אז הגיעו בני ישראל להתרגשות שיא של כל הזמנים. כל הגברים שרו יחד עם משה רבנו את שירת הים. ובשירם הם כבר הגיעו לארץ הנכספת. הם ראו את בהלת כל שונאי ישראל, תפול עליהם אימתה ופחד. הם אף ראו את בית המקדש, וכולו שמימי מעשה אלוהי. הם אפילו הגיעו ברוממות רוחם לתחיית המתים שתהיה לעתיד לבוא.
והנשים אשר ראו את הנולד, דאגו כבר מראש לתופים. והן יצאו בשירים ובמחולות. הן התרוממו מעל הקרקע הזמנית המוגבלת, והתנשאו אל על. לא היה כזה רגע בכל ההיסטוריה כולה.
כיצד הם הגיעו לזה. מה היו התנאים שהכשירו את הלבבות לכך?
הפיוט חד גדיא, שבו אנו חותמים את ליל הסדר, היווה מקור השראה לפרושים שונים ומענינים במשך הדורות אשר ניסו לעמוד על מסרו ורעיונו.
תחילה אביא את תמצית הפיוט, והוא הבית האחרון שלו:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָוֶת . ובא הקדוש ברוך הוא והרג את מלאך המוות
דְשָחַט לַשּׁוֹחֵט . דְשָחַט לְתוֹרָא . שהרג את השוחט, ששחט את השור
דְשָתָה לְמַיָא. דְכָבָא לְנוּרָא דְשָרַף לְחוּטְרָא . ששתה את המים, שכיבו את האש, ששרפה את המקל
דְהִכָה לְכַלְבָא דְנָשַך לְשׁוּנְרָא . שהכה את הכלב, שנשך את החתול
דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזָבִין אַבָא בִתְרֵי זוּזֵי. שאכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים
חַד גַדְיָא. חַד גַדְיָא.
להכין לליל הסדר:
-להכין כוח- ללכת לנוח בצהרים לפני הסדר.
-כמות יין/מיץ ענבים -לפי בקבוק לכל סועד.
-כוסות או גביעים לכל סועד בנפח של 86 סמ״ק ומעלה, עדיף גם לא גדולות מידי.
-מצות שמורות לפי 5 מצות לכל סועד.
נוהגים לקחת 3 מצות שמורות עבודת יד לקערת הסדר. או לפחות מצות מכונה שמורות.
-ביצה צלויה-אפשר לבשלה ואחר כך לצלותה קמעה- זכר לקרבן חגיגה.
-כרפס- המנהג העיקרי לקחת סלרי, ויש נוהגים תפו"א או גזר. אבל אפשר כל פרי אדמה חוץ ממרור.
מה פרוש הביטוי הזה, ליל שימורים?
הרשב״ם (נכדו של רש״י) מבאר הלשון על פי הפסוק בספר בראשית. ״ ואביו שמר את הדבר״. המדבר על יעקב אבינו לאחר חלום יוסף. הוא חיכה לראות כיצד יתממש חלומו של יוסף.
כך כאן, הקב״ה היה מצפה מימות האבות ליום הזה, להוציא את בניו ממצרים. גם רש״י פירש בדרך דומה.
אבל נחלקו ביניהם רש״י ורשב״ם כיצד להסביר את הפעם השניה שמופיע ליל שימורים בפסוק.
שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
לדעת הרשב״ם פרושו זהה לקודמו. עם ישראל לדורותיו מצפה ומחכה ליל הסדר.
אבל רש״י לעומתו מפרש שימורים, כמו קופסת שימורים. לילה זה הינו משומר מן המזיקים. ניתן משמים כוח שמירה מיוחד בלילה זה לעם ישראל לכל הדורות. כמו שבמצרים ה׳ לא נתן למזיק לבוא לבתי ישראל.
האם אנו מוצאים עדויות הסטוריות לכך שלילה זה, בעל כוח שמירה מיוחד לישראל?
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. דצ"כ עד"ש באח"ב
צריך להתבונן מה בא רבי יהודה לחדש לנו, הרי בסך הכל הוא לקח אות ראשונה מכל מכה ? ולמה מסדרי ההגדה הדגישו את הסימנים שלו?
