בס"ד עש"ק פרשת בהר-בחוקותי התשפ"ג.
פרשת בהר על ההתחלה פותחת בסיפור של היובל.
שנת היובל שנת החמישים, השנה שנותנת טעימה הכי עוצמתית שקיימת בעולם הזה לעולם המתוקן-לגן עדן. אם בשמיטה אנו מצוים לשבות ,לנוח ולתת לכל דכפין לבוא ולהנות מעמל כפינו אשר גדל בשדותינו, שללא ספק זו אכן משימה מורכבת, אך בשנת היובל אנו מצווים הרבה יותר גבוה, ביובל הציווי המרכזי הוא: לשוב אל אחוזתנו. רעיון היובל מבטא את השאיפה להגיע למקום הכי נכון לנו, ושם לחיות מברכת שמים.
לכן ההמשך הוא בפרשת בחוקותי בה מתוארת לנו את מציאות החיים האידאלית, ממש חיי יובל, שנזכה אליה בגאולה השלמה בב"א.
פרשת בהר חותמת באיסור אבן משכית, כעת צריך להבין מה היא קשורה לנושא.
בס"ד לפרשת בהר התשפ"ב
המקור בתורה לאיסור הונאה מובא בפרשתנו:
וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃(ויקרא כה,יד)
וכמה פסוקים אחר כך מופיע שוב איסור הונאה והפעם בשינויים קלים:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם׃(ויקרא כה,יז)
אומרים חז"ל (בבא מציעא נח)
פסוק ראשון מדבר בהונאת ממון ופסוק שני מדבר בהונאת דברים.
גדרי הונאה במסחר:
הנה יש פלא שבעצם ההקשר בתורה לאיסור הונאה הוא מופיע דווקא במכירת קרקעות, אולם להלכה אדרבה נלמד דין זה להונאה במסחר מטלטלין ולא לקרקעות, כי קרקעות יצאו מדין הונאה.
בס"ד עש"ק פרשת בהר-בחוקותי התשפ"א
בסיומה של פרשת בהר לאחר שהתורה הביאה את דיני השמיטה והיובל, את דיני חזרת נחלות לבעליהן או יותר נכון חזרת האנשים לנחלתם, את דיני שחרור העבדים וחזרתם לנחלתם, הפרשה מסיימת באמירה שלכאורה לא קשורה לנושא :
לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְ-הוָ֖ה אֱ-לֹהֵיכֶֽם׃ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְ-הוָֽה׃[1]
מה הקשר בין דיני שמיטה ויובל לבין שני פסוקים אלו?
בס״ד לפרשת בהר התשע״ט
בפרשת בהר מובאת מצות היובל:
{ח} וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: {ט} וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: {י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: {יא} יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: (ויקרא כה)
ובכן התורה מצווה אותנו להעביר שופר ביום הכיפורים של שנת היובל( דהיינו להעביר בין כל האנשים את השופר על מנת שיתקעו בו). לקדש שנה זו ולקרוא דרור בארץ לכל יושביה. גם בשנה זו אסור לזרוע ולחרוש את השדות. ואסור לקצור ולבצור כשאר השנים באופן מסחרי.
וצריך עיון מה המיוחד ביובל בשונה מהשמיטה? למה אומרת התורה להעביר שופר ולא לתקוע בשופר ?
למה דוקא ביום הכיפורים?
ומה פרוש המילה יובל ?