מה פרוש הביטוי הזה, ליל שימורים?
הרשב״ם (נכדו של רש״י) מבאר הלשון על פי הפסוק בספר בראשית. ״ ואביו שמר את הדבר״. המדבר על יעקב אבינו לאחר חלום יוסף. הוא חיכה לראות כיצד יתממש חלומו של יוסף.
כך כאן, הקב״ה היה מצפה מימות האבות ליום הזה, להוציא את בניו ממצרים. גם רש״י פירש בדרך דומה.
אבל נחלקו ביניהם רש״י ורשב״ם כיצד להסביר את הפעם השניה שמופיע ליל שימורים בפסוק.
שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
לדעת הרשב״ם פרושו זהה לקודמו. עם ישראל לדורותיו מצפה ומחכה ליל הסדר.
אבל רש״י לעומתו מפרש שימורים, כמו קופסת שימורים. לילה זה הינו משומר מן המזיקים. ניתן משמים כוח שמירה מיוחד בלילה זה לעם ישראל לכל הדורות. כמו שבמצרים ה׳ לא נתן למזיק לבוא לבתי ישראל.
האם אנו מוצאים עדויות הסטוריות לכך שלילה זה, בעל כוח שמירה מיוחד לישראל?
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. דצ"כ עד"ש באח"ב
צריך להתבונן מה בא רבי יהודה לחדש לנו, הרי בסך הכל הוא לקח אות ראשונה מכל מכה ? ולמה מסדרי ההגדה הדגישו את הסימנים שלו?
מה באו חכמי ההגדה ללמדנו? מה היתה ההוא אמינא?
נראה לומר שההוא אמינא היתה, שמי שכבר מכיר את הסיפור, פטור מלספר את סיפור יציאת מצרים. הרי הוא כבר יודע את הדברים.
אם כן אנו צריכים להבין מה החשיבות בסיפור יציאת מצרים.שמצריך גם את החכמים לעסוק בו.
אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. עולה השאלה מדוע הם מסודרים בסדר זה, וכיצד התורה נותנת לכל אחד מהם את התשובה המתאימה לו?