בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ד 

וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. 

אמנם כבר עסקתי בנושא בעבר (כאן הקישור), אבל יש עוד להעמיק בו, השאלה הראשונה בנושא מדוע מוקדם כאן בפסוק יעקב אבינו לאברהם ויצחק? ועוד למה יעקב מופיע עם ואו " יעקוב" ולא כהופעתו הרגילה בתורה?

בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ב

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ׃

בתוך התיאור המיוחד של הברכה שנזכה לה בב"א בהמשך הגאולה, מובא תיאור זה. אולם מהי הברכה שאנו נאכל ישן נושן? אומרים חז"ל:

תָּנוּ רַבָּנַן וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמְיוּשָּׁן מֵחֲבֵירוֹ הָוֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר יָשָׁן נוֹשָׁן מִכׇּל מָקוֹם. וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹצָרוֹת מְלֵאִין יָשָׁן וָגֳרָנוֹת מְלֵאִין חָדָשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְּנֵי זֶה.(בבא בתרא צא ע"ב)

ז"א בגאולה המאכלים הישנים יותר - יהיו טובים יותר מהחדשים, מדוע? מה התועלת בכך? ואם הם יהיו יותר טובים למה נוציא ישן מפני חדש? ועוד מה נעשה עם הישן שנוציא מפני חדש?

בס"ד לפרשת בהר-בחוקותי התש"פ

הפסוק החותם את פרשתנו ואת ספר ויקרא כולו הוא בעצם גם החותם את כל התורה כולה. וכך מסתיים ספר ויקרא:
"אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְ-הוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃"
מה הכוונה שהוא חותם את כל התורה?
למה החתימה נמצאת בספר וייקרא ולא בסוף דברים או בסוף דברי הימים?
למה היה חשוב לקב"ה לחתום את התורה בהר סיני?
וכיצד התורה תוכל לתת מענה לכל מיני מצבים המתחדשים בעולם אם היא חתומה ולא משתנית? בע"ה אשתדל לתת מענה לשאלות כפי יכולתי .
הפסוק פותח בלשון "אלה המצוות", חשוב לי לומר שבעברית של התורה יש להבין התיבה "אלה" כ: אלה ואין בלתם.

בס״ד לפרשת בחוקותי

התורה בפרשתנו מביאה לנו את השכר, השפע , הבריאות , הביטחון, השלום והשלוה שנזכה להם אם נלך על פי דרך התורה. וכך אומרת:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב : וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:  וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:  וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:  וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:  אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: 

למה התורה לא ציינה את השכר שבעולם הבא ? כי אין לנו החיים כאן בעולם הזה דרך לאמת זאת. אנו מאמינים ובטוחים בשכר העולם הבא, הוא נרמז בתורה בכמה מקומות אבל לא אותו התורה מדגישה. השכר שהתורה כן מביאה בעצם מציב את היעד המרכזי בחיי העולם הזה- לתקן את העולם הזה ולהביאו להיות גן עדן עלי אדמות. ללא מלחמות, ללא חיות רעות, ללא עוני, ללא מחלות וכיוצא בזה.

אולם גם השכר הגשמי שהתורה כן מביאה טרם השגנו עד היום( לפחות לא באופן מלא כמו שמתואר בפרשה), אז חזרה שאלה למקומה, שכר שעד היום כבר אלפי שנים שלא קבלנו, מאין לנו שנזכה לו? ובאמת למה השם לא קיים עד כה את הברכות הללו?

וזכרתי את בריתי יעקב

בס״ד לפרשת בחוקותי התשע״ח

מובא בפרשתנו בתוך פרשת הקללות

וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. 

השם מבטיח לנו שהוא יגאלנו בזכות הברית שכרת עם אבותינו והארץ:

עיון בפסוק מעלה כמה שאלות:

מדוע הברית מוזכרת אצל שלושת האבות ולא הארץ?

מדוע זכרון נאמר אצל יעקב, אברהם והארץ ולא אצל יצחק?

מדוע אף נאמר אצל יצחק אברהם והארץ ולא אצל יעקב?

מה הקשר של פסוק זה לפסוקי הקללות שהוא בתוכם ?

מדוע הסדר הולך מהסוף להתחלה מתחיל ביעקב עובר ליצחק אחריו לאברהם אבינו ולבסוף לארץ?

