בס"ד כ"ח חשון התשע"ה
התסכול הגדול שעובר כיום על החברה הישראלית הוא שאיננו רואים שום פתרון באופק לצרה הביטחונית שאנו נתונים בה.
חצי נחמה או נחמת טיפשים שגם אירופה ושאר העולם המערבי נמצאים באותה צרה.
ערביי מזרח ירושלים הינם אזרחי ישראל(אלה שהלכו לקחת תעודות זהות) מסתובבים עם תעודות כחולות. וממילא יכולים ללכת לכל מקום שרוצים. ואנשי הביטחון במקום לדאוג לביטחון מודיעים לנו שאין דרך למנוע את המפגע הבודד שקם בבוקר והחליט היום להרוג יהודים.
בס"ד ה' בתמוז התשע"ד
לפני שאני שולף את החרב מהנדן ברצוני להקדים ולומר שאינני תומך בלקיחת החוק לידיים ובפעולות תגמול פיראטיות, אבל השאלה היא מה המדינה היתה צריכה לעשות ולא נעשה:
זה מזעזע עד כמה אנו מרמים את עצמנו לכל אורך הדרך. מטשטשים את הנקודה האמיתית. המחבלים שרצחו את הנערים אינם פושעים במובן הפרטי של המילה, אבל אנו מתעקשים לראות כל פיגוע כעניין פרטי. כאילו שהמחבלים אינם חלק מארגון שלם ולמעשה מיצגים את כל הפלסטינים שהריעו להם ורקדו על הדם. כידוע הרשות הפלסטינית מפרנסת את כל משפחות המחבלים, כן אבו מאזן הוא זה ש״עזר״ לנו בחיפושים אחריהם אבל בבתי הספר של הרשות הוא מחנך ללכת בדרכם. אנו מתעקשים ללא כל הצדקה לא לקרוא את המפה.
מה המשמעות של האביב הערבי במדינות סובב ישראל? מקריות בודאי אין כאן, אבל מה הכיוון הכללי?
שאלתי שאלות אבל אין לי ממש תשובות.
אבל כשחשבתי על הנושא נזכרתי בדברי הילקוט שמעוני, והרי הם לפניכם:
א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה.
(ילקוט שמעוני על ישעיהו פרק ס׳ רמז׳)
ברצוני לעסוק הפעם בתיסמונת בת היענה המלוה אותנו ושכיחה במחוזותינו.
בכל עת שההיסטוריה לא מתקדמת לכוון אותו אנו חושבים לנכון, אנו את הראש בחול נוהגים לטמון.
התבוננות לעומק התהליכים שעמנו עובר בתקופתנו, מלמדת אותנו, שהפחד הכי גדול בקרב העם היושב בציון היום, הוא לא מהערבים ולא חמס וחיזבאלה, אלה מאמריקה והאום או מזהותנו העצמית(שני צדדים של אותה מטבע). האנשים משנים את דעתם העצמית בהתאם למה יאמרו הגוים, מה ירשה לנו העולם ומה לא ירשה.
התופעה כבר מפורסמת. דרך הפעולה גם כן. אך פתרון של ממש לשערוריה עדין אין.
אם נער ערבי יתעסק עם ערביה מהכפר שלו יהרגו את שניהם. אולם עם נערותינו הם מתעסקים ללא כל מפריע, לעין כל ובראש כל חוצות. מדובר במאות מקרים בשנה. הם מתחילים בהרעפת מתנות ושלל פרגונים, את זה הם כנראה יודעים לעשות לא פחות טוב מהיהודים. אך לצערנו במקרים רבים המשך הקשר עגום ומר. לאחר שהם מתחתנים , מתחילות ההתעללויות , אני אישית הכרתי כמה מהן ושמעתי מהן מה עבר עליהן בכפר הערבי, כנראה שהמכות אינן נחלתן של בנות ישראל בלבד, אבל הן סיפרו כיצד לאחר פעולות צה״ל , וחיסולי מחבלים הן היו חוטפות מכות ללא רחם.
נראה שאחת התופעות האופיניות לדור שלנו היא הסיבובים בכיכרות. אנשים מסתובבים שוב ושוב ולצאת לא רוצים.
מה כיף להסתובב מבלי לצאת לשום דרך שהיא?