בס"ד  ברכתו של בנימין מתוך פרשת השבוע: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל׃

מי אתה, שבט בנימין?

בנימין מופיע לראשונה כאחיו הקטן של יוסף, הוא קורא לכל בניו על שם אחיו הגדול, כאשר הדבר מבטא אהבה גדולה שלו ליוסף אחיו. מצד שני דווקא יהודה הוא זה שעורב את הנער, יהודה נכנס לסיכונים עצמיים כדי לודא שבנימין יחזור בשלום לבית אביו. גם לדורות אנו רואים את הקשר המיוחד בין בנימין ליהודה, אפילו כשעשרת השבטים נפרדים מממלכת יהודה, ומעמידים בראשם את יוסף, דווקא בנימין נשאר נאמן ליהודה, והוא ממשיך עם מלכות יהודה לכל הדורות.

בס"ד על חושך ואור בפרשת ויחי התשפ"ג

פרשת ויחי הינה הפרשה היחידה בתורה שאין רווח לפניה. בכל שאר הפרשות יש רווח לפחות של 8 אותיות מהפרשה הקודמת, ואז זו נקראת פרשה סתומה, ובדרך כלל פרשה מתחילה בשורה חדשה וזו נקראת פרשה פתוחה. כאן בפרשה אין אפילו רווח של 8 אותיות. מה בא הדבר ללמדנו? עסקו בזה רבות המדרשים והזהר והפרשנים השונים.

רש"י מביא מהמדרש כותב: לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:

הסברים אלו לא ממש מסבירים מדוע אין רווח בינה לבין פרשת ויגש,אלא רואים את הענין שהפרשה סתומה כמסר עתידי בפרשה, לפרוש ראשון מכאן מתחילה תקופת חושך בהיסטוריה שלנו, שתמשך עד ליציאת מצרים. לפרוש שני ברכות השבטים שמברך אותם יעקב אבינו בפרשה יצאו סתומות.

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב

בס"ד

איזו ברכה קיבל גד, ומה רומז כאן יעקב אבינו?

מובא בחז"ל שיעקב אבינו רצה לגלות לבניו את הקץ ונתכסה ממנו. אפשר להבין שהוא לא הצליח לראות וממילא גם לא גילה, אבל אפשר להבין שיעקב אבינו ראה אבל אמר את דבריו בלשון נסתרת, גילה ולא גילה. מה הכוונה לגלות את הקץ?

מבאר השם משמואל (שנת תרפ"א) היינו מעשים טובים המסוגלים ביותר להביא את הגאולה. דהיינו כיוון שאם זכו ישראל אז הגאולה תוחש, אז חשוב לדעת כיצד נוכל לזרז הגאולה. גם הרב קוק מבאר בסגנון דומה את ענין גילוי הקץ.

ובכן מה הרמז שיעקב אומר לנו בברכת גד?

אבל ראשית הבה ננסה להבין את שמו, גד, מה פירושו?

בס"ד לפרשת ויחי התשפ"א

ביקש לגלות את הקץ.

ברכותיו של יעקב אבינו לבניו פותחות כך:

וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים.[1]

מה רצה כאן יעקב אבינו להגיד לבניו, והאם אכן אמר? מובא בחז"ל:

דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם״. בִּיקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל, כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וְאָבִי יִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו? אָמְרוּ לוֹ בָּנָיו: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״.[2]

במדרש רבא מובאות מלבד דעה זו עוד דעות בנושא : רַבִּי סִימוֹן אָמַר מַפֶּלֶת גּוֹג הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לח, טז): בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ד, א): וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן.[3]

לדעת ריש לקיש שהיא דעת רבנן במדרש, נסתלקה ממנו השכינה ולא גילה את הקץ. יעקב חשש שהסיבה לכך שנמצא פסול בבניו, ולכאורה פלא למה לא תלה יעקב את הסיבה בזה שאין הקב"ה פשוט חפץ לגלות את הקץ, את המסתורין של המלך?

בס"ד לפרשת ויחי התש"פ
כיצד זה שמשפחת ישראל זכתה להתאחד דווקא בגלות בארץ מצרים? וכיצד זה שאת דברי אחרית הימים שאומר לנו יעקב אבינו הוא דווקא אומר שם?
אפשר לומר בפשיטות שנקל לאחד את עם ישראל בגלות. שני ישראלים הנפגשים במדבריות אוסטרליה מיד מתחברים ועוזרים זה לזה בכל מאודם אפילו אם הם משני קצות הקשת הפוליטית/ דתית.  אבל בארץ קשה להם להתחבר. על פי כיוון זה נאמר שאכן השבטים התחברו והתאחדו בנכר . בגלות יחסית קל להתאחד. והמשימה שלנו הינה להתחבר כאן בארץ.  אחדות של השבטים בארץ עוד לא הושגה באופן מלא במשך כל ההיסטוריה.

בס״ד לפרשת ויחי התשע״ט

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: 
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר :אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: 

שאלות

מה הענין שקורא להם אחים ומדבר על שניהם יחדיו

במיוחד שהמשך הפסוק מתארם שלילית?

מה להם ולחמס, את מי הם חמסו? למה מתכוון יעקב באומרו "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר"? מיהו האיש ומיהו השור?

