בס"ד לפרשת וישב התשפ"ד
לצערנו הרב בימים אלה אין כמעט יום בלי אבדות כואבות לעם ישראל. חוץ ממשפחות האבלים עצמם, כמעט כל ישראל חווים, ומכירים אי מי מההרוגים, והולכים לניחום האבלים. אבל כיצד מנחמים? מה אפשר כבר לומר להורים, אחים, אחיות ונשות הנופלים? השאלה קשה, אבל לא נכון לברוח ממנה. בריחה זה למשל לומר לאבלים, אין נחמה. סליחה באנו ליאש או לחזק? אם אני לא יודע כיצד מנחמים אבלים, אז אני יכול לומר להם שאין נחמה??
בס"ד
פרשת וישב התשפ"ג
מזל-טוב תמר כלת יהודה יולדת תאומים:
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ׃
וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן־יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל־יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה׃
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה־פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ׃
וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח׃ (בראשית לח,כז-ל)
פרץ נקרא כל החיים שלו 'פרץ' כי בלידה שלו הוא פרץ מהרחם של אמא שלו, וזרח גם כן חטף את השם 'זרח' בגלל איזו אפיזודה בלידה שלו. (בנוגע לזרח נחלקו הפרשנים האם שמו על שם השָׁנִי או על שם השמש הזורחת).
בס"ד לפרשת וישב התשפ"ב
בחירה והשגחה: ישנם תנועות ודעות בעולם הטוענות שיש השגחה אלוהית בעולם וממילא אין בחירה, הכל מוכתב מלמעלה. ישנן תנועות ודעות בעולם הטוענות שיש לנו בחירה חופשית, העולם נתון בעוצם ידינו וממילא השם לא מנהיג את העולם ואולי גם כלל לא קיים.
שתי התנועות "פוטרות" את האדם מדין וחשבון על מעשיו, לשיטה ראשונה אנו לא ממש בעלי בחירה ואחריות למעשינו ולשנייה אין כלפי מי למסור דין וחשבון.
ולפי אמונתנו, לפי תורת ישראל: יש בורא ומנהיג לעולם, אולם גם יש בחירה ביד בשר ודם.
כיצד הבחירה שלנו משתלבת עם ההשגחה? מה אם אנו נבחר חלילה נגד רצון השם יתברך, האם רצוננו יגבר על בוראנו? או שרַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְ-הוָה הִיא תָקוּם.[1] ?
בס"ד
אנו פוגשים בפרשת וישב בסיפור מאוד לא פשוט ולא נורמלי. ולגלות שממנו צמחה שושלת דוד המלך זה ממש פלא גדול. יהודה נושא אישה ויולד שלושה ילדים: ער, אונן ושלה. בלידת שלה התברר שאשתו לא תוכל יותר ללדת ילדים וכנראה בגלל זה יהודה שמאוד רוצה להוליד ילדים לוקח אישה לער בכורו כשהוא רק בין 8 שנים.[1]
וַיִּקַּ֧ח יְהוּדָ֛ה אִשָּׁ֖ה לְעֵ֣ר בְּכוֹר֑וֹ וּשְׁמָ֖הּ תָּמָֽר׃ וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְ-הוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְ-הוָֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ׃ וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו׃ וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְ-הוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃
שואל הרמב"ן וכמוהו פרשנים רבים: ולא ידעתי למה יתבייש יהודה המושל בדורו מן האישה הזאת ולא יאמר אליה לכי לשלום מביתי ולמה יטעה אותה…? ועוד מוסיף ושואל הלא בהמשך הסיפור כשיהודה שומע שהיא הרה לזנונים בכעסו עליה הוא נראה כמי שחפץ היה בה לבנו?
בתחילת פרשת וישב מובאים חלומות יוסף בגינם האחים שנאו אותו, מכרו אותו לעבד, ירדנו לגלות, ומתוך כך הם גם התממשו. המתח מלווה אותנו כל הדורות, ועד היום אנו עוד מתבוססים בשל כך בבוץ המריבות הפנימיות. ואנו למדים מדברי יחזקאל הנביא (יחזקאל לז) שהחיבור בין שני הכוחות האלו זו משימת הגאולה.
