בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ד
האם ההכרה שכל דבר שקורה בעולם הוא חלק מהשגחת השם יתברך, מחלישה את עוצמת אחריותנו וחופש הבחירה שלנו או דוקא מעצימה אותם?
במבט ראשון היא מחלישה כי יש כאן סתירה. ככל שנחיה בתודעה שהכל כאן מושגח ומכוון מלמעלה, ואין דבר הנעשה בעולם מבלי שקיבל אור ירוק מלמעלה - כך פחות נקח אחריות, פחות נשקול בפלס את מעשינו ופחות נתאמץ להצליח במשימותינו, כי ממילא השם יעשה את הטוב בעיניו. ולהיפך, אם נחיה בתודעה שה' לא גזר מה יהיה, ובידינו לשנות את פני ההיסתוריה - זה יגרום לנו למלא את תפקידנו ביתר רצינות.
בס"ד ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ב
בכל החגים מלבד ראש השנה אין נוהגים בארץ ישראל לחוג יום טוב שני, ולכן גם שמו "יום טוב שני של גלויות". במה שונה ראש השנה שבו אנו כן עושים שני ימים טובים אף בארץ ישראל, הלא מהתורה נצטווינו רק ביום אחד?
בס"ד
ערב ראש השנה התשפ"ב
כבר דיברנו בעבר כי החגים הינם הארות מימות המשיח, טעימות מהעידן המתוקן. וכל חג וחג מביא עמו טעימה מסוג מה והכנה מצד מה לימות המשיח. אם כן איזו טעימה נותן לנו ראש השנה מימות המשיח ואיזו הכנה אנו אמורים לעשות ביום קדוש זה?
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"א
אנו אומרים בתפילות ראש השנה את התפילה:
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ
הרת עולם=הריון העולם=לידת העולם. כך אנו אומרים בתפילה אבל בתלמוד מובאת מחלוקת בנוגע לזה:
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל
רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.[1]
בס״ד לקראת ראש השנה התשע״ח
אני מתקרבים ליום הדין הגדול, בו כל בריותיו של הקב״ה יעברו בדין. בטח יש הרבה סדרנים בשמים שמפקחים על כל ההמונים להכניס כל אחד ואחד בתורו הנכון.
כיצד מחלקים את הפתקים? מי יכנס ראשון ומי אחרון?
אומר משה בראשית פרשת נצבים:
{ט} אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
{י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
משה רבינו מדבר על כריתת ברית בין ישראל לבין אבינו שבשמים. מטרת ברית זו אומרים רבים מהפרשנים היתה ברית הערבות ההדדית. כל אחד ערב לבני ביתו, עירו ועמו כפי כוחו ומעמדו.
מהי הדרך הנכונה לזכור את חטאינו תמיד או לשכחם מליבנו?
מחד ההתרכזות בעבר, בנפילות שלנו, בחטאים ובמשברים עלולה להנמיך ולייאש אותנו, ומוטב לנו לפתוח דף חדש ולהתרכז בעתיד, להאמין שמה שהיה לא חייב להיות גם בעתיד, להכיר שיש לנו באמת באמת חופש בחירה וביכולתנו ללכת בדרך ישרה, גם אם עד כה לא כך היתה.
אולם מאידך אם נשכח מהחטאים, חלילה לא נפיק מהם לקחים. אז מהי העמדה הרצויה?
בס"ד ערב ראש השנה התשע"ז
אנו אומרים בתפילת ראש השנה:
היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש: (מתוך תפילת מוסף לראש השנה, פיוט שלאחר התקיעות למלכויות, זיכרונות ושופרות).
כבר בתורה אנו מוצאים שתי התייחסויות אלו, אנו נקראים עבדים לה׳ גם נקראים בנים לה׳. ויש מה לעמוד ולהבין שתי דרכים אלו בעבודת ה':
בס"ד ערה"ש התשע"ו
חכמינו במסכת ראש השנה מציינים שתקיעת השופר בראש השנה בתחילה במיושב ואחר כן בעמידה מערבבת את השטן וכך אומרת:
למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וא''ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ''ט דלא איערבב שטן( ראש השנה ט״ז)
והוא דבר פלא למה השטן מתבלבל מזה?
