כל הכלכלנים מסכימים שאינפלציה הינה דבר רע וחשוב להוריד אותה לרמה הנמוכה מ -3%. השאלה היא האם הדרך היחידה לעשות זאת הינה בהעלאת הריבית? האם אין דרכים יותר מוצלחות לעשות כן?

 

בס"ד

תקציר: מדינת ישראל נערכת להקמת משמר לאומי לשם תיגבור הביטחון האישי ברחבי המדינה. ההצעה שלנו להקים את המשמר הלאומי במבנה מותאם לציבור החרדי, בו יוכלו צעירים חרדים לשרת כשוטרים במקום שירות צבאי במתווה שישתלב עם המשך לימודיהם בישיבות הקדושות.

 

בס"ד כתבו את נייר העמדה ר' רועי זאגא ור' בעז מלט במסגרת בית המדרש "תורת המדינה"

1. הקדמה

2. המצב כיום במדינת ישראל

2.1 הצורך הקיומי של מדינת ישראל בפיתוח וייצור נשק

2.2 ביקוש עולה לפיתוחים של מדינת ישראל בתחום הנשק

2.3 מכירת נשק למדינות עולם שלישי

2.4 בוגרי צה"ל המאמנים חיילים באפריקה

2.5 יצוא הסייבר של ישראל.

3. הסטוריית החקיקה והפולמוס סביב מכירת נשק במדינת ישראל

3.1 הפולמוס סביב מכירת הנשק לגרמניה בתשט"ז (1956)

3.2 משבר הפלקון

3.3 חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני תשס"ז (2007) 

3.4 תיקון לחוק תשע"ו (2016)

3.5 דיון בועדת החוץ והביטחון של הכנסת תשפ"ב (2022)

3.6 ארגונים העוסקים בהתנגדות למכירת נשק

  

4. הסוגיה ההלכתית

4.1 הסוגיה במסכת עבודה זרה

4.2 טעם האיסור

4.3 היתר מכירת מערכות הגנה

4.4 היתר משום הגנה על ישראל

4.5 היתר למכור לגוי שאינו חשוד על הרציחה

5. מצב הרצח במדינות העולם - מכירת נשק לאזרחים

5.1 חוקים על החזקת נשק במדינות שונות

5.2 טבלת הנרצחים במדינות העולם

5.3 נתוני הנרצחים בישראל.

5.4 ניתוח הנתונים

6. חשש שפיכות דמים מצד השלטונות - מכירת נשק למשטרים

6.1 משטרים טוטליטריים - האסור והמותר

6.2 מדדים שונים להגדרת מדינות החשודות על פגיעה באזרחים

6.3 מכירת מערכות סייבר התקפיות כגון פגסוס 

7. המלחמות המותרות והאסורות

7.1 מלחמות בישראל ובאומות העולם

7.2 מתנגדי מלחמת הרשות לאומות העולם

7.3 המתירים מלחמת הרשות לאומות העולם

7.4 מסקנות והשלכות לענין מכירת נשק

8. סיכום והצעת תיקונים לחוק

1. הקדמה

שני פנים יש לו לנשק. יש שהוא מבטא את העוצמה והגבורה, את הגאוה הלאומית, את העצמאות והחרות לה זכינו אחרי אלפיים שנות רדיפה. אך גם פנים שחורות לו לנשק, פנים של רצח ופחד, של שכול ואלמון, של בכי ויתמות. הדבר תלוי בשאלה ביד מי נמצא הנשק, בשעה שהוא אחוז בידי צבא ישראל המגן על המולדת ומקנה בטחון ושלום ליושביה, פנים מאירות לו. אך בשעה שהוא נמצא בידי פושעים ושודדים, בידי משטרים אפלים או בידי צבאות התאבים לכבוש תחת רגליהם את העולם כולו, אזי מגלה הוא את פניו השחורות.

אחריות גדולה מוטלת על כתפי הסוחר בנשק, האם יהיה שותף בהקניית הגנה וביטחון, או שמא יהיה שותף בהשחתת עולם, בהרג ובבכי. חז"ל ישבו על מדוכה זו ואסרו למכור נשק לאדם החשוד על שפיכות דמים. גם סייגים והיתרים נאמרו להלכה זו, אך הכל ברוח תקופת הגלות הארוכה בה הן המוכר והן הקונה היו יחידים.

מדינת ישראל של היום היא מהמובילות בתחום פיתוח וייצור נשק. ברכה גדולה יש בכך שכן הדבר מקנה לנו יכולת קיום בין שבעים הזאבים המקיפים אותנו, אך יש להיזהר שנשק ישראלי לא יגיע לידיים זדוניות ולא יסייע להשחתת עולם.

כדי להתאים את הלכות מכירת נשק שנאמרו ליחידים אל המציאות ההווית במדינת ישראל יש לנתח הן את יסודות ההלכה והן את המציאות הקיימת, ולנסח הגדרות התואמות את השוק של תשפ"ג/2022. עבודה זו היא פרי של מכון תורת המדינה, העוסק בהעמקה בערכי התורה ויישומם במרחב הציבורי הישראלי. ראשית, מאמר זה סוקר את היצוא הביטחוני של ישראל, ואת היסטוריית החקיקה והפולמוס בישראל בנושא זה. לאחר מכן מובאת הסוגיה ההלכתית תוך שימת דגש על השלכותיה למצב כיום. בנוסף, נעשית סקירה של המציאות בעולם מבחינת שימוש לרעה בנשק על ידי אזרחים ועל ידי משטרים. גם היחס התורני-הלכתי למלחמות בין העמים מובא במאמר, והשלכותיו על מכירת נשק. לסיכום מובאת הצעת תיקונים לחוק הפיקוח על היצוא הביטחוני, כדי שהנשק של מדינת ישראל ישמש רק לברכה ולטוב. 

  

  

2. המצב כיום במדינת ישראל

2.1 הצורך הקיומי של מדינת ישראל בפיתוח וייצור נשק 

מדינת ישראל מאז הקמתה מתמודדת דרך קבע עם פעולות לוחמניות כנגד תושביה מצד מדינות ערביות שכנות וארגוני טרור. מכיון שלאויביה יש יתרון כמותי משמעותי עליה, חייבת היתה המדינה ליצור יתרון איכותי שיאפשר לה להתמודד כנגדו. נוסף לזה המדינה סבלה בעבר מאמברגו צבאי כלפיה מצד מדינות מערביות יצרניות נשק. כך ארה"ב ובריטניה הטילו אמברגו במהלך מלחמת העצמאות, וכן צרפת הטילה אמברגו מעט לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. גודל האיומים הצבאיים מחד והבידוד הבינלאומי מאידך הביאו את הנהגת המדינה כבר משחר ימיה להחליט על פיתוח מערכות לחימה והגנה באופן עצמאי. הדברים נכונים גם כיום, הן מצד הסיכונים והן מצד החשש מהטלות אמברגו חדשות של מדינות המערב, כך בריטניה הטילה על ישראל אמברגו לאחר מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן. 

הצורך הבטחוני של ישראל מחייב לא רק את פיתוח הנשק אלא גם את שיווקו, שכן עלות הפיתוח של מערכות מתקדמות היא גבוהה מאד, ולא יהיה ניתן לעמוד בהוצאות לולי שישווקו אותן גם למדינות נוספות. כמו כן, השימוש בידי מדינות אחרות במערכות אלו מאפשר את המשך הפיתוח והניסוי של המערכות האלו. מכירת מערכות נשק למדינות אחרות יוצרת גם תלות שלהן בישראל, דבר הנדרש לעיתים לצרכים בטחוניים, וכן מאפשרת לה ביתר קלות לקנות מהן מערכות שהן מייצרות ואנו זקוקים להן.

2.2 ביקוש עולה לפיתוחים של מדינת ישראל בתחום הנשק

האיום הביטחוני המרחף על מדינת ישראל והצורך בהתמודדות צבאית באופן תדיר יחד עם הראש היהודי הביאו את מדינת ישראל לחזית הפיתוח הטכנולוגי בתחומים צבאיים שונים. במיוחד נחשבת ישראל כמומחית בתחום כטב"מ, מערכות יירוט והגנה אווירית וסייבר. המלחמה בין רוסיה ואוקראינה הוציאה את מדינות אירופה מתרדמתן והביאה אותן למהלך התחמשות מזורז מחשש לשלום היבשת. לפי הנתונים שפרסם משרד הביטחון, היצוא הביטחוני של ישראל בשנת 2021 רשם שיא של 11.3 מיליארד דולר, כ20% יותר מהשיא הקודם. כ10% מכלל היצוא הישראלי. מכירות אלו עוד לא מושפעות מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מעריכים שבשנת 2022 היקף היצוא הביטחוני של ישראל יעבור את ה 15 מיליארד דולר, גידול של יותר מ30% לעומת השנה הקודמת. הקפיצה הגדולה ביותר של הזמנות מישראל הינה של מדינות מערב אירופה.

הנדבכים המשמעותיים בייצוא הביטחוני בשנת 2021  כפי שמפרסם משרד הביטחון: טילאות, רקטות ומערכות הגנה אווירית (20%), שירותי אימון והדרכה (15%), מערכות מל"טים ורחפנים (9%), מערכות מכ"ם ול"א (9%), כלי טיס מאוישים ואוויוניקה (9%), תצפית ואופטרוניקה (5%), אמצעי ירי ושיגור (7%), כלי רכב ורק"מ (7%), מערכות תקשוב וקשר  (6%), מודיעין מידע וסייבר (4%), תחמושת וחימוש (4%), מערכות ימיות (2%), שירות לקוחות ושונות (2%).

נתוני הייצוא הביטחוני לפי פילוח גיאוגרפי: אסיה והפסיפיק- 34%, אירופה-41%, צפון אמריקה-12%, מדינות הסכמי אברהם- 7%, אפריקה-3% , אמריקה הלטינית- 3%.

אפשר לראות בנתוני היצוא שרוב מוחלט מהיצוא הינו של מערכות טכנולוגיות מתוחכמות ורק כ11% מהיצוא הינו של מערכות ירי ותחמושת, אולם אין פירוט כמה מתוכו הינו של מערכות לחימה בין מדינות וכמה של נשקים אישיים. 

2.3 מכירת נשק למדינות עולם שלישי 

אמנם מוטל חיסיון על פירוט עסקאות יצוא הנשק המתבצעות בישראל, אך ארגונים העוסקים במחאה נגד מכירת נשק מדווחים כי במדינות רבות באפריקה בהן מתרחשות מלחמות אזרחים עקובות מדם ואף רצח עם, נמצא נשק ישראלי לרוב. ברשימה השחורה של מדינות אפריקאיות שהשתמשו בנשק ישראלי לביצוע רציחות המוניות נמצאות מדינות כמו אריתריאה, אנגולה וקמרון. אנגולה לדוגמה היתה נתונה במלחמת אזרחים שארכה קרוב ל30 שנה, עד לסיומה בשנת 2002. עסקאות נשק רבות התקיימו בין ישראל ואנגולה. במיוחד התפרסמה עסקת נשק גדולה שנקראה בצרפת 'אנגולה גייט' בה היה שותף איש העסקים הישראלי ארקדי גאידמאק. בית המשפט בצרפת שפט את השותפים במכירת הנשק הזו (ביניהם גם בכירים בממשלה הצרפתית) בעוון מכירת נשק בלתי חוקית שכן התקיים באותו זמן אמברגו בינלאומי על אנגולה. ההרוגים במלחמה זו נאמדו בכחצי מיליון.