חלומות יוסף מציפים לנו את מקומם של החלומות כסוג של נבואה , של גילוי שמימי המעורר אותנו לממש את ייעודנו בעולם. הבא ננסה לעמוד במעט על עניינם של חלומות יוסף.
בס"ד לפרשת וישב התשע"ח
יוסף הצדיק חולם על אלומות בשדה. האחים מפרשים את חלומו כך שהאלומות רומזות למלכות הם רואים בו מי שרוצה לשלוט עליהם. ברם בחלומו יש לכל האחים אלומות- דהיינו מלכות. ואלומתו של יוסף ניצבת במרכז. אם כן למה רומז השדה שהאלומות ניצבות בו?
בס"ד עש"ק פרשת וישב שנת התשע"ז
מה תפקידו של פותר החלומות? או במילים אחרות מה השפעתו על התממשות החלום?
בפרשתנו אנו פוגשים את חלומות יוסף ופתרונם בידי האחים שלו. בהמשך הפרשת אנו פוגשים את חלומם של שרי פרעה מלך מצרים ופתרונותיהם בידי יוסף. בשני המקרים החלומות התגשמו כפי פתרונם. נשאלת השאלה, אם היה פותרם מישהו אחר ,או פתרון אחר התוצאה היתה שונה?.
האם הפותר רק חושף את הגנוז בחלום ותו לא או שיש לו השפעה על התוצאות?
בס"ד עש"ק פרשת וישב שנת תשוע"ה
יוסף הצדיק יושב בבור בית הכלא על לא עוול בכפו. ליושבי בית הכלא מצטרפים שני שרי פרעה שחטאו לו, שר המשקים ושר האופים. התורה לא מפרשת את חטאם אמנם חז״ל אומרים שחטאם היה שנמצא זבוב בתוך כוס פרעה, ונמצא צרור בתוך לחמו של פרעה. בוקר אחד רואה אותם יוסף והינם זועפים. הוא שואלם מדוע פניהם רעים היום. הם עונים לו:
ח} וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ-נָ֖א לִֽי:
{ט} וַיְסַפֵּ֧ר שַׂר-הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת-חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּֽחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה-גֶ֖פֶן לְפָנָֽי:
{י} וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָֽׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֨חַת֙ עָֽלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים:
{יא} וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָֽאֶקַּ֣ח אֶת-הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל-כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת-הַכּ֖וֹס עַל-כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:
יב} וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: {יג} בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת-רֹאשֶׁ֔ךָ וַֽהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל-כַּנֶּ֑ךָ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס-פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ: {יד} כִּ֧י אִם-זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּֽאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ-נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֨נִי֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וְהֽוֹצֵאתַ֖נִי מִן-הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: {טו} כִּֽי-גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָֽעִבְרִ֑ים וְגַם-פֹּה֙ לֹֽא-עָשִׂ֣יתִי מְא֔וּמָה כִּֽי-שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר: {טז} וַיַּ֥רְא שַׂר-הָֽאֹפִ֖ים כִּ֣י טוֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַף-אֲנִי֙ בַּֽחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל-רֹאשִֽׁי: {יז} וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֗וֹן מִכֹּ֛ל מַֽאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן-הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי: {יח} וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: {יט} בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת-רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֽוֹתְךָ֖ עַל-עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת-בְּשָֽׂרְךָ֖ מֵֽעָלֶֽיךָ:
מה פרוש ״ איש כפתרון חלומו״? וכי הם חלמו גם את הפתרון לחלומם?!
מה הכוונה בדברי יוסף כשאומר להם הלא לאלוהים פתרונים?
למה שניהם זועפים, ניחא שהיה שר האופים זועף, כי כידוע יש יכולת לאדם לחוש את העתיד להיות לו?
כיצד ידע יוסף שעוד שלושה ימים יתממש החלום? אולי שלושה שבועות או חדשים?
מה רומזת הגפן? ולמה רומזים סלי המאפים?
