה צריך להיות כך? הלא בכל ההיסטוריה אנו עם ישראל, מתמודדים עם נספחיו של הסיבוך. רחל קנאה בלאה אחותה ומתח שרר בין השתים. בהמשך הופיעו המריבות שבין יוסף בנה של רחל לאחיו בני לאה. והגלות למצריים שבאה בעקבות כך. ולמעשה כל ההיסטוריה שלנו מלווה במריבות שבין שני הכוחות האלו באומה. כך שאול המלך שבא מרחל מקנא בדוד צאצאה של לאה. הקנאה הזו משאירה באומה מאבקי כוחות. בהמשך מרד שבע בן בכרי בדוד המלך. ומרד ירבעם ( בית רחל) בן נבט במלכות רחבעם המלך( בית דוד). ולא נעצר פה, כל ההיסטוריה אנו חווים את מאבקי הכוח בתוך האומה. למשל המתח בין בית שמאי ובית הלל. אז למה צריך את המאבקים האלו?
מה המטרה? למה אי אפשר היה משהו הרבה יותר רגוע?
בס״ד לפרשת ויצא התשע״ט
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: {ב} וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: {ג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:
הפסוקים מציינים את הרקע להתעוררות יעקב אבינו לשוב לארץ. וזאת לאחר כעשרים שנה בבית לבן ולידת 12 ילדים מארבעת נשותיו.
שאלה ראשונה, מהפסוקים משמע שיעקב לא שב לארץ עד שלא שמע במפורש מאת השם לשוב לארץ, אז מה התועלת בזה ששמע את בני לבן מלכלכים עליו וראה את פני לבן שהשתנו?
ועוד מה טוענים בני לבן, מה ההבדל בין כל אשר לאבינו שיעקב לקח לבין מאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה? וכיצד אפשר בכלל לטעון שיעקב לקח את כל אשר לאבינו, וכי לא נשאר ללבן כלום?
שאלה שלישית מדוע דוקא עכשיו זוכה יעקב לקבל נבואה ישירה מאת השם בהקיץ ולא בחלום הלילה כמו נבואותיו עד כאן?
בס"ד לפרשת ויצא התשע"ח
האם האדם הינו באמת בעל חופש בחירה?
האם אדם יכול להזיק לחברו מבלי שבשמים כך נגזר?
ואם כך נגזר, אזי כיצד מותר לניזק לתבוע את המזיק?
ואם נראה שהכל בא לנו משמים, האם המזיק לא ייתן דין וחשבון, שהלא כך משמים נגזר?
האם כל הנעשה כאן בעולם, נעשה בהשגחת השם יתברך?
הנה שתי קליפות מרכזיות יש בעולם, קליפת ישמעאל וקליפת עשיו: קליפה פרושה סוג של בלבול/קלקול בדעות של בני אדם ועלינו לקלף אותה מהפרי, לבטל אותה.
קליפת ישמעאל- טוענת שהקב״ה אכן רם על על גוים, אבל איננו משגיח על כל התחתונים. אם ביטלת את ההשגחה של ה׳ בעולם, למעשה הפקרת את העולם. לכן ישמעאל היה פרא אדם , ידו בכל ויד כל בו.
קליפת עשיו- כביכול כפירה פחותה משל ישמעאל אבל מסוכנת יותר. הוא מאמין שאכן השם משגיח בעולם על כל היצורים, אולם אין משמעות למעשי האדם על התנהלות העולם.
בס"ד עש"ק פרשת ויצא התשע"ז
יעקב אבינו חלם על סולם המחבר שמים וארץ. גם רבה בר בר חנה חיפש את נקודת ההשקה שביניהם. מה הם באמת חיפשו, על מה הם חלמו?
בתלמוד במסכת בבא בתרא דף עד, מובאים מספר סיפורים "מוזרים" המכונים אגדות רבה בר בר חנה, בתוך מעשיות אלו טמן רבה מסרים עמוקים, הנמצאים ברומו של עולם, הנה אחד מהם:
אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה אמינא ליה איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.