בקמרון התקיימה מלחמה במשך כשנתיים בין הממשל דובר הצרפתית, לבין חלקים באוכלוסיה הדוברים אנגלית. כתגובה להפגנות של דוברי האנגלית, שלח נשיא קמרון את צבאו ובמיוחד את היחידה המובחרת שלו שאומנה על ידי ישראלים, כדי להעניש את המפגינים. החיילים שרפו כפרים שלמים והרגו בדוברי האנגלית, ואלה בתגובה ביצעו פעולות טרור שכללו גם חטיפת ילדים. 

על אף המראות המזעזעים מאפריקה, לא מדובר באחוזים גדולים מהייצוא הביטחוני של ישראל. על פי נתונים של משרד הביטחון לשנת 2019, ייצוא נשק לאפריקה הוא רק 3% מתוך הייצוא הביטחוני של ישראל. 3% אלה כוללים עסקאות רבות חלקן כשרות וחלקן בעייתיות, אך ניתן לומר בבירור כי העסקאות האסורות לאפריקה הן פחות מ3% מכלל היצוא הביטחוני ואיסור על מכירות כאלה לא יפגע פגיעה של ממש בשוק הנשק הישראלי. 

נראה שהנשק הבעייתי הוא בעיקר הנשק האישי, המשמש במלחמות פנים מדיניות באפריקה ודומיהן, ולא הפיתוחים המתקדמים והיקרים יותר.

 

2.4 בוגרי צה"ל המאמנים חיילים באפריקה

ישנה תופעה של בוגרי צה"ל העובדים באימון צבאות זרים במקומות שונים בעולם, חלקם מפוקפקים מאד. הידע שבישראל שימש לצורכי ביטחון, יכול לשמש במקומות נידחים בעולם לרצח ללא הבחנה. אמנם הפרסומים לעבודה כזו עוברים מפה לאוזן, אך היא נעשתה נפוצה עד כדי שכבר ב2014 היא הופיעה באתר המיועד לחיילים משוחררים כאחת מאפשרויות העבודה העומדות בפניהם. 

2.5 יצוא הסייבר של ישראל.

תחום הסייבר מלבד היותו תחום אזרחי כמו תוכנות אנטי וירוס, שיחזור נתונים שנמחקו, הגנת מידע וכיוצא בזה, הינו גם תחום חדש בצבאות העולם. לא רחוק היום שיהיה לנו בדומה לחיל האוויר או חיל הים גם חיל הסייבר. זהו התחום הכי מתקדם וחם בעולם הצבאי, ויש בו גם בשורה: אם פעם היה נצרך כדי להכניע מדינת אויב לכבוש, להרוג ולהרוס הרי שהסייבר מאפשר לחימה מסוג הרבה יותר עדין ובכל זאת עוצמתי. לדוגמא נערכו כמה תקיפות סייבר המיוחסות לישראל על הכורים הגרעיניים של איראן שגרמו לשיבושים קשים מאוד של מערך הצנטריפוגות האיראניות ויציאה מכלל שימוש של מאות מהן. גם בתחום זה בשל גודל האיומים הניצבים כנגדנו ובזכות המוח היהודי, מדינת ישראל נמצאת בין המדינות המתקדמות ביותר בתחום. יצוא הסייבר של ישראל מוערך ב1.5 מליארד ש"ח בשנה. הוא נחלק לשני סוגים: סייבר הגנתי וסייבר התקפי. על הסייבר ההגנתי אין כמובן טענות, אבל כנגד יצוא הסייבר ההתקפי של ישראל יש תלונות בעולם. הפרשיה הכי מפורסמת הינה תוכנת הפגסוס של חברת הסייבר NSO. "על פי כלי תקשורת בולטים, שהמרכזי שבהם הוא העיתון האמריקאי ה"וושינגטון פוסט", פגסוס לא רק מאפשרת מעקב אחרי כל התקשורת מהטלפון (הודעות דוא"ל, חיפושים באינטרנט ועוד) אלא גם יכולה לעקוב אחרי שיחות טלפון, להשתלט על המצלמה והמיקרופון על מנת לצותת או לצלם תמונות, לעקוב אחרי מיקום המכשיר (בעזרת GPS), וכן לשלוח מסרים מהמכשיר. "(אתר ויקיפדיה בערך פגסוס). תוכנה זו נמכרה באישור ממשלת ישראל לכחצי ממדינות העולם. בתוכם גם מדינות שיצאו בפומבי נגד NSO. חברת NSO שפיתחה את פגסוס מצהירה כי בעזרת התוכנה היא מספקת ל"ממשלות טכנולוגיה המסייעת להן להילחם בטרור ובפשיעה". בפועל, במדינות שונות כולל בישראל נעשה שימוש בתוכנה שלא על פי המטרה המוצהרת ונגרמה פגיעה בפרטיות של אישים שונים ללא הצדקה. המקרה הכי מפורסם היה הרצח של עיתונאי הוושינגטון פוסט, ג'מאל ח'אשוקג'י שהיה ידוע כפעיל זכויות אדם סעודי. חודשיים אחר כך הגיש מתנגד המשטר הסעודי, עומר עבד אל-עזיז שגר בקנדה, תביעה בישראל נגד קבוצת NSO והאשים אותה במסירת התוכנה למשטר הסעודי, שהשתמשה בה על מנת לרגל אחריו ואחרי בת זוגו. בעקבות זאת NSO הקפיאה את עסקאותיה עם ערב הסעודית. (אתר ויקיפדיה) בעקבות פרשיה זו ועוד כמה, משרד המסחר האמריקאי הודיע כי החברות הישראליות NSO וקנדירו הוכנסו לרשימה השחורה. מומחים שונים מעריכים שצעד חריף זה של ארה"ב נובע לא מדאגה לשלום העולם, אלא מדאגה מעליונות של ישראל בזירת הסייבר.

 

3. הסטוריית החקיקה והפולמוס סביב מכירת נשק במדינת ישראל

3.1 הפולמוס סביב מכירת הנשק לגרמניה בתשט"ז (1956)

בשנת תשי"ט מדינת ישראל מכרה כמות גדולה של רובי עוזי ורימוני יד לגרמניה. העסקה אושרה בממשלת ישראל. לאחר שדבר העסקה התפרסם בתקשורת. התעורר פולמוס גדול בעם על הלגיטימיות שלה. הנושא חזר לדיון בכנסת. מנחם בגין יו"ר תנועת החירות תקף בצורה מאוד קשה את דבר העסקה, גם בתוך הקואליציה של בן גוריון היתה התנגדות, נציגי אחדות העבודה ומפ"ם התנגדו גם כן. למרות זאת בן גוריון השיג רוב והכנסת אישרה את העסקה. בן גוריון דרש מהשרים שהתנגדו להתפטר מתפקידם ומשלא נענה בחיוב, בן גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא המדינה והמדינה הלכה לבחירות חדשות.

להלן כמה נקודות שמנחם בגין העלה בנאומו נגד העסקה: 

1. בעבר יהודים נאלצו בעל כורחם ליצר נשקים עבור הנאצים, נשק שבו הם גם נרצחו, וכיום אנו נייצר להם נשקים מרצוננו החפשי?!

2. האם העם הגרמני השתנה? האם אותם גרמנים שעכשיו יחזיקו בנשקים שאנו מוכרים להם לא היו גם אלו שהובילו את היהודים בשואה אל מותם?! ומי יודע כיצד תראה גרמניה של מחר?

3. האם עם ישראל יכול להתיחס לגרמניה כמו אומות אחרות? זה לגיטימי שמדינות שנלחמו ביניהן ישלימו לאחר המלחמה, אבל הסיפור של עם ישראל שונה, כאן מדובר באומה שניסתה לכלות את כל היהודים עד האחרון שבהם. בנאומו מנחם בגין תיאר מהו נשק בשבילנו, למה הנשק שלנו הוא קדוש. וכך אמר: "מהו הנשק בשבילנו? הן מיסודו נשק הוא מכשיר נורא. האדם לא נוצר כדי ליהרג, הוא נוצר כדי לחיות. האדם לא נוצר כדי ליהרג על-ידי שכנו. הוא נוצר כדי שיחד איתו יתקן עולם במלכות שדי. הרי נשק זהו מכשיר איום. הנשק שלנו קדוש הוא. למה הוא קדוש? לא החזקנו נשק בתור לאום שבעים דורות, סבונו גויים גם סבבונו, ובכל כלי הנשק השמידונו וקמו לכלותנו מדור לדור. בדור האחרון לקחנו נשק בידנו, קידשנוהו, טיהרנוהו, העלינוהו לשיא של גבורה ושל הקרבה ושל טהרה ושל שחרור. בלעדי הנשק הזה לא היינו יוצאים מעבדות לחירות; בלעדי הנשק הזה לא היינו קיימים; בלעדי הנשק הזה איננו יכולים להתקיים אפילו יום אחד; בלעדי הנשק הזה לא עצמאותנו הייתה נופלת; אנחנו, רעיותינו וילדינו היינו מושמדים מתחת שמי השם. זו הקדושה החדשה שלא הייתה כמותה בתולדות העמים - של נשק."

3.2 משבר ה'פלקון'

משבר ה'פלקון' פרץ בעקבות עסקה גדולה בין ישראל לסין בה ישראל בקשה למכור לסינים את מערכת ה'פלקון' - מטוס הנושא על גביו מערכת מודיעין. מערכת זו מיוצרת על ידי חברת אלתא הישראלית ונחשבת על ידי מומחים לטובה מסוגה בעולם. אמריקה התנגדה בתקיפות לעסקה זו והטילה על ישראל סנקציות עד שישראל ביטלה את העיסקה. לאחר כמה שנים התגלע עוד סכסוך בין ישראל לארצות הברית בשעה שסין שלחה חזרה לישראל את מערכת 'הארפי' שנמכרה לה על ידי ישראל לשם שדרוג. 'הארפי' הוא כטב"מ מתאבד המזהה מערכות מכ"ם ומשמיד אותן, גם הוא נמצא בחזית הטכנולוגיה. ארצות הברית פתחה בשורה של סנקציות על ישראל בעקבות עסקה זו, עד שישראל החזירה את ההארפי לסין ללא ששודרג. כדי לפייס את ארצות הברית חוקקה ישראל את חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני, חתמה על מזכר הבנות בין ארה"ב וישראל בנוגע ליצוא בטחוני, ומסרה לארה"ב את כל הפרטים על יותר מ-60 עסקאות יצוא ביטחוני שביצעה עם סין.

3.3 חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני תשס"ז (2007)

מטרת החוק כפי שמופיעה בפתיחתו :"מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני, וזאת מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין-לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה."

 תמצית החוק אומרת שכל מי שמעונין ליצא, למכור ציוד בטחוני, ידע בטחוני ושירות בטחוני - חייב לקבל אישור מגוף שנבנה לשם כך 'אפ"י'-אגף פיקוח על יצוא ביטחוני, וחייב להגיש לאפ"י דו"ח שנתי על פעילותו ומשתמשי הקצה של הציוד שמכר. מה הוא בא להבטיח? את בטחון המדינה ואת השמירה על האינטרסים הבין לאומיים, ומה חסר בחוק זה? אין בו לא יומרה וממילא גם לא מימוש של בחינה מוסרית של עסקאות בטחוניות. החשאיות שהחוק מאפשר לעסקאות כאלה, שבטח יש בהן תועלת לבטחון המדינה, לא מאפשרת לעין הציבור להתוודע לסוגי העסקאות ולמדינות היעד.