למה בפתרון החלום יוסף כולל גם בקשה והזכרתני אל פרעה?
בפרשת וישב מסופר שנולדו ליהודה בן יעקב שלשה בנים ער, אונן ושלה. יהודה לוקח אישה לער בכורו ושמע תמר. ער היה רע בעיני השם ולכן המית אותו. במה היתה רשעתו? אומרים חז״ל שהוא היה משחית זרעו כי לא רצה שתתעבר תמר ויכחיש יפיה.
יהודה פונה לאונן אחיו שייבם את אשת ער ויקים זרע לאחיו. וגם הוא שיחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו. הוא לא רצה ללדת ילדים שיחשבו כממשיכי אחיו ולא בניו הוא.
{יא} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
ובהמשך מובא:
{יד} וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
תמר המתינה זמן רב ושלה גדל בינתיים והיא לא ניתנה לו לאישה. לכן החליטה להפיל את יהודה ברשתה.
מובא בבראשית פרשת וישב:
וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.
מה פרוש בן זקונים?
גם מדוע בפסוקים שלפני כן הוא נקרא יעקב, וכאן באהבתו ליוסף הוא נקרא ישראל?
רש״י פירש שנולד לעת זקנתו. ואמנם כך גם המובן של בן זקונים בשפה המדוברת היום. אבל קצת קשה להסבר זה, יוסף באמת לא הבן האחרון שנולד אלה בנימין. ובין יוסף לאחיו יששכר וזבולון אין כמעט הפרש בשנים, לכן מבאר הרמב״ן אחרת:
מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו, בעבור שישרתו לזקוניו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד...
ואונקלוס תירגם בן זקונים-בר חכים. יוצא לשיטתו שישראל ראה את יוסף כזקן למרות היותו צעיר לימים, וכך מובא גם במדרש שיעקב אבינו מסר ליוסף את החכמות וסתרי התורה שלמד משם ועבר. וכענין זה דרשו את זק״ן ראשי תיבות זה קנה חכמה. לפי הסבר זה יוסף היה יותר חכם משאר אחיו.
האחים בראותם שיעקב אביהם אוהב את יוסף מכל אחיו, הגיעו לשנאה לאחיהם, וכך אומרת התורה:
וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: ( בראשית לז, ד)
ראשית נאמר, עם ישראל הפנים את הסיפור הקשה הזה לדורות וכך אומרת הגמרא:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:(מסכת שבת י ע״ב).
הלימוד הפשוט הנלמד לדורות, לא להעדיף בן אחד על פני שאר הילדים. לא לעשות אפלייה בין הילדים, אשר תוצאותיה ר״ל.
ברצוני לנסות לעמוד כאן על כמה תובנות ולקחים שאנו יכולים ללמוד מהסיפור הכואב הזה.
רבקה אימנו התחננה ליצחק כדי שישלחו את יעקב בנם לארם כדי שישא אשה טובה ממשפחתם, המשך הסיפור ידוע, קמה לה משפחת ישראל, היא אמורה להיות סולת נקייה ומשובחת, זרע קודש ברך השם, והנה אנו נפגשים עם שנאה איומה בין האחים ליוסף, כמעט והיא הגיעה לשפיכות דמים, היא כן הגיעה למכירת יוסף לעבד, לנתק ארוך שנים במשפחה ולצער שלא יתואר ליעקב אבינו.
המדרשים השונים בפרשתנו באים בטרוניה כלפי יעקב אבינו על שהוא מבקש לשבת בשלוה
בעולם הזה,ואינו מסתפק בחיי העולם הבא,אבל המעניין שהמדרש מתבטא בלשון רחבה הרבה יותר
"לא דיין של צדיקים שמזומנים לחיי העולם הבא,עוד מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה"
עולה מדברי המדרש שכך דרכם של צדיקים,ובאמת למה הם לא לומדים לקח מיעקב אבינו וחדלים מלבקש את השלווה בעולם הזה? או נשאל מכוון אחר ,האם הקב"ה מתנגד לרצון זה ? לכאורה מהמדרש אכן כך,אבל אולי צריך להבין אותו אחרת.