בס"ד ערב שביעי של פסח התשפ"ב
אומר הנביא מיכה ( ז,טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׃
פרושו של דבר שיחזרו ניסים ונפלאות לעם ישראל בגאולה כמו ואפשר שאפילו לעין ערוך יותר מימי יציאת מצרים. גם יחזקאל הנביא מתאר מכות שהשם יתן לאויבי ישראל במלחמת גוג ומגוג המזכירות את מכות מצרים וכך אומר : וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.(יחזקאל לח,כב)
לשם מה השם יביא את המכות האלו?
בס"ד ערב פסח התשפ"ב
הן בתלמוד והן בהגדה שאנו אומרים בליל הסדר מובאת אמירה של רבן גמליאל:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר: כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור.
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפֶָּסַח הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּני יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּו אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל? וַיִּקּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.
אוחז המצה בידו ומראה אותה למסובין:
מַצָּה זו שאנו אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁלא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבותֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגת מַצּות, כִּי לא חָמֵץ, כִּי גרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לא עָשׂו לָהֶם.
אוחז המרור בידו ומראה אותו למסובין:
מָרור זֶה שֶׁאָנוּ אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהם בַּעֲבדָה קָשָה, בְּחמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
שואל הרב קוק,[1]למה נתייחדו אלו המצוות שתהיה החובה לאמר בפה טעמים שלהן? אמנם מצוות צריכות כוונה, אבל הכוונה הנצרכת בקיום המצוות הינה שכך ציווה הקב"ה ולא טעמי המצוות, ולמה כאן אומר רבן גמליאל שעלינו לכוון לטעם המצוות האלו, פסח מצה ומרור?
בס"ד ערב פסח התשפ"א.
אמנם שם המאמר מאוד יומרני וכבר אמרו חכמינו שתפח רוחם של מחשבי קיצים, וגם אני לא ממש יכול לענות על השאלה תשובה מדויקת, ובכל זאת, למה נכון לדעתי לעסוק בזה? כי בראש ובראשונה יש סדר במציאות ויש תכנית א-לוהית לגאולה ועלינו ללמדה ולהבינה.
בס"ד ערב פסח התשפ"א
אנו מצווים בפסח "והגדת לבנך"[1], הילדים תופסים מקום מרכזי מאוד בהגדה. גם לילד שבתוכנו אנו צריכים להגיד, צריכים לדבר איתו. בארבעת הבנים האחרון החביב הוא זה שאינו יודע לשאול, הוא יותר תמים מהתם, הוא אפילו לא שואל. מובא בחז"ל שפסח הינו החג של העבר, שבועות של ההווה וסוכות של העתיד. בפסח אנו מתחברים למי שגאל את ישראל. בשבועות לנותן התורה ובסוכות למי שיקים לנו את סוכת דוד הנופלת ויושיבנו בסוכת הלוויתן. אז מפסח התקדמנו לשבועות וכן משבועות לסוכות. אז למה מסוכות לרדת ולחזור חזרה לפסח, לעבר?