עברו שנים רבות מאז קום המדינה ועד שנחקק חוק זה, בהם הנושא התנהל תחת הנחיה של צווים בלבד, וגם בשנת תשס"ז כנראה שלא היה נחקק אלמלא משבר הפלקון שהתגלע בין ישראל וארה"ב.

3.4  תיקון לחוק תשע"ו (2016)

הרקע לביצוע התיקון לחוק: יצואנים רבים נאלצו להמתין זמן יקר (תרתי משמע) עד לקבלת ההיתר המבוקש ליצוא, לפעמים עד שהיה מתקבל ההיתר כבר מתחרים ממדינות אחרות סגרו עסקה עם אותו לקוח והיצואן הישראלי הפסיד את העסקה. בחלק מהמקרים מדובר בעסקאות שעקרונית לא צריכות היתר, אבל גם כדי לקבל אישור שהעסקה פטורה מהיתר נדרש להמתין זמן רב. התיקון לחוק תיקן שתי נקודות ואלו הן בתמצית:

1. שר הבטחון רשאי לתת פטור לעסקאות שונות ללא צורך להגיש בקשה לאפ"י.

2. מלבד מנכ"ל משרד הביטחון וראש אפ"י ינתן היתר לעובד נוסף באפ"י לחתום על ההיתרים לאחר בדיקתם, וזאת כדי לקצר את זמן ההמתנה לקבלת ההיתר.

תיקון זה קיצר את הבירוקרטיה בקבלת אישורים, אבל נתן כוח גדול ביותר לשרי הביטחון, וזו עלולה להיות פרצה הקוראת לגנב.

3.5 דיון בועדת החוץ והביטחון של הכנסת תשפ"ב (2022)

בקיץ האחרון, התכנסה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי לדון על מכירת נשק לדיקטטורות. הועדה התכנסה לבקשתו של ח"כ משה טור-פז. טור-פז דרש כי ועדת החוץ והביטחון תפקח על המוסריות של עסקאות יצוא נשק (בשעה שעסקאות אלה אינן נחוצות לביטחון המדינה). אליו הצטרף אבידן פרידמן ראש עמותה העוסקת במוסריות של עסקאות נשק, והציע להקים ועדת אתיקה מטעם הכנסת שתאשר מבחינה מוסרית עסקאות נשק. בתשובה ענתה ראש אפ"י רחל חן כי הם מפקחים על העיסקאות על פי החוק הדורש שמירה על ביטחון ישראל, וכי בית המשפט מפקח כי הם עומדים בדרישות החוק. יו"ר הועדה ח"כ רם בן-ברק סיכם ואמר כי הוא ישוחח עם ראשת אפ"י ויחליט האם יש צורך להקים ועדת אתיקה שתבחון מדי כמה חודשים את העסקאות.

3.6 הצעת חקיקת משנה בדבר פיקוח על יצוא בטחוני התשפ"ב 2022

בתאריך 21.08.22 הגיש שר הביטחון בני גנץ הצעה לחקיקת משנה אשר מטרתה להקל על היצואנים הביטחוניים ולבנות רשימת פטורים מקבלת אישור מאפ"י, וכך מובא באתר החקיקה הממשלתי אודות תיקון זה

 "מוצע לעדכן את הנסיבות שבהן פעולות יצוא ביטחוני לא נדרשות ברישיון יצוא ולהרחיב את רשימת המדינות שלגביהן יחולו תקנות הפטור.

הרחבת הפטורים תפחית את הנטל הרגולטורי על היצואנים, תצמצם את העומס המוטל על אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני ותאפשר לו למקד את הפיקוח על יצוא ביטחוני במקומות הנדרשים." 

להצעה זו קמו מתנגדים רבים מבית ומחוץ ואלו הנקודות העיקריות: הגשתה של הצעה כזו לא מתאימה לתקופת ממשלת מעבר, היא הוגשה ממניעים אישיים של בני גנץ כדי לפטור את עצמו מעונש על עסקה מפוקפקת שעשתה לכאורה חברת המימד החמישי עם קטאר ללא קבלת אישורים מאפ"י לעסקה, כיוון שגם כך הפיקוח על עסקאות יצוא בטחוני הוא חסוי ומעט מאוד עיניים עוברות על פרטי העסקאות האלו, לכן אסור להקל בתהליך האישור ולפטור חברות מפיקוח אפ"י.

3.7 ארגונים העוסקים בהתנגדות למכירת נשק

מפלגת הלב היהודי: מפלגתו של אלי יוסף, בן 67, מתגורר במעלה אדומים, פעיל מרכזי במאבק לשחרור פולארד. בשנת 2015 התוודע לנושא מכירת הנשק למדינות בהן מתבצעות רציחות המוניות ומאז מקדיש את חייו לנושא זה. הוא מגיע לכל כנס של אנשי ימין וצועק את ביקורתו על מכירת הנשק לדיקטטורות. 

עמותת ינשוף: שמה לה למטרה לתקן את החקיקה בכנסת כך שכל יצוא בטחוני של ישראלים יעבור לפני הבחינה של אפ"י ועדה מקדימה, שתבחן את המוסריות של העסקה המוצעת ומדינת היעד שלה. בועדה זו ישבו נציגים של ארגוני זכויות אדם והאקדמיה. מטרה נוספת שעמותת ינשוף חותרת אליה הינה שקיפות של עסקאות יצוא בטחוני של ישראל. חלק מחברי העמותה הם בעלי זיקה רפורמית. 

ארגון אמנסטי: ארגון עולמי שלו שלוחה ישראלית, עוסק בקידום ערכי שלום בעולם וזכויות אדם. תומך בחקיקה להגבלת היצוא הבטחוני של ישראל ובשקיפות שלו. כיוון שארגון זה נוהג לרדוף את מדינת ישראל ללא כל פרופורציה למדינות אחרות בעולם, וגם תפס צד בסוגיא הפלסטינית ופועל נגד שלטון ישראל בחבלי יהודה ושומרון, לכן אין לו כמעט אוזן קשבת בישראל.

4. הסוגיה ההלכתית

4.1  הסוגיה במסכת עבודה זרה 

במשנה ובבריתא ההלכה מוגדרת בצורה חדה: אסור למכור נשקים ואמצעי לחימה נלוים הן לגוים והן לכותים. כמו כן דובים אריות וכל דבר שיכול להביא לנזק לרבים. כך לשון הבריתא:

"תניא אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד כוכבים ואחד כותי. ובמשנה:

 אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהם בסילקי גרדום איצטדייא ובימה. אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות. הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים אסור לבנות:

ישראל החשוד למכור לגוים או חשוד שבשעת דחק ישתמש בנשק ויפגע באנשים:

האמוראים דנים בדינו ומכריעים שכל ישראל כזה אסור למכור לו נשק. וכך נאמר: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים.

מכירת אמצעי הגנה לגוים:

כמו כן הם דנים במכירת תריסים, דהיינו אמצעי הגנה, לגוים. מובאת בזה מחלוקת תנאים, כשהחשש הוא משימוש בתריסים אלו גם להתקפה, והגמרא מכריעה שמותר למכור להם תריסים. וכך מובא:" ויש אומרים מוכרים להם תריסין דכי שלים זינייהו מערק ערקי. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים." רב נחמן פוסק כיש אומרים שמותר למכור להם תריסים, כי אם יגמר להם הנשק הם יברחו ולא ילחמו בתריסים.

דיון מחודש בגמרא במכירת נשקים לגוים:

למרות שבמשנה האיסור כאמור היה גורף, שואלת הגמרא: והאידנא דקא מזבנינן (והיום שאנו כן מוכרים)? א"ר אשי לפרסאי דמגנו עילוון: ז"א בזמן האמוראים  ישנה מציאות שכן מוכרים נשקים לגוים והגמרא שואלת מה ההיתר לתופעה? ועונה שמוכרים לפרסים והם מגינים עלינו. יש כאן דוגמא של הלכה שעוסקת לא רק בערכי התורה אלא אף בהתאמה שלהם למצב ההווה. נראה שבזמן שישראל ישבו על אדמתם והגנו על עצמם, לא היה כל היתר למכור נשקים לגוים, אולם כשישראל חיו תחת שלטון הגוים, הדין היה חייב להתחשב במציאות.

4.2 טעם האיסור:

שלוש שיטות יש בראשונים:

 1. שיטת רש"י. טעם האיסור על מכירת נשק לגוים הוא החשש שמא יפגעו ממנו ישראל. משמע שזה איסור דרבנן הקרוב ללא תעמוד על דם רעך וכיוצא בזה. שיטתו משתלבת יפה עם דברי האמוראים שהאידנא מותר כי הם מגינים עלינו.

 2. שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה והרמב"ן. טעם האיסור הוא שלא לסייע להשחתת העולם. משמע שהחשש הינו מנזק לכל אדם בין ישראל ובין גוים. שיטה זו משתלבת יפה עם המשנה המדברת על איסור מכירת דובים ואריות וטעמה איתה וזה לשונה "אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים".

 3. שיטת ספר החינוך. טעם האיסור הוא משום לפני עיוור לא תיתן מכשול, שלא להכשיל את הגויים באיסור שפיכות דמים.

הנפקא מינה בין ההסבר הראשון והשנים האחרים היא כאשר אין חשש שהגוים יעשו בנשק זה נזק לישראל אבל יש חשש שילחמו בו בגוים אחרים. הנפקא מינא בין ההסבר השני לשלישי היא כאשר אותם גוים יכולים להשיג את הנשק המדובר גם מגורמים אחרים, אזי מצד לפני עיוור אין איסור, אולם מצד מסייע לדבר עבירה, סוף סוף אנו מסייעים לדבר עבירה בזה שאנו מוכרים להם את אותם נשקים. 

נראה לומר ששיטת רש"י הדואגת רק לישראל מתאימה יותר למצב בגלות. כאשר אנו חיים בגלות תחת שלטון הגוים ותלוים בחסדיהם, עיקר עיסוקנו בהשרדות ולכן השיקול מצומצם יותר ועוסק בשאלה האם יצא מכך נזק לישראל או תועלת. שיטת הרמב"ם לעומתה הדואגת לשלום הרבים גם אם אינם מישראל, מתאימה לחיים מתוקנים של עם שאינו חושש לחייו. כאשר אנו כבר נמצאים בארץ ישראל ובעלי מדינה משלנו, עלינו למנוע גם את הנזק שעלול להגרם לכלל העולם ממכירת הנשק שלנו. גם על פי כללי ההלכה יש להחמיר כשיטת הרמב"ם ולאסור את המכירה אף כאשר אין חשש לישראל, שכן זהו נושא חמור הנוגע לדיני נפשות.  

4.3 היתר מכירת מערכות הגנה -

כבר ראינו שבגמרא נפסק להלכה שמותר למכור להם תריסין וכך גם פוסק הרמב"ם. פשט הסוגיא שההלכה הוכרעה שמותר כי אין חשש שהקונים ישנו את השימוש במגינים לתקיפה. יוצא מכאן שבמקרה שיש אפשרות לשנות את השימוש לתקיפה הדין ישתנה ויכנס לדין מכירת אמצעי תקיפה, וככל שיהיה מותר למכור אמצעי תקיפה אז גם אלו יהיו מותרים. כיום מדינת ישראל הינה חלוצה בעולם בתחום מערכות ההגנה, ומערכות ההגנה שפותחו בישראל נחשבות למשוכללות בעולם. חלק גדול מהביקוש לקניה ממדינת ישראל הינו בתחום זה שכאמור מבחינה הלכתית הוא הרבה יותר קל. בכל מקרה שאין יכולת התקפית למערכות ההגנה ההיתר פשוט. מערכות שיכולות לשמש גם לצורך תקיפה צריכות בחינה הלכתית אם זהו חשש רחוק שלא צפוי לקרות או שזו מערכת שבקלות יכולה לשמש גם לתקיפה ואז הדין כנשקים אחרים. 