מה באו חכמי ההגדה ללמדנו? מה היתה ההוא אמינא?
נראה לומר שההוא אמינא היתה, שמי שכבר מכיר את הסיפור, פטור מלספר את סיפור יציאת מצרים. הרי הוא כבר יודע את הדברים.
אם כן אנו צריכים להבין מה החשיבות בסיפור יציאת מצרים.שמצריך גם את החכמים לעסוק בו.
אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. עולה השאלה מדוע הם מסודרים בסדר זה, וכיצד התורה נותנת לכל אחד מהם את התשובה המתאימה לו?
מה ההבדל בין בן חורין לבין האגואיסט?
הרי אם האדם החרותי, לא משועבד לשום דבר, הרי שהוא חי רק את מה שהוא בעצמו, ואם כך- הוא סתם סוציומט. אכן מבט על האנשים ככלל מראה לנו, שאותם שעסוקים בחרותם, בדרך כלל חיים מסביב לאינטרסים הפרטיים שלהם, לנוחיותם, לחופש הביטוי שלהם, בקיצור מתנתקים מהעולם.
אז מה כן נכון? לענות אמן לכל שטות שתופסת מהלכים בצבור?! לרוץ לקנות IPOD כי כולם קונים?! לשים עגיל בלשון כי זה במודה?! למרות שזה מטופש ולא נוח!
צריך להבין האיסור להתענות בחודש ניסן, הרי לבטח אנו צריכים להתכונן לפסח, לזכות לצאת לחרות מכל השעבודים שאנו נתונים בהם, אז היה דוקא מתבקש שיהיה לנו ימי צום בחודש זה, ואמירת תחנון לכפר על חטאינו.
לעומת זאת בכל החודש עבודה זו אסורה, מדוע?
ארבע כוסות של יין
אנו כידוע בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין, והן כנגד ארבע לשונות של גאולה .
מובא בפרשת וארא: "לכן אמור לבני ישראל אני י-ה-ו-ה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלו-הים..."(שמות,ו,ו-ז).
מה משמעותם של ארבע לשונות אלו? מה ההבדל בין אחת לשנייה?
עוד לאברהם אבינו אומר הקב"ה "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם , ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול."(בראשית טו,יג)
למה לנו להיזכר בחג החרות במרורים שאכלנו בהיותנו במצרים?
האם אין באכילת המרור,מן עמעום לאווירת הרווחה של החג?
המהר"ל מפראג מבאר,ש"כל דבר מתפעל מהפכו", גם במובן של יציאה לפועל וגם במובן של הכר, של הבחנה. האור למשל ניכר במעלתו לעומת החושך, אבל גם למדנו שהחושך , הלילה מכשיר את היום שיבוא שנא' "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".יש קשר הפכי בין השעבוד של ישראל במצרים לבין החרות לה זכו בעקבות זאת. וכן בפרקי אבות , יגעת ומצאת תאמין. אנו אוכלים מרור בפסח כדי לזכור מאיזה עומק של שעבוד גאלנו ה' ברב חסדיו, כדי להבין את תפקיד המרורים שאכלנו במצרים וכדי להעריך את גודל החרות שלה זכינו בפסח.
למה לא אסרה תורה לאכול מאכלי דגן בכלל בפסח, אם ישנו חשש שיבואו לידי חימוץ. או לפחות שיאסרו זאת חכמינו, היכן יש יותר חשש חמץ בממרח חומוס או במצה? בתבשיל אורז או בקנידלך?
למה לא אסרה תורה לאכול מאכלי דגן בכלל בפסח,אם ישנו חשש שיבואו לידי חימוץ.או לפחות שיאסרו זאת חכמינו,היכן יש יותר חשש חמץ בממרח חומוס או במצה?בתבשיל אורז או בקנידלך?
.השאלה מחמירה לאור דברי השולחן ערוך "דברים הבאים לידי חימוץ , אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח"(ס' תנ'ג).ההלכה מחייבת אותנו לאפות את המצות למצות הפסח מבצק שיכול לבוא לידי חימוץ,למה?אם החמץ כל כך דחוי בפסח למה להתקרב כל כך לקצה הצוק,למה לא נכין את המצות מבצק תפוחי אדמה לדוגמא?מה באה ההלכה ללמדנו בדין זה?