האם ישנה בכלל אהבה כזו, האם אין איזה חשבון של תועלת אישית גם מאחורי החסדים והטובות היותר ״טהורים״ שאנו עושים?
מובא בפרקי אבות (פרק ה, טז)
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר , בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר . וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:
בפרשת ויצא אנו נפגשים עם נשואי יעקב אבינו לרחל וללאה, ללאה נולדים ילדים בזה אחר זה ולרחל אין. הנסיון לרחל ממש קשה, הרי בעבורה עבד יעקב את לבן פעמיים במשך שבע שנים, עליה חלם ואותה אהב מכל. חז״ל מספרים לנו שיעקב אבינו סיכם עם רחל על סימנים מסוימים, על פיהם הוא יוכל לדעת שלבן לא מרמה אותו בליל החופה. והנה רחל רואה שחששותיהם מתממשים מול עיניה. לבן אביה מכין לקראת החתונה את אחותה לאה.
מה עבר עליה באותו זמן? שבע שנים! היא מחכה ליום הנכסף, ועכשיו הכל משתבש. ואז רחל מחליטה החלטה מצמררת מבחינתה, היא שמה את כל כעסה בצד, ניגשת בשקט ללאה אחותה ומגלה לה את הסימנים שעשתה עם יעקב, היא מרחמת על לאה, ולא רוצה לראות אותה מתבזה בצורה כזו. כמובן שלמחרת בבוקר יעקב אבינו התווכח עם לבן קשות, קיבל על עצמו את הדין והסכים לעבוד שבע שנים נוספות עבור נשואיו עם רחל. אגב אותם הוא כבר עבד לאחר החתונה עם רחל, אשר נערכה בתום שבעת ימי המשתה והשמחה של נשואיו עם לאה.
על רקע הדברים אנו יכולים להבין את גודל התסכול של רחל שלא זוכה בינתיים לבנים.
וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.(בראשית ל א)
אין ספק שהיא עברה נסיון גדול כאן, אנו שומעים בדבריה חוץ מהקנאה גם טענה כלפי יעקב בעלה שאולי לא מתפלל מספיק עבורה שתיפקד בבנים.
אבל יעקב אבינו מחזיר את הכדור לצד של רחל, אם השם מנע ממך פרי בטן ולא ממני,למרות שאני מתפלל עליך, ישנה איזו חסימה הנובעת ממך, ומונעת את הריונך. (הכלי יקר על הפסוק)
מה היתה החסימה וכיצד רחל הסירה את החסימה?
חז״ל אומרים שמידת הקנאה יצרה לרחל את החסימה.
כשאני מנסה להבין את משמעות הכאב שאנו חשים בחיינו, אני נזכרת בבדיחה, שמספרים על אדם שכאב לו הראש, אומרים לו תשמח, כעת אתה יודע שיש לך ראש. באותו משקל, נסיק כי ישנה בריאות מסוימת בעצם הכאב. זה אומר- שאני חשה, עדיין יש לי לב, שאני רגישה ומרגישה את המציאות שלי בחיים. אני קיימת. וזה כשלעצמו כבר משמח.
האדם נבחן במחשבות שבינו לבין עצמו. דמוי עצמי נמוך, מוליד כישלון. דמוי עצמי גבוה יוצר אופטימיות המביאה להצלחה. אם לא נזהה בתוכנו כוחות עוצמתיים לא נוכל להביא את עצמנו למימוש במידה המרבית.