מערכות הגנה על לוחמים, כלי רכב, מטוסים או ספינות: 

ישראל מייצרת מערכות כאלה והן נחשבות מהטובות בעולם בתחום ולחלקם אין בכלל מקבילה בעולם. יש לדייק מהגמרא שמדברת על תריסים שהיו מגינים על הלוחמים ובכל זאת מותר למכור אותם לגוים, מזה נלמד גם למערכות כמו מעיל רוח שמגן על כלי רק"ם שמותר למכרם.

מערכות סייבר: 

כיום תחום הסייבר נהיה מאוד מרכזי במערך הביטחון בארץ ובעולם. מדינת ישראל נחשבת כאחת ממעצמות הסייבר המובילות בעולם. מדינות רבות קונות מחברות ישראליות תוכנות סייבר. למותר לומר שתוכנות הגנה מותרות למכירה, אין סיבה שיהא דינן שונה ממערכות הגנה אחרות.

4.4  היתר משום הגנה על ישראל

ראינו את דברי רב אשי בגמרא שמסביר את ההיתר למכור נשקים לגוים, כי הם מגינים עלינו. כדי לבצע התאמה של ההיתר הזה למציאות היום, נדרש לרדת לשורשו ולהגדירו בצורה יסודית. שורש ההיתר הוא שההגנה על ישראל גוברת על החשש משפיכות דמים במכירת הנשק. על כן ניתן להגדיר כי כל מכירה שיש בה משום הגנה על ישראל מותרת למרות שיש חשש שיתבצעו בנשק פעולות אסורות. מכלל זה ניתן לגזור היתרים למציאות של ימינו:

א.מכירה הנצרכת לשם יצירת קשרים ביטחוניים הנחוצים לישראל. כגון רכישת נשק המיוצר על ידי המדינה הקונה או שימוש בשטח המדינה הקונה לשם בסיסי מודיעין, בריתות הגנה וכדומה.

ב. מכירה היוצרת תלות של מדינות אלו בנו בעקבות מכירת אותן מערכות, שהרי על פי רוב מערכות אלו צריכות הדרכה, חלפים ושדרוגים. ותלות זו מחזקת את בטחוננו.

ד. מכירת מערכות יקרות מאד שאילולא מכירה שלהן כלל לא היינו יכולים להרשות לעצמנו לפתח אותן. 

כמו כן יש לעיין האם היום מצד אחד יש לנו צבא משלנו להגן על עצמנו, ואיננו זקוקים לפרסים שיגנו עלינו. אולם בנוגע ליהודים החיים תחת מדינות זרות, הם כן תלוים בהגנה של אותן מדינות. נמצא שמכירת נשקים למדינות בהם חיים יהודים, נכללת בהיתר רב אשי.

4.5 היתר למכור לגוי שאינו חשוד על הרציחה

המאירי מגביל את איסור מכירת נשק רק לעובדי אלילים וזה לשונו:

"וכן אין מוכרין להם… סכין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל, שכל אלו מאחר שאינם בעלי שום דת בעולם ואינם נכנעים תחת יראת אלהות אלא שמקטירים לצבא השמים ועובדים את האלילים אין נזהרין משום עבירה והרי הם מזיקים בהם".

אמנם יש שפקפקו בכנות כוונתו של המאירי ואמרו כי מחמת פחדו משלטון הגויים במדינתו כתב כדברים אלה. כדי לבסס הנחה זו הביאו את דברי המאירי בתחילת מסכת עבודה זרה האומר כי הנוצרים הם הבבלים הקדמונים שכונו כך על שם נבוכדנצר, ויום ראשון היה מקודש להם שכן הם עבדו את השמש ויום ראשון הוא מיוחד לשמש (sunday). דברים אלה שנראים כדברי הלצה עשויים ללמד כי דברי המאירי מושפעים מפחד השלטונות הנוצרים.

מכל מקום בסוגיה זו ניתן ללמוד גם מדברי הרשב"א כי במצב בו הגויים אינם חשודים על שפיכות דמים ניתן למכור להם נשק. הרשב"א פוסק בענין דומה של העמדת בהמה בפונדקאות של גויים כי הדבר מותר שכן הגויים בזמנו כבר לא חשודים על הרביעה:

"ולענין פסק הלכה, האידנא מותר למכור לגויים בהמה דקה, ולהעמיד בהמה שלנו בפונדקאות של גויים, ואפילו נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות, ומוסרין בהמה לרועה שלהן, דלא חשידי ארביעה, דלא אסרו אלא במקומות שחשודין על הרביעה".

ניתן להסיק מדבריו כי איסורי מכירה לגוי תקפים רק כל עוד הם חשודים על הדבר מפניו אנו חוששים, ולכן במדינות שאינן חשודות על שפיכות דמים יהיה מותר למכור נשק לגויים. בפרקים הבאים נעסוק בשאלה אילו מדינות אינן חשודות על שפיכות דמים וניתן למכור להם נשק. 

5. מצב הרצח במדינות העולם - מכירת נשק לאזרחים

5.1 חוקים על החזקת נשק במדינות שונות

המאירי עסק במקומות רבים בשאלה על איזה גויים דברו חז"ל כשאסרו איסורים שונים או פטרו מחובות מסוימות. לדוגמא איסור לתת מתנת חינם לגוי, או פטור מהשבת אבידה לגוי, פטור מתשלומי נזקים וכדו'. ההגדרה אותה הוא מנסח במקומות רבים לגויים עליהם לא נאמרו איסורים ופטורים אלו היא 'אומות הגדורות בדרכי הדתות'. נראה שבימינו מכיוון שהחוק לא נמצא בידי אנשי הדת אלא בידי השלטונות, ההגדרה תהיה אומות הגדורות בחוקים. על כן בבואנו להגדיר איזה אומות נחשבות גדורות בחוקים לענין שפיכות דמים, וניתן יהיה למכור להן נשק, עלינו לבדוק היכן ישנם חוקים המסדירים את החזקת הנשק כך שלא יביא לשפיכות דמים. 

חלק ממדינות העולם אוסרות ככלל על אזרחים להחזיק נשק, למעט בעלי רשיון מאת השלטון. מדינות אחרות מרשות לכל אזרח לקנות נשק. ככלל במדינות דיקטטוריות אין היתר לאזרחים להחזיק בנשקים, מה שמצמצם למדי את תופעת הרציחות הפרטיות. במדינות דמוקרטיות יש שיטות שונות, בארה"ב ברוב המדינות בה, הזכות לקנית נשק נתפסת כחלק מערכי החרות  ורוב האוכלוסיה מחזיקה בנשקים. לעומת זאת באנגליה, בקנדה, באוסטרליה ובגרמניה לדוגמא אסור לאזרחים להחזיק נשק ללא רשיון. הנתונים מוכיחים בצורה חד משמעית שבמדינות בהם החזקת נשק מוגבלת לאישורים ופיקוח ממשלתי יש פחות רציחות מאשר במדינות בהן אחזקת נשק הינה חופשית. בדרום אפריקה בעבר היה קל מאוד להשיג ולהחזיק נשק אזרחי ושיעור השימוש בו לרעה היה עצום לדוגמא בשנת 98 היה כ 30 איש הנורים מידי יום! בשנת 2004 חוקק חוק המגביל באופן ניכר שימוש אזרחי בכלי נשק, וגם קבע אזורים נקיים מנשק. בשנת 2010 אף נערך מבצע איסוף נשקים מהאוכלוסיה ללא ענישה, כ32,000 כלי נשק נאספו כך. והנתונים השתפרו באופן ניכר, בשנת 2016 ארועי הירי ירדו לכ16 ביום, כמעט חצי ממספרם בשנת 98. יש להודות כי עדיין המצב שם הוא מהגרועים בעולם. לעומת זאת בארה"ב שככלל לא שינתה את המדיניות ברוב מוחלט ממדינותיה קנית נשק הינה חופשית, שיעור הרציחות הרבה יותר גבוה במאות אחוזים ממדינות המערב. ככלל לפי פרסומי האו"ם חצי ממקרי ההרג בעולם מתבצע בשש מדינות: ברזיל, קולומביה, גואטמלה, מקסיקו, ונצואלה וארה"ב. שבהם חיים רק כ11% מאוכלוסיית העולם. בכתב עת של התאחדות הרפואית האמריקאית מתאריך 28.8.18 התפרסם מחקר אודות שיעורי ההרג מנשקים בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. המחקר מראה שבשנת 2016 שיעור ההרג מנשקים בארה"ב עמד על 11 לכל מאה אלף. כמו כן שיעור ההרג מהתאבדויות שם יותר גבוה מרציחות. במחקר שפרסם המשרד לביטחון פנים משנת 2016 עולה שממוצע הרציחות ברחבי העולם עומד על 6.2 לכל מאה אלף. במדינות דרום אפריקה ומרכז אמריקה הממוצע פי 4 מזה העולמי. מצד שני נמצאות מדינות מערב ודרום אירופה ומזרח אסיה בהם השיעור נמוך מ 2 לכל מאה אלף בדומה לשיעור בישראל.

5.2  טבלת הנרצחים במדינות העולם

גם במדינות בהן ישנן חוקים המסדירים את ענין החזקת הנשק כך שלא יביא לתקלה, ישנו לפעמים מצב בו הרציחה מצויה מכיוון שהאכיפה על חוקים אלה לא מתבצעת כראוי. כדי לדעת באיזו מדינה החוקים נאכפים כראוי והרציחה אינה מצויה, עלינו לבדוק את כמות הנרצחים בפועל.

אתר אינדקס עולמי מביא טבלת רציחות לפי מדינות נכון לשנת 2018 (ברוב המדינות, בחלקן הנתונים משנים מוקדמות יותר). חשוב לציין שהטבלה הזו מסכמת מעשה רצח ולא התאבדויות, לכן לדוגמא ארה"ב הנתון בטבלה הינו 4.8 ואילו בנתוני משרד הפנים ראינו שהשיעור שם הינו 11 שהוא כולל גם התאבדויות בשיעור 6.2 . 

טבלה נוספת העוסקת רק במדינות ארצות הברית, מעודכנת לשנת 2021:

 

5.3 חלוקת הרציחות בתוך ישראל: התפרסם בעיתונות שבשנת 2021 נרצחו בישראל 175 איש. מתוכם 126 באוכלוסיה הערבית המהווה 21% מכלל האוכלוסיה. 44 באוכלוסיה היהודית שמהווה 74% מהאוכלוסיה. באותה שנה חיו בישראל 7 מליון יהודים, ו2 מליון ערבים. נמצא ששיעור הרציחות באוכלוסיה היהודית בארץ עמד בשנת 2021 על 0.63 בלבד לכל מאה אלף. ואילו באוכלוסיה הערבית השיעור עמד על 6.3 לכל מאה אלף

.

