בס"ד לפרשת ויצא שנת תשוע"ה
כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
מה הכוונה נדר לאמור, מה קשור לאמר אל הנדר?
למה מתנה יעקב תנאי אם יהיה השם עימו והלא השם הבטיחו שיהיה עמו?
ועוד כיצד הוא אומר וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: וכי יש לו ספקות באמונה?!
בטח הבורח לא מגיד שהוא בורח ומה בא לחדש כאן הפסוק?
מסופר בפרשת ויצא שיעקב אבינו לאחר כעשרים שנה של חיים בבית לבן, נשיאת נשותיו והקמת המשפחה המפוארת מחליט לחזור חזרה לארץ. ללבן חותנו הוא לא מספר על יציאתו המתוכננת.
{כ} וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:
השאלה כאמור למה הפסוק אומר שיעקב לא מספר שהוא בורח? הרי ברור שכל בורח לא מספר.
האם ישנה הדרכה בתורה כיצד נוכל לחיות יותר בקלות בלא להישבר או להישחק ? האם חיי המקטרים באמת יותר קשים מחיי השמחים בחלקם?
כדאי לשם כך להתבונן באישיותו של יעקב אבינו ובהנהגת חייו. יעקב אבינו כאשר מתעורר מחלומו חלום הסולם, מקבל כוחות חיים מחודשים וכשיוצא לדרכו אומרת התורה:
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.(בראשית כט, א)
הוא נושא את רגליו במקום שרגליו ישאו אותו, וצריך להבין את זה. ואין נכון לומר שהתורה אחזה בלשון ספרותית ותו לא. כי פעמים רבות התורה מתארת הליכה של אנשים וכותבת סתם וילך, לכן פשוט שכוונת התורה לומר שרגליו נעשו לו קלות.