בס"ד
הזוהר הקדוש ( שמיני לז ע"ב) מבאר שמיום שעלו ישראל מן הים ועד
היום השמיני בו התחילו הכוהנים לעבוד במשכן לא היתה כזו שמחה ושלום בכל העולמות. ביום זה עבר ונתבטל חטא העגל מן העולם. וכל המקטרגים שוטטו מסביב למחנה ישראל בניסיון למצוא קטרוג ולא מצאו עד מעשה נדב ואביהו. השמחה התקלקלה על ידי חטאם.
למה הבאת הקטורת של נדב ואביהו לא התקבלה ברצון בשמים?
בס״ד לפרשת שמיני התשע״ט
ביום חנוכת המשכן שהיה אחד הימים הכי חשובים בהיסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו, משה רבינו ואהרן אחיו, הכוהנים ועם ישראל יחד איתם השתדלו לעשות ככל יכולתם, וציפו לירידת אש מן השמים, אש שתבשר את שביעות רצון השם מעבודתם, את הסליחה לחטאיהם ואת השראת השכינה במשכן שבנו לכבוד שמים. ירידת האש התעכבה ואהרן נלחץ שמא הוא האשם בכך. אולם לדברי רש״י דוקא מטרת העיכוב הייתה להראות שעבודת אהרן היא שהביאה לירידת האש וכך כולם ידעו שבחר בו השם ואף סלח על חטא העגל( רש״י ט, כד). או שירידת האש חיכתה למשה ואהרן שיברכו את ישראל (ומתוך הברכה גם ירדה השכינה כי כשאנו מברכים זה את זה אנו מכינים כלי לברכת השם שתרד).
בתוך כל זה נדב ואביהו נכנסו עם מחתות ברצון להקטיר קטורת. ואולי המניע למעשיהם ברצון ובציפייה שתרד האש משמים.
בס״ד לפרשת שמיני שנת התשע״ז
בפרשתנו מביאה התורה את כללי החיות הטהורות והטמאות.
ויש לדון בטעם איסור אכילת החיות הטמאות. גם לנסות להבין את הפרוט של התורה לאחר שכבר נתנה לנו את הכללים.