5.4 ניתוח הנתונים

מהטבלה עולה בבירור כי שיאניות העולם במספר הנרצחים הן מדינות אמריקה הלטינית (למעט ארגנטינה, צ'ילה ואקוודור). על אף שבחלקן יש חוקי אחזקת נשק, האכיפה עליהם וכן על הפשיעה חלשה מאד. על כן יש חשש גדול כי מכירת נשק לאזרחים במדינות כאלה תגרום לשפיכות דמים. המדינות העוקבות לאמריקה הלטינית במספר הנרצחים הן מדינות רבות באפריקה. לפיכך ברור שגם להם אסורה מכירת נשק לאזרחים. מן הצד השני עומדת אירופה בה מספר הנרצחים הנמוך ביותר (למעט אוקראינה), וממילא מדינות אלה נחשבות כ'אומות הגדורות' כלשון המאירי, שהחוק בהן נאכף ואזרחיהן מוגדרים כאינם חשודים על הרציחה. כשאנו ממפים את אסיה, ניתן לראות כי רוסיה ומדינות מוסלמיות קיצוניות כמו עיראק, תימן ואפגניסטן, מחזיקות בשיעור נרצחים גבוה יותר מכל השאר, על כן אזרחים במדינות אלה עדיין בחזקת חשודים על שפיכות דמים ואין למכור להם נשק. בצפון אמריקה, קנדה היא בבירור מהמדינות ה'גדורות' בהן שיעור הנרצחים נמוך, אך בארצות הברית המצב מורכב. ישנן מדינות בתוך ארה"ב בהן המצב קשה מאד, כמו בירת ארה"ב וושינגטון די. סי (מחוז קולומביה), פורטו ריקו, לואיזיאנה, מיזורי ועוד רבות, ולעומתן יש מדינות בארה"ב בהן המצב מתוקן כמו ניו המפשייר ומיין. בחלוקה גסה ניתן לומר כי שיעור הנרצחים בדרום ארצות הברית רב יותר מאשר במדינות הצפוניות (להוציא את הבירה). על כן יש להבדיל בין המדינות השונות בארצות הברית, לחלקן מותר למכור ולחלקן אסור.

ישנן מדינות רבות בעולם בהן שיעור הנרצחים אינו נמוך כמו בישראל ובאירופה ומאידך אינו גבוה כמו במדינות שצוינו לעיל. לא ניתן לאסור מכירת נשק לאזרחים במדינות אלו אך אנו ממליצים על הערה או סימן שיבהיר ליצואן הישראלי כי ישנו חשש כלשהו כי הנשק שהוא מוכר לאזרחי מדינות אלו עלול לשמש לרצח, ואינו חלק כמו במדינות בהן שיעור הנרצחים נמוך מאד.

6. חשש שפיכות דמים מצד השלטונות - מכירת נשק למשטרים

6.1 משטרים טוטליטריים - האסור והמותר

משטר מלוכני אינו פסול בעיני התורה. אדרבה, לפי הדעה המרכזית בחז"ל הוא המשטר הרצוי והמצווה על ידי התורה לפחות לגבי עם ישראל. אך ישנן הלכות המגבילות את המלך, אין הוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. פקודותיו של המלך צריכות להיות שוויוניות לכל האזרחים ולא לחמוס ולגזול את שחמדו עיניו. הדוגמא לכך היא כרם נבות אותו חמד אחאב, ונענש בחומרה על כך. המורד במלך חייב מיתה, ובאומות העולם היו נוהגים להרוג גם את בני המורדים, (דבר שאסרה התורה לעשות כן בישראל), אך לא כל אדם נקרא מורד במלכות. מלבד המורד ממש, נכנסים בגדר זה רק המפר פקודה ישירה של המלך והמבזה את המלך. המנהג הנורא הנוהג בקוריאה הצפונית לדוגמה, על פיו השליט מחסל את כל קרובי משפחתו שיש להם סיכוי להגיע לכס המלוכה במקומו, בוודאי נקרא שפיכות דמים אסורה ולא נכנס בגדר המורד במלכות. גם הפגנות לא נכנסות בגדר המורד במלכות, כל עוד המפגינים אינם מבזים את המלך ואינם מכנים אותו בכינויי גנאי למיניהם. על כן הטבח שנעשה בקמרון בעקבות ההפגנות של דוברי האנגלית, הוא שפיכות דמים ורצח לכל דבר. על כן אסור למכור למשטרים כאלה נשק שעשוי לשמשם לרצח שכזה.

6.2 מדדים שונים להגדרת מדינות החשודות על פגיעה באזרחים

ישנן שתי מערכות היכולות לרסן משטרים ולהבטיח שהם אינם פוגעים באזרחיהם לחינם. האחת היא המערכת הדמוקרטית בשעה שהיא מתפקדת כראוי, והשניה היא מערכת התקשורת. מדינות בהן המערכת הדמוקרטית לא קיימת או לא מתפקדת, וכן התקשורת נתונה תחת צנזורה כבדה, חשודות על פגיעה באזרחיהן שכן אין מה שיעצור בעדן.

ישנם כמה דוחות הבוחנים את סוג השלטון ורמת הדמוקרטיה במדינות שונות.

במקומות הכי נמוכים ככלל נמצאות מדינות שבהן השלטון כלל לא דמוקרטי-שלטון סמכותני. ברמה אחת מעל נמצאות מדינות עם שלטון כלאיים שבין הסמכותני והדמוקרטי. אחד הדוחות המקובלים ביותר לבחינת הדמוקרטיה הינו מדד הדמוקרטיה של ארגון האקונומיסט. הארגון בודק מידי שנה 167 מדינות ברחבי העולם, את רמת הדמוקרטיה בהן. הם בוחנים חמש קטגוריות עיקריות: איכות הבחירות, תפקוד הממשל, מעורבות פוליטית של האזרחים, תרבות פוליטית וחרויות האזרח. לא כל הפרמטרים הנבחנים על ידם רלוונטים לנושא שלנו, כי הם בוחנים גם נושאים כמו הפרדת דת ממדינה או רמת היצוג הנשי בשלטון, אבל המדד הזה נותן תמונה כללית של רמת הדמוקרטיות. על פי הנתונים האחרונים שלהם לשנת 2021 ישנן 57 מדינות 'סמכותניות' (מילה חדשה לרודניות), ה"מובילות" בכך הן צפון קוריאה, קונגו, מרכז אפריקה וסוריה.

דו"ח פופולרי אחר הינו דו"ח החירות בעולם (באנגלית: Freedom in the World Report). דו"ח זה מתפרסם מדי שנה על ידי ארגון ה-Freedom House האמריקאי. גם הוא בא למדוד את רמת הדמוקרטיות של מדינות העולם. הפרמטרים הנבחנים בו הינם זכויות פוליטיות וזכויות האזרח. נראה שכשבאים למדוד את רמת הסיכון של אזרחים מהשלטונות מדד זה יותר תואם את מבוקשנו. ברשימה ה"שחורה" ביותר של המדד הזה נמצאות המדינות: רוסיה, אזרבייג'אן, בלרוס, קובה, ונצואלה, סין, לאוס, צפון קוריאה, מרכז אפריקה, קונגו, צ'אד, אריתריאה, גינאה המשוונית, סודאן ודרום סודאן, בחריין, לוב, סעודיה, איחוד האמירויות ותימן.

המערכת השניה שיכולה לרסן משטרים היא התקשורת. תקשורת חופשית מטילה אימה על משטרים טוטליטריים שכן היא מציגה אותם באופן רע בעיני העולם ובעיני האזרחים. הפתרון של המשטרים הוא לצנזר את התקשורת בצורה מסיבית. הדרכים בהן משתמשים משטרים כאלה הן כליאת עיתונאים, איסור על שהייה בשטח המדינה לעיתונאים זרים, רשת אינטרנט שנשלטת על ידי המשטר וצנזורה כבדה על החדשות התקשורתיות. ישנו ארגון שנקרא 'הועד להגנה על עיתונאים' CPJ, המוציא דו"חות על רמת הצנזורה התקשורתית במדינות העולם. ברשימת המדינות המצנזרות ביותר נמצאות מדינות כמו אריתריאה, קוריאה הצפונית, סוריה, איראן, גינאה המשוונית ואוזבקיסטן.

מדינות שנמצאות במקום קיצוני גם במדדי הדמוקרטיה וגם במדדי הצנזורה על התקשורת, חשודות על פגיעה באזרחים שכן אין שום מערכת שיכולה לרסן אותן. על כן אסור למכור למשטרים כאלה נשק שעלול לשמש אותם לטבח באזרחים, וכן אסור לשלוח ישראלים שיאמנו את צבאותיהם של מדינות אלה.

6.3 מכירת מערכות סייבר התקפיות כגון פגסוס 

מערכות סייבר שונות מנשק רגיל בכך שהן לא משמשות להריגה בפועל, אלא רק לאיסוף מידע ושיבוש מערכות. מאידך, כשתוכנות אלה מגיעות לידיים של משטרים הפוגעים באזרחיהם הן יכולות לשמש למצוד אחר כל מי שלא נמנה על מעריצי השלטון. גם אם שפיכות דמים בפועל אין כאן, הרי שגרימת שפיכות דמים יש ויש. עם כל זה, עצם המכירה של תוכנות כאלה למדינות היא חיובית ביותר ובכוחה לתרום תרומה נכבדה לקידומו של העולם לעידן השלום. כשם שמצלמות האבטחה מצמצמות את הפשיעה, וכשם שמסחר מבוסס כרטיסי אשראי ואפליקציות מקטין את הגנבות והעלמת הכנסות, כך גם השימוש בתוכנות הסייבר יסייע במיגור ארגוני הפשע והטרור. חלק נכבד מהמתקפה התקשורתית שנעשתה כנגד ישראל בגלל מכירת תוכנות אלה, נובע מקנאה ותחרות כנגד העליונות של ישראל בתחום זה בעולם ולא מסכנת התוכנות עצמן. 

על כן מכירה של תוכנות סייבר למדינות היא חיובית ומותרת אלא אם כן מדינות אלה נמצאות ברשימה השחורה של מדינות החשודות על פגיעה באזרחיהן. מומלץ להוסיף בסעיפי הסכמי המכירה של מערכות אלו, סעיף המתנה את המשך עדכוני התוכנה של מערכות אלו בעמידה בהתחייבות הקונים שלא לעשות שימוש לרעה בתוכנות אלו כפי שהם מתחייבים כבר כיום לעשות. כמו כן ניתן ורצוי לשתול בתוכנות אלו אמצעי הגנה שלא יאפשרו למשתמשי התוכנה לפגוע באנשים ממדינות אחרות.

7. המלחמות האסורות והמותרות

7.1 מלחמות בישראל ובאומות העולם

בישראל מצאנו שני סוגי מלחמות, מלחמת מצוה ומלחמת רשות. על מלחמות מצוה נמנות מלחמת כיבוש הארץ, מלחמת עמלק ומלחמות הגנה, ואילו מלחמת רשות היא 'המלחמה שנלחם (המלך) עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו'. מלחמה זו צריכה אישור של בית הדין הגדול. כשאנו באים לדון בהלכות גויים, ברור כי מלחמת הגנה נוהגת גם בהם, אך נשאלת השאלה האם מותרת לאומות העולם מלחמת רשות להרחיב גבולם, או שמא רק לישראל הותרה מלחמה זו. לשאלה זו יש השלכה ישירה לנושא מכירת נשק. ישנן מערכות נשק שמיועדות באופן מובהק למלחמה, כגון טילים וכדומה, ויש לדעת מהו השימוש המותר בהם על מנת להחליט לאלו מדינות מותר למוכרן. במילים אחרות, האם מותר למכור טילים וכדו' למדינה שחשודה לפתוח במלחמות כיבוש או שמא מכירה כזו מותרת רק למדינות שיעשו בהם שימוש במלחמת הגנה בלבד.

7.2 מתנגדי מלחמת הרשות באומות העולם

הגמרא בתוך הלכות בני נח אומרת כך:

"ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור. ולא? והרי יפת תואר, התם משום דלאו בני כיבוש נינהו. והרי פחות משוה פרוטה? התם משום דלאו בני מחילה נינהו".