בס"ד ערב שב"ק פרשת בהר-בחוקותיי שנת תשע"ז

{ג} אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: {ד} וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: {ה} וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: {ו}  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:...

כך פותחת פרשת בחוקותי, הברכה המופיעה כאן הינה בעצם שלמות העולם הזה כפי שיוכל להשיג. 

וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ- מביא הרמב״ן מהמדרש שני פרושים:

1. דעת רבי יהודה שלא יבואו חיות רעות בארצם. 

2. דעת רבי שמעון משביתן שלא יזיקו. 

מה כבר ההבדל בין שני הפרושים?

בס"ד   מאמר לפרשת בחוקותי                 שנת תשוע"ה

פרשתנו עוסקת בעיקר בהבטחות השכר והעונש שמבטיח לנו השם בהתאם למנהגנו אנו. והנה בסיומה של רשימת הקללות הקשות מתחילה לבצבץ הנחמה, הסוכריה שנמצאת אף בקללות:

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: {מג}  וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: {מד}  וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיהֶם: 

בס"ד                                                     פרשת בחוקתי

בפרשת בחוקותיי בתוך דברי הברכה והטובה שינחיל השם לנו עת נלך בחוקותיו, מופיע הביטוי ״והתהלכתי בתוככם״

אונקלוס בתרגומו מתרגם 

״ וְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי בֵּינֵיכוֹן״. כמובן שאין זה תרגום מילולי, וזו דרכו בקודש כאשר יש חשש למחשבת הגשמה של האלוה לשנות את הלשון , כך לדוגמא במתן תורה, אומרת התורה ״וירד ה׳ על הר סיני״ , ואונקלוס בתרגומו כתב ״ואיתגלי ה׳ ...״ כדי שלא יטעו לתפוס את ה׳ כדבר גשמי. 

ולמה התורה עצמה לא חשה לזה? כי עמ״י שחי את השפה העברית ואת אמונת היחוד לבטח שלא יתפוס את הדברים בתפיסה מגושמת. 

בכל אופן יש להתבונן מה רצתה התורה ללמדנו באומרה ״  וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״

רש״י כתב ״ אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ״ רש״י מקשר התהלכות זו לזו המתוארת בפרשת בראשית בגן עדן. אפשר שרוצה לומר לנו שפסגת הברכה המתוארת תהיה חזרה למציאות כשהייתה בגן עדן בראשית ימי העולם הזה. 

אבל עדיין יש לנו לעיין מה עושה כאן התהלכות ה ׳, מה מלמדת אותנו ההליכה ביחס לה׳?

כתב כף החיים שנוהגים להעלות לקריאת הקללות את הרב של הקהילה. 

מה ענינו של מנהג זה?

התורה מביאה את ברכת השגשוג השלום השלוה והשראת השכינה כשכר אם נלך בחוקות השם. 

וכך פותחת פרשת בחוקותי:

ג} אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: {ד} וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: {ה} וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: {ו}  שני  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: {ז} וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב {ח} וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: {ט} וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:{י}  וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: {יא} וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: {יב} וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: 

כיצד נוכל לזכות לברכות אלו. למה הכוונה בלשון אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ?

פרשתנו עוסקת בשכר להולכים בדרך ה' ועונש לחוטאים,ופותחת

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:

סוקראטס ערער על מתן שכר ועונש בעולם, הרשע לא דיו שהוא במציאות שלו המקולקלת, וכי יש צורך עוד להענישו על מעשיו?

וכן להפך הצדיקים ,כבר מקבלים את שכרם בעצם מקומם,ולמה להוסיף להם שכר?

אפשר להקשות גם מכיוון אחר על מתן השכר ועונש. דווקא השכר מקטין את מעשה הטוב והופך אותו מדבר נעלה לאמצעי לקבלת שכר.גם העונש מגמד את חומרת החטא ומקמט אותו לתוך גבול,גם יש שהעונש מייצר פטור לחוטא מלבקר את עצמו.

לדוגמא אם אדם כלשהו מצא ברחוב ארנק מלא בכסף,והתגבר על יצרו.הכריז על האבדה והשיבה ובעליה,ואז המאבד נתן לו אחוז מסוים מכספו האבוד. המוצא הישר הפך לבעל עסק, הוא איבד מזוהר מעשהו.