בס"ד
בס"ד
יש אנשים שהכל קשה להם. הדברים לא יוצאים אף פעם כמו שמתכננים. החלומות בזה אחר זה מתנפצים. כל היות מקטרים ומלאי עצבים.
ויש אנשים שכל הזמן שמחים. הכל טוב בענייהם. העולם כולו מחייך להם ואף הם לעולם. כל יום (כמעט) מסתיים להם בהרגשת סיפוק. הזמן רץ להם במהירות והוא גם מלא משמעות.
האם זו גזירה משמים? האם החיים של האנשים השמחים אכן יותר קלים ומאושרים? אם אתה נמנה על הסוג הראשון של האנשים ואתה סבור שאין מה לעשות, שהממשלה שלך אשמה, הסביבה אשמה, בן הזוג שלך או הקב"ה. אם אתה סבור שהשמחה והסיפוק בחיים שלך לא תלויים בך- אז המאמר הזה לא מיועד לך. אתה יכול להמשיך ולהאשים את כל העולם.
אני לא מתכוון לומר שכל המתוסכלים בחיים אשמים. אני לא מדבר על אשמה, אלא על אחריות ויכולת. אם תהיה אדם מאושר ומלא סיפוק- תלוי בך. אם הסכמנו עד כאן, יש לנו מה להמשיך בעבודתנו.
אז כיצד נוכל להשיג שמחה ואושר בחיינו?
Are successors a divine decree? Are you born to it? Is it possible to develop success?
What are the characteristics of the successful, that is, the dominant characteristics of the successful?
האם ישנה בכלל אהבה כזו, האם אין איזה חשבון של תועלת אישית גם מאחורי החסדים והטובות היותר ״טהורים״ שאנו עושים?
מובא בפרקי אבות (פרק ה, טז)
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר , בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר . וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:
בפרשת ויצא אנו נפגשים עם נשואי יעקב אבינו לרחל וללאה, ללאה נולדים ילדים בזה אחר זה ולרחל אין. הנסיון לרחל ממש קשה, הרי בעבורה עבד יעקב את לבן פעמיים במשך שבע שנים, עליה חלם ואותה אהב מכל. חז״ל מספרים לנו שיעקב אבינו סיכם עם רחל על סימנים מסוימים, על פיהם הוא יוכל לדעת שלבן לא מרמה אותו בליל החופה. והנה רחל רואה שחששותיהם מתממשים מול עיניה. לבן אביה מכין לקראת החתונה את אחותה לאה.
מה עבר עליה באותו זמן? שבע שנים! היא מחכה ליום הנכסף, ועכשיו הכל משתבש. ואז רחל מחליטה החלטה מצמררת מבחינתה, היא שמה את כל כעסה בצד, ניגשת בשקט ללאה אחותה ומגלה לה את הסימנים שעשתה עם יעקב, היא מרחמת על לאה, ולא רוצה לראות אותה מתבזה בצורה כזו. כמובן שלמחרת בבוקר יעקב אבינו התווכח עם לבן קשות, קיבל על עצמו את הדין והסכים לעבוד שבע שנים נוספות עבור נשואיו עם רחל. אגב אותם הוא כבר עבד לאחר החתונה עם רחל, אשר נערכה בתום שבעת ימי המשתה והשמחה של נשואיו עם לאה.
על רקע הדברים אנו יכולים להבין את גודל התסכול של רחל שלא זוכה בינתיים לבנים.
וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.(בראשית ל א)
אין ספק שהיא עברה נסיון גדול כאן, אנו שומעים בדבריה חוץ מהקנאה גם טענה כלפי יעקב בעלה שאולי לא מתפלל מספיק עבורה שתיפקד בבנים.
אבל יעקב אבינו מחזיר את הכדור לצד של רחל, אם השם מנע ממך פרי בטן ולא ממני,למרות שאני מתפלל עליך, ישנה איזו חסימה הנובעת ממך, ומונעת את הריונך. (הכלי יקר על הפסוק)
מה היתה החסימה וכיצד רחל הסירה את החסימה?
חז״ל אומרים שמידת הקנאה יצרה לרחל את החסימה.
כשאני מנסה להבין את משמעות הכאב שאנו חשים בחיינו, אני נזכרת בבדיחה, שמספרים על אדם שכאב לו הראש, אומרים לו תשמח, כעת אתה יודע שיש לך ראש. באותו משקל, נסיק כי ישנה בריאות מסוימת בעצם הכאב. זה אומר- שאני חשה, עדיין יש לי לב, שאני רגישה ומרגישה את המציאות שלי בחיים. אני קיימת. וזה כשלעצמו כבר משמח.
האדם נבחן במחשבות שבינו לבין עצמו. דמוי עצמי נמוך, מוליד כישלון. דמוי עצמי גבוה יוצר אופטימיות המביאה להצלחה. אם לא נזהה בתוכנו כוחות עוצמתיים לא נוכל להביא את עצמנו למימוש במידה המרבית.
בס"ד
הערך העצמי
שאלת הערך העצמי מעמידה אותנו בקונפליקט. האם לא נכשל בגאווה כשאנו נותנים לעצמנו את הקרדיט על פעולות ומעשים שאנו עושים ? איפה נכנס הקב"ה בכל הסיפור?
החברה של ימינו מחנכת להישגיות. בכל מקום בודקים את האדם על ה"שורה התחתונה". האם אתה מוצלח? או לא? התגובות לא מאחרות לבוא , נולד דור שחי בפאניקה. דור שמכסה יותר ממה שהוא מגלה או אמור לגלות את אשיותו כמות שהיא.
הבושה של האדם כלפי עצמו ,הישגיו - מחלישות את האחיזה של האדם בעצמו ומשתקות את הכוחות החיוניים שלו גם בתחומים בהם יש ביכולתו להביא את אורו לעולם. אינני באה להוריד מהעמל שצריך להשקיע בכדי להתקדם בחיים. השאלה היא מאיזה מקום הוא ניגש בכדי להתקדם? האם זה ממקום של לחץ? או ממקום של השלמה פנימית?
גישה בריאה מביאה את האדם להשלמה עם עצמו בכך שיודע כי יש תחום שחסר לו ובו הוא צריך להתפתח...תחושה של ערך עצמי יוצרת לאדם עמידה נינוחה והדבר הכי חשוב –היא מידת האמת. חייו מתגלמים באמיתות. מוחו, פיו וליבו שווים. הוא רואה בדיוק איזה מתנות הוא קבל מה', הוא שמח בהם, הוא מעריך אותם. שום דבר לא מובן מאליו בעולם שלנו.
אך גם את חסרונותיו הוא רואה. בדרך כלל, כל אחד מאתנו, יודע בינו לבין עצמו, בדיוק, למה הוא קבל את הקשיים שלו. הרי אנחנו נופלים בדרך כלל על אותם נק' ואותם עניינים.
יש קשר בין הנפילות לבין ההצלחות של האדם. בעצם היעוד שלנו הוא הוא שמייצר לנו את הקושי. בכדי לעזור לנו להתפתח ולקדם את תפקידנו בעולם, אנו זקוקים להתמודדויות שיבנו לנו גשר או גישה נכונה בכדי לממש את האור שלנו להוציא מן הכוח אל הפועל. שנזכה.
חוסר בטחון עצמי, ממה נובע?
כוח המדמה של האדם. הוא אדיר! אם משתמשים בו באופן חיובי, אזי זוכים לנצלו כראוי. אם חלילה כוח המדמה של האדם מנתב למקום לא נכון, התוצאה היא שיגרמו לו קשיים. מדוע?