ופירש רש"י: לאו בני כיבוש נינהו - לא נתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל, שאף לישראל לא הותר יפת תואר אלא במלחמה ע"י כיבוש". פירוש הגמרא הוא כך, הגמרא אומרת כי אין דבר המותר לישראל ואסור לגויים. שואלת הגמרא והרי יפת תואר מותרת לישראל ואסורה לגויים, עונה הגמרא כי יפת תואר אסורה לגויים כי הם אינם בני כיבוש, ויפת תואר מותרת רק במלחמת כיבוש. רש"י מבאר ואומר שמלחמת כיבוש אסורה לגויים.

האחרונים הקשו על כך מהגמרא בגיטין לח ע"א האומרת "עמון ומואב טהרו בסיחון" ופירושו שסיחון קנה את ארצם בכיבוש מלחמה ועל כן יכלו ישראל לכבוש זאת ממנו, משמע שהנכרים הם 'בני כיבוש'.

כמה תירוצים נאמרו לסתירה זו, נביא כאן את התירוצים התומכים באיסור מלחמת הרשות לגויים.

המחנה אפרים חילק בין פתיחה במלחמה שאסורה לגוים ובין מלחמת הגנה בה מותר גם לכבוש את ארצו של המתקיף. להבנתו עמון ומואב פתחו במלחמה עם סיחון ועל כן היה מותר לו להשיב מלחמה ואף לכבוש את ארצם.

החת"ס (בתירוצו השני) וכן ה'דבר אברהם' תירצו כי אף שהמלחמה אסורה, מכל מקום הכיבושים נקנים לעם הכובש.

ה'דבר אברהם' הביא גם את שיטתו של תוס' רי"ד בגיטין האומר שסיחון זכה בארצם של עמון ומואב רק לאחר שהתייאשו ממנה, ומשמע ממנו שאין מדובר כאן בכיבוש מיוחד למלחמה אלא בחזקה רגילה שלאחר יאוש. (אע"פ שאין יאוש בקרקע, יאוש גדול כזה שנשתקע שם בעליה ממנה וא"א להוציאה בדיינים, יש בקרקע.)

הרב זווין למד איסור על מלחמת הרשות לבני נח מכך שלישראל היא מותרת רק על פי סנהדרין, וממילא אומות העולם שאין להם סנהדרין אין להם היתר.

ה'דבר אברהם' הביא סברה נוספת לאסור את מלחמת הרשות לבני נח. מכך שלישראל אסור להילחם בישראל אחיו, גם לגוי יהיה אסור להילחם בגוי אחר. (אולם יש לפקפק בסברה זו שכן בישראל נוהגת אחוה, ואילו בני אומה אחת אינם נקראים אחים לבני אומה אחרת.)

7.3 המתירים מלחמת הרשות באומות העולם

בפרק הקודם ראינו כי המקור העיקרי לאסור מלחמות הרשות אצל אומות העולם הוא הגמרא בסנהדרין האומרת כי הגויים הם לאו בני כיבוש. הר"ן  מפרש גמרא זו בדרך שאינה נוגעת לכיבוש ארצות. 

"שאני התם דלאו בני כיבוש נינהו, רוצה לומר שהכותים אין זוכין אלו באלו לקנות קנין הגוף זה בזה, ומשום הכי אסורין ביפת תואר דאכתי הויא אשת הכותי חבירו. אבל ישראל הם בני כיבוש, שכובשים את הכותים קנין הגוף, והם ממון שלהם ונפקעה מהם תורת אישות ומותרת ללקחה לאשה".

דברי הר"ן שומטים את היסוד בדברי הגמרא לאיסור מלחמת הרשות באומות העולם.

הרב ישראלי דייק מדברי ראשונים נוספים שמלחמת הרשות מותרת לגויים. הרמב"ם והרמ"ה כותבים כי דברים שנקנו בכיבוש מלחמה קניינם מועיל כיון שדינא דמלכותא דינא.

גם הרדב"ז (ח"ג תקלג) כותב כך: 

"דקיימא לן דינא דמלכותא דינא, דחוק המלוכה הוא כשלוכדים המדינה בכח המלחמה כל הבתים והשדות והכרמים הם שלו וכו' כי כן דרך המלכים לכבוש המדינות זה מזה וכו'"

מדבריהם לומד הרב ישראלי כי המלחמה מותרת, שכן דינא דמלכותא מועיל רק בחוקים טובים ולא בחמסנותא , אילו המלחמה היתה אסורה גם הקנין שלה לא היה מועיל מדינא דמלכותא. 

גם החת"ס והרש"ש והגהות יעב"ץ הבינו כי משמעות הגמרא בגיטין לח האומרת כי עמון ומואב טהרו בסיחון היא שהמלחמה מותרת.

לגבי החלוקה של המחנה אפרים בין מלחמת הגנה בה ניתן לכבוש ארצות ובין מלחמת התקפה, טוען הרב ישראלי כי חילוק זה אינו מופיע בשום מקום אחר, והפוסקים הזכירו את קנין הכיבוש של המלחמה מבלי לחלק בכך.  

לגבי הטענה כי מלך ישראל מותר לצאת למלחמת הרשות רק באישור הסנהדרין, הסביר הרב ישראלי כי הסנהדרין נצרכת על מנת לחייב את העם לצאת למלחמה כזו ולא כדי להתיר את שפיכות הדמים שבה. כך מדוייק ברמב"ם שכתב "אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". סברה זו הובאה גם בספר 'עינים למשפט' של הרב אריאלי, והרב קוק הסתפק בשאלה זו, האם הסנהדרין נצרכת כדי לחייב את העם או כדי להתיר את שפיכות הדמים שבמלחמה.

גם הנצי"ב סובר כי מלחמת רשות מותרת לגויים וכך הוא כותב על איסור רציחה שנאמר לבני נח :

"מיד איש אחיו. פירש הקב"ה אימתי האדם נענש בשעה שראוי לנהוג באחוה, מה שאין כן בשעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג, ואין עונש על זה כלל, כי כך נוסד העולם, וכדאיתא בשבועות לה מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש, ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אע"ג שכמה מישראל יהרגו על ידי זה".

הרי שהנצי"ב לומד בקל וחומר, אם לישראל שנצטוו במצוות מרובות הותרה מלחמת הרשות קל וחומר לבני נח. ומנמק את ההיתר בכך שכך נוסד העולם.

גם הרב ישראלי מחפש את ההצדקה המוסרית למלחמת הרשות ומנמק זאת כך, אחד ההסברים לדינא דמלכותא דינא הוא הסכמת בני המדינה שקבלו עליהם את המלך. בדרך דומה אומר הרב ישראלי כי גם בין האומות ישנה הסכמה כי מלחמה היא דרך מקובלת לכבוש ארצות, ועל כן היא מותרת. ואם תשאל איך ההסכמה מתירה שפיכות דמים, עונה הרב ישראלי כי אף על פי שבישראל אין גופו ונפשו בידו להתיר לאדם אחר לפגוע בו או להרגו, בבני נח אין הדבר כך אלא נפשם וגופם ברשותם, ועל כן הסכמתם מועילה גם לענין דיני נפשות.

לפי הסבר זה יש לדון אולי בימינו הסכמת האומות היא שמלחמת כיבוש אינה מקובלת, או שמא הם אומרים זאת רק מהשפה ולחוץ. אולי ניתן לחלק בין המדינות השונות איזו לחרב ואיזו לשלום.

7.4  מסקנות והשלכות לענין מכירת נשק

מאחר ועלה בידינו כי ישנה מחלוקת אם מלחמת הרשות מותרת לבני נח, הרי שעלינו להחמיר לכתחילה בעניין זה הנוגע לאיסור דאורייתא של רציחה, אולם לאחר מעשה יש להכריע כי כיבושי המלחמה חלים. שכן גם בקרב אוסרי המלחמה רווחה הדעה כי הכיבושים חלים.

סוגיה זו משליכה על מכירת נשק המיועד למלחמות כגון טילים וכדומה, האם ניתן למכור נשק כזה  למדינות החשודות להשתמש בו לצורך מלחמות כיבוש. מכיוון שהדבר נתון במחלוקת הפוסקים יש להחמיר ולמכור רק למדינות שאינן חשודות להשתמש בנשק למלחמת כיבוש אלא רק למלחמת הגנה.

8. סיכום והצעת תיקונים לחוק

מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום הפיתוח והייצוא הביטחוני. בשנת 2021 היצוא הביטחוני של ישראל עמד על 11.3 מיליארד דולר, יותר מ - 8% מכלל היצוא של ישראל. בשנת 2022 הייצוא גדל הרבה יותר, מלחמת רוסיה - אוקראינה גרמה לביקוש מוגבר לפיתוחים ישראלים בתחום הנשק על ידי מדינות אירופה המרגישות מאוימות מרוסיה.

רוב מוחלט של הייצוא הביטחוני הוא כשר וטוב גם מבחינה מוסרית, אך אחוזים בודדים ממנו (מבחינה כלכלית) הם נשקים שמגיעים לידיים רעות וגורמים לשפיכות דמים. 

במדינת ישראל קיים חוק המפקח על הייצוא הביטחוני וישנה ועדה שתפקידה לאשר עסקאות ייצוא ביטחוני, אך החוק אוסר רק מכירות שנוגדות את האינטרסים הביטחוניים והבינלאומיים של ישראל ולא מתייחס כלל להיבט המוסרי.

ההלכה מתייחסת לסוגיית מכירת נשק, ועולים ממנה הכללים הבאים:

א. מכירת נשק לאדם החשוד על שפיכות דמים - אסורה.

ב. מכירת מערכות הגנה מותרת.

ג. אם המכירה נצרכת לשם הגנה על ישראל היא מותרת בכל מקרה.

ד. בעבר כל הגויים היו חשודים על שפיכות דמים, אולם כיום ישנן מדינות מתוקנות בהן אין חשש לשפיכות דמים, וישנן כאלה שעדיין חשודות.

כדי להגדיר איזו מדינה נחשבת כחשודה על שפיכות דמים ואיזו לא, חילקנו את עסקאות הנשק לשלושה חלקים. קודם כל ישנה חלוקה בין מכירה לאזרחים ובין מכירה למשטרים. גם המכירה למשטרים מתחלקת בין נשק המיועד לשימוש כלפי האזרחים , ובין נשק המיועד למלחמות.

בתחום מכירת הנשק לאזרחים יש להתחשב בשני גורמים, האחד הוא חוקי אחזקת נשק במדינה והשני הוא מספר הנרצחים במדינה בה מתגורר הקונה.

בתחום מכירת נשק המיועד לשימוש של משטרים כלפי אזרחיהם, סקרנו כמה מדדים בתחומים של דמוקרטיה ותקשורת המאפשרים לזהות את המשטרים החשודים על ביצוע טבח באזרחיהם. יש להוסיף כי שליחת בוגרי צה"ל לאמן את צבאותיהן של מדינות אלו כמוה כמכירת נשק.

בתחום מכירת הנשק המיועד למלחמות יש למכור רק למדינות שאינן חשודות על פתיחה במלחמת כיבוש.

 אנו מציעים להוסיף לחוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני את הסעיפים הבאים:

1. ייצוא נשק לאנשים פרטיים מותר רק לאזרחים במדינות חוק וסדר בהן ישנה אכיפה על החזקת נשק שלא כדין ועל פשיעה. במדינות בהן שיעור הנרצחים עומד על 6 נרצחים בשנה ומעלה לכל מאה אלף תושבים המכירה אסורה. במדינות בהן שיעור הנרצחים עומד על בין 3 ל5 נרצחים לכל מאה אלף המכירה מותרת בתוספת הערה המציינת כי יש חשש שהמכירה תוביל לשפיכות דמים. במדינות בהן שיעור הנרצחים עומד על 2 ומטה לכל מאה אלף המכירה מותרת. 