ולכאורה משמע להיפך דוקא מצוות שנעשות ברעש מדליקות את השטן ואילו כאשר נעשות בהשקט וביטחה אז הסכנה מיצר הרע פוחתת. וכך נאמר על קבלת לוחות הברית, לוחות ראשונים שניתנו בקולות וברקים וקול השופר הולך וחזק- נשתברו ואילו לוחות הברית השניים ניתנו בשקט ולא השתברו.
כולם יודעים שהעיקר בראש השנה הוא להמליך את השם למלך, אבל מה למי שמולך על כל העולם ולהכרזה של איזה פרעוש המודה בכך?
שאלה זו נחלקת לשתיים:
מה יוצא להשם מכך שנמליך אותו?
למה דוקא אנו נבחרנו למשימה?
לאחר שלמדנו על נפלאות התשובה מאהבה, על יכולה להפך את כל הזדונות לזכויות. הבא נראה כמה הדרכות מעשיות כדי לקנות מדרגה זו:
1. להתרגל לשאול עצמנו מה השם רוצה מאיתנו? ולא רק מה אסור ומה מותר.
לצערנו אנו רגילים לחיות במתח בין אסור לבין מותר, וזו רמת חיים נמוכה. רמת חיים הרבה יותר גבוהה, הינה במתח אחר, מה השם רוצה מאיתנו?
כמובן שאין הכוונה בדברי לזלזל במה שאסור, אבל היכן אנו חיים זו השאלה.
מספרים על הרב קוק שפעם ניגש אליו יהודי עם שאלה: האם יש להקפיד לקנות תוצרת עברית גם כשנוכרית יותר זולה? ענה לו הרב: כן לקנות רק מאחינו. אמר לו אותו יהודי, ששאל רב מסוים ואמר לו אם יש הפרש במחיר של מעל עשרים אחוז, מותר לו לקנות תוצרת של גוים. ענה לו הרב קוק, בודאי שרב זה צודק, אבל אני עניתי לך, מה השם רוצה ממך, ולא מה מותר לך. ונראה שזה גם ההבדל בין הנהגת טוב ורע לבין הנהגת אמת ושקר. העובד את השם מאהבה לא מתעסק בחשבונות קטנים, לא מסתפק בלהסתדר, אלה שואל עצמו כל הזמן, מה השם רוצה ממני עכשיו? מי שנוהג בחייו לפנים משורת הדין- גם איתו ינהגו לפנים משורת הדין.
חשוב מאוד ללמוד ולהבין את התשובה מאהבה. שהרי היא המשובחת ביותר, היא כוללת את כל שאר התשובות. היא השאיפה הגדולה, מכוחה נהפכים אפילו הזדונות לזכויות.
כך כותב הרמב״ם בהלכות תשובה פרק עשירי ואחרון:
ג [ב] הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה--לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה, וְלֹא כְּדֵי לִירָשׁ הַטּוֹבָה: אֵלָא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת, מִפְּנֵי שְׁהוּא אֱמֶת; וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא בִּכְלָל.
בתפילת ראש השנה אנו מוסיפים שלושה קטעים מיוחדים הנקראים מלכויות , זכרונות ושופרות. הם אלו שנותנים לתפילה את מיוחדותה.
מקור לכך אנו מוצאים בחז״ל:
אמר הקב"ה : אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות -כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות -כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה .ובמה בשופר . אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של איל בראש השנה ? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל? כדי שאזכור לכם עקדת יצחק,(ראש השנה ט"ז.)
במאמרנו זה ננסה לעמוד במידת מה על ענינן של תפילות אלו:
למה בראש השנה לא עוסקים בחטאים, לא מתוודים וכדו׳?
יסוד ראשון: על מה בעיקר האדם נידון, מה ההבדל המהותי בין צדיק לרשע? לא בכמות העברות, אלה היכן הוא ככלל נמצא. מהי מגמתו הכללית. אדם שכל מעינו עשות טוב, כלפי קלקוליו יש לקב״ה סבלנות רבה.
למה דנים אותנו? מה עניין המשפט בראש השנה?
א. עניין המשפט קשור בקשר עמוק עם חופש הבחירה שלנו, ואחריותנו על מעשינו. המשפט אומר בעצם שיש משמעות לחיינו. שוה לנו לשלם את המחיר אבל לדעת שיש לנו ערך ותועלת. ומי שמעלתו גדולה יותר גם הציפיות ממנו גדלות בהתאם. אשרנו שהקב״ה שופטנו.