בס״ד לפרשת שמיני התשע״ט
ביום חנוכת המשכן שהיה אחד הימים הכי חשובים בהיסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו, משה רבינו ואהרן אחיו, הכוהנים ועם ישראל יחד איתם השתדלו לעשות ככל יכולתם, וציפו לירידת אש מן השמים, אש שתבשר את שביעות רצון השם מעבודתם, את הסליחה לחטאיהם ואת השראת השכינה במשכן שבנו לכבוד שמים. ירידת האש התעכבה ואהרן נלחץ שמא הוא האשם בכך. אולם לדברי רש״י דוקא מטרת העיכוב הייתה להראות שעבודת אהרן היא שהביאה לירידת האש וכך כולם ידעו שבחר בו השם ואף סלח על חטא העגל( רש״י ט, כד). או שירידת האש חיכתה למשה ואהרן שיברכו את ישראל (ומתוך הברכה גם ירדה השכינה כי כשאנו מברכים זה את זה אנו מכינים כלי לברכת השם שתרד).
בתוך כל זה נדב ואביהו נכנסו עם מחתות ברצון להקטיר קטורת. ואולי המניע למעשיהם ברצון ובציפייה שתרד האש משמים.
בס״ד לפרשת שמיני שנת התשע״ז
בפרשתנו מביאה התורה את כללי החיות הטהורות והטמאות.
ויש לדון בטעם איסור אכילת החיות הטמאות. גם לנסות להבין את הפרוט של התורה לאחר שכבר נתנה לנו את הכללים.
בס״ד לפרשת שמיני שנת תשוע״ה
שאלה זו היא שאלת מיליון הדולר כמו שאומרים הבריות. אז מהי תכלית השלמות?
לפני שאני ממשיך במאמרי, מה אתם הייתם עונים לשאלתי?
כמדומני שאפשר לסדר את תשובותיכם ולחלקם לשתים:
1. רובכם ככל הנראה עניתם שהתכלית הינה שליטה עצמית מלאה בכוחות החיים שלכם ומימושם, או ניסוח בסגנון דתי להעביר את יצר הרע מהלב ועוד ניסוחים שונים בכוון הזה.
2. וחלקכם ככל הנראה עניתם שתכלית השלמות הינה לעמוד לפני השם או לדבוק בהשם וכדו׳.
האם יש קשר בין שתי התשובות?
כך מנמקת התורה את סיבת מותם של נדב ואביהו בני אהרן ביום השמיני הוא יום חנוכת המשכן.
הפעם אין בכוונתי לעסוק בנושא נדב ואביהו עצמם אלה בחשיבות הציות להוראות ככלל ובפרט בנוגע לעבודת הקודש.
ראשית מפליאה העובדה שריבונו של עולם בחר דוקא בנו למשימת שמירת תורתו. כל המתבונן בתכונתן של האומות יכול להבחין שאנו העם הכי מהפכן בעולם והכי מרדן מכולם. טענה זו כבר נטענה בידי האומות מדורי דורות. ודוקא העם המהפכן נבחר להיות בתפקיד השמרן. חז״ל אומרים שאילולא קיבלנו התורה היינו מחריבים את כל העולם כולו. אז מי אמר שלא נותנים לחתול לשמור על החלב?