2. שמירת בטחון מדינת ישראל זהו נושא מוסרי במדרגה ראשונה והוא גובר על שיקולים מוסריים אחרים במכירת נשק, ועל כן כל מכירה הנצרכת לשם הגנה על ישראל, כגון יצירת קשרים בטחוניים החשובים למדינת ישראל או מכירה של פיתוחים חדשים המאפשרת את המשך הפיתוח שלהם, מותרת. אולם יש להעדיף מכירה למדינות העומדות בקריטריונים המוסריים.

3. מכירת נשק המיועד לשימוש פנים מדיני, מערכות סייבר התקפיות ושליחת מאמנים צבאיים אסורות למדינות בהן אין הקפדה על חיי האזרחים ושלומם (בכפוף לסעיף 2).

4. מכירת נשק התקפי למדינות החשודות על פתיחה במלחמת כיבוש - אסורה (בכפוף לסעיף 2).

5. מכירת מערכות הגנה מותרת ואינה בכלל האיסור של סעיפים 2 ו-3.

6. יש למחוק את תיקון מספר 1 לחוק משנת 2016, המקנה לשר הביטחון את האפשרות לתת פטור מרישיון למכירת נשק.

7. יש להוסיף לועדת הפיקוח על הייצוא הביטחוני גם רבנים על מנת לשקלל בקריטריונים לאישור עסקאות גם את המוסר הא-לוהי הדורש מאיתנו לא למכור מערכות ואמצעי לחימה לגורמים שמסוכנים להזיק לרבים.

ככלל, החזון האמיתי של מדינת ישראל כספינת הדגל של העם היהודי הוא להרים בגאון את הדגל של ניקוי אקלים העולם מזוהמת כלי הנשק, לקדם ועידות בין לאומיות, מערכות לחצים ותמריצים לפירוז העולם. ראשית מהנשק הגרעיני ובהמשך באופן הדרגתי גם מנשק קונבנציונלי.עד שנזכה למימוש "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה!"

 

נייר עמדה- תכנון מחדש של הסיוע למדינות מתפתחות

כתבו:

הרב רועי זאגא והרב בעז מלט מבית המדרש " תורת המדינה"

1. תיאור הפרויקט בקווים כלליים

2. החזון של אברהם אבינו

3. מעמדה המורכב של מדינת ישראל בעולם

4. הפתרון

5. שיפור מצבה הכלכלי של מדינת ישראל פותח אפשרויות חדשות

6. יעדי הסיוע שהאו"ם הציב למדינות המפותחות

7. היקף התמיכה בפועל של ישראל ושאר המדינות המפותחות

8. התועלת שיכולה לצמוח לישראל מיישום הפרויקט

9. יכולת העזרה של ישראל

10. האגף לסיוע בינלאומי

11. התפלגות הסיוע הישראלי

12. ניתוח סיוע החוץ של ישראל

13. הרעיון שביסוד פרויקט כזה דוקא

14. בחירת מדינת יעד לפרויקט. 

15. הכנת צוות מומחים 

16. קווים כלליים לתוכנית כזו: 

17. הכנת תכנית חומש 

1. תיאור הפרויקט בקווים כלליים. 

במשפט אחד: ריכוז מאמץ משמעותי של סיוע החוץ של מדינת ישראל במדינה נחשלת אחת הזקוקה לעזרה בתכנית חומש. חכמת המיקוד אומרת: אם אנו רוצים להשיג תוצאות משמעותיות ותקציבנו מוגבל, מוטב להתמקד במשימה שלנו. לקחת מדינה מתפתחת קטנה יחסית, ללמוד אותה, את הצרכים שלה. את הבעיות שלה. את משאבי הטבע שיש לה. להכין לה תוכנית חומש. ללות את התהליך איתה . להפיק לקחים מהעבודה איתה ולראות אם וכיצד אנו יכולים להתקדם לאתגרים נוספים. בשיטת המיקוד אנו יכולים גם לבנות שיתופי פעולה משמעותיים לאורך זמן, ואם תהיה לנו הצלחה בע"ה זה בטח יקרין למדינות נוספות.

2. החזון של אברהם אבינו:

אברהם אבינו חלם לתקן את העולם. הדרך שלו התחילה בהכנסת אורחים וגמילות חסדים, על ידיהם הוא התחיל לקרוא בשם השם, ולחנך את האנשים להודות למי שזן ומפרנס לכל. את העבודה הזו הוא התחיל באור כשדים, ודוקא כשכבר הצליח להכניס רבים תחת כנפי השכינה, הקב"ה "קלקל" לו את התוכניות ושלח אותו לארץ ישראל, להמשיך את העבודה משם. למה? כי הדרך לתקן את העולם לא תצלח בעבודה אישית פרטית, ובטח לא מחו"ל, אלא דוקא על ידי עם חי בארצו המנהל מדינה על פי המוסר הא-לוהי וממנה מקרין לכל העולם את דרך ה'-דרך המשפט והצדקה. נינו יוסף הצדיק גם ניסה לתקן את העולם,את הממלכה השלטת בכיפה דרך תיקון הכלכלה שלה,אולם הניסיון היה מוקדם מדי ולא צלח. אבל החלום לתיקון העולם לא פסק מישראל, יהושע בן נון צאצאו של יוסף תיקן את תפילת עלינו לשבח,בה אומר "לתקן עולם במלכות שדי" כיעד שלנו.

 

3. מעמדה המורכב של מדינת ישראל בעולם:

מדינת ישראל מותקפת רבות בארגון האו"ם ובכלל בעולם על כך שהיא רומסת זכויות אדם של הערבים וכיוצא בזה, אנחנו מוצגים בתור אנשים רומסניים ולא מוסריים. הטענות האלו ממש מקוממות אותנו מכמה סיבות. קודם כל מלחמה באויבים המנסים לכלותנו היא מוסרית ביותר וראויה רק לשבח, ושנית מי שמכיר את עם ישראל יודע כי הוא העם המוסרי וגומל החסדים ביותר בעולם. ישנם המוני ארגוני צדקה וגמ"חים למיניהם במדינת ישראל.

4. הפתרון:

במקום להתמרמר על הדימוי שמנסים לשוות לנו האומות, או לנסות להלחם באויבים כמה שפחות, ישנו פתרון פשוט. ישנן מדינות נחשלות רבות בעולם שנמצאות במצב קשה מכל הבחינות, החל ברמת ההשכלה ובפשיעה של תושביהן וכלה ברמת הכלכלה והתשתיות הנמוכה עד להחריד שלהן. יש לנו המון ידע ואמצעים שיכולים לעזור למדינות כאלה להתפתח. אם מדינת ישראל תיקח כפרויקט מדינה נחשלת אחת ותעזור לה להתפתח בכל הרמות, מלבד שזה מעשה יפה ומוסרי הוא יוריד גם את הלעז שמלעיזים עלינו בנוגע לערבים, אף אחד לא יוכל לטעון שמדינת ישראל אינה מוסרית ואינה דואגת לחלשים. זאת מלבד שהמדינה הנעזרת עצמה תעזור לנו מעל במת האו"ם.

5. שיפור מצבה הכלכלי של מדינת ישראל פותח אפשרויות חדשות:

מדינת ישראל בשנותיה הראשונות היתה שקועה מעל לראש בהתבססות ובקליטת עליה ועוד לא היה ניתן לחשוב על תיקון עולם. אולם ככל שעברו השנים הכלכלה שלנו התחזקה, ואף התורה חזרה לבניה, עד שכיום אנו בין הכלכלות החזקות בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה, הגיע הזמן לחזור למטרה שהציב לעצמו אברהם אבינו. לתקן עולם במלכות שדי, ולזכות למימוש " וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."(בראשית יב,ג)

6. יעדי הסיוע שהאו"ם הציב למדינות המפותחות: 

פערי הכלכלה בין מדינות העולם עצומים, במדינות החלשות תמ"ג לנפש יכול להיות מאית ממדינות מפותחות. ארגון האו"ם וה OECD קבעו כבר לפני שנים רבות יעדי עזרה שכל מדינה מפותחת תתן מהתמ"ג שלה לטובת המדינות החלשות יותר. יעד ההשקעה בתמיכה במדינות מתפתחות שקבע האו"ם הינו 0.7% מהתמ"ג.

7. היקף התמיכה בפועל של ישראל ושאר המדינות המפותחות: 

פורמלית מדינת ישראל אימצה את היעד של האו"ם והOECD, אבל בפועל היא רחוקה מאוד ממנו, בערך עשירית מכך רק נותנת ישראל,עוד מעט נראה שגם זה לא ממש נכון, והאמת היא שהרבה פחות מכך. אמנם גם מדינות רבות בעולם המפותח נותנות פחות מהיעד הזה,אבל עדין הרבה יותר מאיתנו. ממוצע התמיכה של המדינות המפותחות עומד על 0.32% מהתמ"ג שלהן . הממוצע במדינות מערב אירופה יותר גבוה ועומד על 0.5%. התמ"ג של ישראל בשנת 2021 עמד על 481.6 מליארד $. 0.7% מהתמ"ג של ישראל זה 3.37 מיליארד $. אם נלך לפי סדר הגודל שנותנות מדינות האיחוד האירופי אז היינו צריכים לתת כ 2.4 מיליארד $ שנתיים. ואם נחשב לפי ממוצע כלל המדינות התורמות  הרי שעלינו לתרום כ 1.5 מיליארד $. בפועל ישראל דיווחה על 291.1 מ$ בשנת 2020. נכון לעכשיו אנו דוגמא לעזרה חלשה. אמנם אנו לא במקום האחרון, יש מדינה אחת בעולם המפותח שעוזרת פחות מאיתנו-טיוואן.

8. התועלת שיכולה לצמוח לישראל מישום הפרויקט:

הנתינה והעזרה למדינות חלשות- מטפחת קשרים ויוצרת לחברות ישראליות שווקים חדשים, יכולה גם ליצור שיתופי פעולה ששני הצדדים רק ירוויחו מהן, לדוגמא במדינות המתפתחות כוח העבודה יחסית מאוד זול לעומת ישראל, מה שיכול לאפשר לתעשיות 'עתירות ידיים עובדות' כר פעולה לבניית מפעלים במדינות אלו. אפשרות אחרת להביא לארץ לתקופה מסוימת כוח עבודה מאותה מדינה.

9. יכולת העזרה של ישראל: 

היכולות של ישראל לעזור למדינות אלו נרחבות למדי, יש בארץ מומחים למכביר כמעט בכל תחום טכנולוגי שהוא, במיוחד בתחום ההשכלה והחינוך אנו יכולים לתת תרומה נכבדה מאוד. גם בתחום החקלאות שמהווה את מרבית הכלכלה של מדינות אלו יש לישראל הרבה מה לתרום לפיתוחן. יחד עם זאת אנו מדינה קטנה יחסית ולא יכולה להתפרס על פרויקטים רבים ולכן כה חשובה ההתמקדות במדינה אחת בשלב ראשון.הדגש צריך להיות פחות בהשקעה כספית באותה מדינה, ויותר בעזרה של כוח אדם מקצועי, ושל חיבור חברות ישראליות לפרויקטים באותם מדינות.