בכלל איזו ברכה קבלו פה?

בס״ד לפרשת ויחי התשע״ח

יעקב אבינו בשנתו האחרונה קורא ליוסף אליו ומצוה אותו להעלותו אחר מותו לקברו במערת המכפלה. בהמשך יוסף מגיע שוב יחד עם בניו מנשה ואפרים אל אביו. יעקב מברך את הילדים ואז נותן ליוסף מתנה. 

{כב}  וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: (מח, כב) 

נשאלת השאלה, מה יעקב אבינו נתן כאן ליוסף? מה פרוש שכם?

בס"ד     מאמר לפרשת ויחי התשע"ז

פרשת ויחי החותמת את ספר בראשית, חותמת את דור האבות, ובה גם יעקב סוגר חשבונות ומחלק מתנות. יעקב אבינו בברכותיו לבנים לפני מותו מחלק את העוגה, מגדיר את היעוד והיחוד של כל שבט ושבט. בחלוקתו ברכות לבניו הוא נותן את המלוכה ליהודה. ואומר .  לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: 

התקשו המפרשים להסביר את כוונתו באומרו ״עד כי יבוא שילה״. 

האזנה לשעור

אצל יצחק אבינו השלווה -זכה בה בהיותו יושב בבאר שבע ויש בשלוה זו רמזים לימות המשיח. אבל יעקב אבינו זכה לרוות נחת ולראות את המשפחה מתאחדת מחדש רק במצרים. שם הוא מברך את בניו, ז״א השיג ניחוח מימות המשיח, אבל מה לימות המשיח ולארץ חם?

לפרשת ויחי שנת תשוע"ה

מובא בסוף פרשת ויחי:

{יד} וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו: {טו} וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: {טז} וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: {יז} כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: {יח} וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: {יט} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: {כא}  שביעי  וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם: 

בפרשת ויחי מברך יעקב אבינו את יוסף ובניו בברכה שהפכה לדורות לברכת הבנים וכך מברכם:

{יד} וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: {טו} וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {טז} הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: 

1. הפסוק אומר ויברך את יוסף, אבל מה ברכו?

2. בברכתו לאפרים ומנשה פונה למלאך. ומדוע לא פונה אל השם? והאם אין כאן קיצוץ בנטיעות?

3. מה פרוש ויקרא בהם שמי?

4. למה ממשילם לדגים?

נאמר בפרשת ויחי :

 וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

כאשר הרגיש יעקב אבינו שיומו קרב, קרא ליוסף והשביע אותו שלא יקברנו במצרים, אלה יעלנו ויקברנו בארץ כנען במערת המכפלה. 

וכיצד ידע יעקב שיומו קרב?

א. הסבר הרמב״ן:

ויקרבו ימי ישראל למות. פתרונו כאשר קרבו ימי ישראל למות קרא לבנו ליוסף והוא בשנה האחרונה לימיו וענינו כי הרגיש בעצמו אפיסת הכחות ויתרון החולשה ואיננו חולה אבל ידע כי לא יאריך ימים...

ומובא בחז״ל שבתחילת העולם האנשים היו חיים בבריאות איתנה עד יום מותם ואז בפתע נפטרו. ומזמן יעקב אבינו חולשה ירדה לעולם, והאנשים התחילו להחלש לקראת יום פטירתם. הקב״ה החליט לאותת לבני האדם על יומם הקרב ובא, כדי לעוררם לתקן דרכם, וכדי להכין את משפחתם לבאות. 

אבל אור החיים הקדוש מקשה על הסבר הרמב״ן, כי כמה ימים יחיה האדם אחר שיתחיל להחלש?

הזהר הקדוש מביא לנו סיפור עתידות על בני שבט ראובן, אשר יערכו מלחמות בעולם:

וְיֶתֶר עָז - לַזְּמַן שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, הֵם יֵצְאוּ וְיַעַרְכוּ קְרָבוֹת בָּעוֹלָם וִינַצְּחוּ, וְיִתְחַזְּקוּ עַל הָעַמִּים, וּבְנֵי הָעוֹלָם יִפְחֲדוּ מֵהֶם וְיִרְתְּתוּ לִפְנֵיהֶם וְיַחְשְׁבוּ לְהִתְגַּבֵּר בַּמַּלְכוּת, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בָהּ.(מתורגם)

ועוד כותב הזהר:

 כְּמוֹ כֵן עֲתִידִים הֵם לַעֲרֹךְ קְרָב בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְלִשְׁלֹט בְּקִרְבָּם עַל הַכֹּל, וִינַצְּחוּ עַמִּים רַבִּים וְיִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם.(מתורגם)

היכן מלחמות אלו נרמזות בתורה?

מדוע דוקא בני שבט ראובן?

מה יצא ממלחמות אלה?

בפרשת ויחי, בא יעקב אבינו לברך את הבנים. בברכתו לראובן הוא פותח במילים:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי--יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. 

מה כוונתו באומרו, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי?

רש״י מביא את המדרש, היא טיפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו. 

יעקב אבינו זורק לנו פה פצצה, דרך ברכותיו לבנים, אנו מקבלים כאן הארה מיוחדת על אשיותו וגדלותו של יעקב.