10. האגף לסיוע בינלאומי: 

במשרד החוץ פועל האגף לסיוע בינלאומי-מש"ב. הנושא המדובר זהו בדיוק מטרתו, במפתח התקציב מופיע פירוט הפעילות של האגף והתקציב שלו. למעשה תקציבו דל ביותר, מצורפת טבלה עם תקציבו בשנים האחרונות. רק 4.6% מהסיוע של ישראל הועבר דרכו. הסיוע מתחלק בין משרדים שונים במדינה, מה שיוצר בעיות של חוסר תיאום ויעילות בביצוע הסיוע של ישראל. אמנם נעשה נסיון מסוים בשנים האחרונות לשיפור התיאום ביניהם.

מוצע כי הגוף שירכז את הפרויקט יהיה מש"ב,זהו הגוף היעודי למשימות מעין אלו, ויש לו את המעטפת של משרד החוץ שתוכל לסייע בבניית קשרים הנחוצים למימושו.

11. התפלגות הסיוע הישראלי: 

הסיוע המוצהר של ישראל עמד בשנת 2020 על 291 מ$. מתוכם 241.6 מ$ סיוע ישיר ו 49.5מ$ סיוע עקיף דרך ארגונים בינלאומיים. הסיוע הישיר עובר ישירות מישראל למדינות המתפתחות והוא גם נקרא סיוע דו-צדדי והסיוע העקיף הינו כסף שישראל מעבירה לארגונים בין לאומיים שונים והם נותנים אותו למדינות המתפתחות והוא הנקרא רב-צדדי. להלן תרשים הסיוע כפי שפרסם הלמ"ס:

עולה מהתרשים כי מדינות ברמות 1 ו2 (עד 1000$ תל"ג לנפש) לא זכו כמעט בכלל לתמיכה שלנו. למרות שהן היו אמורות להיות הנתמכות העיקריות. המדינות שקיבלו את עיקר התמיכה שלנו הן ירדן, המקבלת סיוע באספקת מים ותשתיות מים, והרשות הפלסטינית, שניהם מתוקף הסכמים – כ-29% . עוד  כ-30% מהסיוע הדו-צדדי  הינו סיוע בתחומי המדינה התומכת. כלומר סיוע לעולים חדשים ולפליטים בתחומי המדינה –הכוונה בלשוננו לסלי קליטה לעולים חדשים. סה"כ כ 60% מכספי התמיכה הישירה הינם הוצאות של המדינה שבכל מקרה היתה מוציאה אותם ללא קשר ליעדי הסיוע שלה.

 כיצד מתפלג הסיוע העקיף של ישראל? בדוח הלמ"ס מופיעה עוגת ההתפלגות:

אנו רואים כאן שהגורם שמקבל את מרבית התמיכה הוא האו"ם וארגוניו השונים. מהיכרותנו עמו איננו יכולים לסמוך על שיקול הדעת שלו בחלוקת התמיכה, ועוד שהאו"ם עם כל העוינות שלו לישראל - לא חכם לתמוך ולחזק את כוחו.

האם לא יותר נכון היה לתת תמיכה ישירה למדינות ופרויקטים שאנו מאמינים בהם, ובכך גם משפרים את הקשר שלנו עם אותן מדינות יעד לעזרה? 

12.  ניתוח סיוע החוץ של ישראל: 

מרבית הכספים שישראל מדווחת עליהם כלל לא עוברים לתמיכה במדינות מתפתחות. המדינות שבאמת צריכות עזרה מקבלות רק כמה פירורים. אין שום סיבה הגיונית שישראל תתמוך ברשות הפלסטינית שהינה ארגון טרור לכל דבר. גם אין הגיון בתקציבי התמיכה העקיפים, הם לא יוצרים קשרים ישירים עם מדינות היעד, אחד התפקידים של סיוע חוץ הינו יצירת אחוה בין מקבלי הסיוע ובין הנותנים. בסיוע עקיף מתפספסת המטרה הזו שכן המדינות המתפתחות לא יודעות ממי הן מקבלות. גם מבחינה תורנית ראינו כי נתינת צדקה לגוי ,צריכה להיות לגוי המכיר את הנותן . 

ההמלצה שלנו הינה לנתב את כל סיוע החוץ של ישראל לסיוע ישיר למדינות הזקוקות. יש להעדיף תמיכה במדינות מדרגה 1 ו2 (תל"ג לנפש עד 1000$) מאשר מדינות יותר מפותחות.

13. הרעיון שביסוד פרויקט כזה דוקא:

 בחינה של הסיוע העולמי מראה שמה שקורה רבות בעזרה המוגשת למדינות מתפתחות, שניתנת עזרה חד פעמית בתחום מסוים, וכשאין לה המשכיות וליווי היא יורדת לטמיון. נוסף לזה שחיתויות שלטוניות שגורמות לכסף להגיע לא לאן שתוכנן, נוסף לזה חוסר מקצועיות של כוח אדם- והתועלת קטנה. שינויים משמעותיים מצריכים התמדה. הכשרה מקצועית גם לוקחת זמן. כדי להוציא מדינות מהעוני שלהן צריך ללמד אותם לדוג ולא להביא להם דגים. צריך לפתח את מערכות החינוך וההשכלה שלהם, להכשיר להם סגל מרצים מקצועי, וזה לוקח זמן. אם נקח את החקלאות לדוגמא, יש בארץ לא רק מומחים לחקלאות, גם יזמים ופיתוחים מדהימים. עם שיתופי פעולה נכונים אפשר יהיה להקים במדינה כזו חוות חקלאיות רחבות היקף בניהול או ליווי ישראלי. מה שמדינות אלו זקוקות זה באמת ארגון ותכנון מחדש. לרבות מהן ישנם משאבי טבע חשובים מאוד, אבל הם לא למדו עדין כיצד לנצל אותם נכון. אין להן את המומחים שיודעים לממש את הפוטנציאל שלהם, יש סיכוי טוב שבישראל יש אותם. מדינת ישראל צריכה פרויקט המותאם לגודל שלה. אנחנו לא ארה"ב שיכולה לפזר מיליארדים לכל עבר, אבל אנו  כן יודעים להיות יצירתיים ולאתר הזדמנויות. בישראל חסרות ידיים עובדות בתחומים רבים ופרויקט כזה יכול לתת מענה מסוים לכך על ידי העתקת מערכות יצור למדינה זו, או הבאת פועלים ממדינה זו לתקופת עבודה בישראל.

14. בחירת מדינת יעד לפרויקט:

באפריקה יכולות להיות כמה מדינות מתאימות לפרויקט כזה. כדאי כאמור לחפש מדינה קטנה, שהמשימה לא תהיה גדולה מדי עלינו. עדיף מדינה עם יציבות שלטונית שלא סובלת ממלחמות פנימיות. מצד שני כזו שהתל"ג לנפש נמוך. ואם ידוע מראש על משאבי טבע לא מנוצלים בה זה יכול להיות מצוין. מומלץ לאתר בשלב ראשון כמה מדינות שיכולות להיות רלוונטיות. ליצור איתן קשר ולבחון את הרצון מהצד השני לפרויקט כזה.

המדינות שנמצאו מומלצות על ידינו לפרויקט כזה:

א.  טוגו - טוגו היא מדינה לא גדולה במערב אפריקה. מדינה עניה מאד. ידוע על מאגרי פוספט גדולים המצוים בה, אולם היצור והיצוא שלו עדין בהיקפים קטנים. היתרון הגדול שלה הוא שישראל כבר מנהלת איתה יחסים מדיניים ומסייעת לה בכמה תחומים. ישראל אימנה את צבא טוגו והעבירה קורסים בחקלאות לשליחים מטוגו. טוגו בתמורה היא המדינה היחידה באפריקה שגינתה את הביקורת של האו"ם על העברת שגרירות אמריקה לירושלים. בטוגו חיים כ8.7 מליון איש ושיעור התמ"ג שלהם כ 5.6 מליארד דולר. תמ"ג לנפש 682$ קרי מדינה עם גודל אוכלוסיה קרובה לישראל ותמ"ג שלא מגיע ל2% משלנו. 

ב. דרום סודאן- זו מדינה צעירה ודי גדולה בשטחה במרכז היבשת. כ11.5 מליון תושבים. מדורגת במקום האחרון בעולם במדד הפיתוח האנושי, וגם מהמקומות האחרונים בעולם בתוחלת החיים. התמ"ג שלה כ 3.2 מליארד דולר. ותמ"ג לנפש  246$ . רוב התושבים נוצרים ומיעוטם בעלי אמונות מסורתיות. המדינה עשירה מאוד באוצרות טבע בלתי מנוצלים. סובלת מחוסר מיים בחלקים הרחוקים מהנילוס.27% אחוז בלבד מהאזרחים יודעים קרוא וכתוב. יש למדינה יחסים עם ישראל.

ג. סיירה לאון-מדינה יחסית קטנה במערב אפריקה. אחת המדינות הנחשלות ביותר בעולם. 8.3 מליון תושבים רובם מוסלמים סונים. השפה הרשמית  אנגלית למרות שרבים לא יודעים אותה. אקלים טרופי. תמ"ג 4.3 מליארד$ ותמ"ג לנפש 502$ (בערך מאית מישראל). יש בה משאבי טבע כמו אלומיניום,טיטניום שכמעט לא מנוצלים. ויהלומים שמהוים את מקור ההכנסה העיקרי של המדינה . כשני שליש מהתושבים עובדים בחקלאות. יש למדינה קשרים עם ישראל אבל אין שגרירות במדינה. בשנת 2017 ביקר נשיא סיירה לאון בישראל ונפגש עם ראשי המדינה. מדינת ישראל עוזרת לסיירה לאון בכמה תחומים כבר כיום.

ד. ליבריה-מדינה שכנה של סיירה לאון במערב אפריקה. מדינה עם 5.3 מליון תושבים. תמ"ג של 3.5 מליארד $ ותמ"ג לנפש של 652$. גם ליבריה כמו האחרות סבלה בעבר ממלחמות אזרחים אולם בשנים האחרונות יש בה שלטון דמוקרטי. רוב האוכלוסיה עובדת בחקלאות . יש בה משאבי טבע רבים כ ברזל,זהב,נפט ויהלומים שבקושי מנוצלים. יש לליבריה יחסים טובים עם ישראל,היו כמה ביקורים הדדיים בין ראשי המדינות וישראל עוזרת לה בכמה תחומים. השפה רשמית אנגלית וכ85% מהאוכלוסיה נוצרית.

15. הכנת צוות מומחים:

 בהתאם למדינה שנבחרה ולצרכים שלה, נבנה צוות מומחים בתחומי החינוך,חקלאות,תעשיה,כלכלה ומינהל שיסייר באותה מדינה וילמד אותה. הצוות יגבש תכניות,יבחן אפשרויות לפיתוח מואץ של המדינה המדוברת.

16. קווים כלליים לתכנית כזו:

 שימת דגש על בניית מערך חינוך כולל לימודים גבוהים. תכנית יעול ושיפור המערך השלטוני, בחינת אוצרות טבע או פוטנציאלים אחרים שאפשר לפתח במדינה זו. איתור וגיוס חברות ישראליות מתאימות שיכולות להשתלב בפיתוח המדינה המדוברת. בחינת טכנולוגיות ישראליות קיימות היכולות לסייע לפיתוח המדינה. הצבת יעד לעוד חמש שנים.

17. הכנת תכנית חומש:

 בניית תכנית עבודה פרוסה לחמש שנים. תכנון עלות כספית מפורטת.הכנת אבני דרך בדרך ליעד. אישור תקציב ביצוע בהתאם לתכנית המפורטת ויציאה לדרך.