בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ד
האם ההכרה שכל דבר שקורה בעולם הוא חלק מהשגחת השם יתברך, מחלישה את עוצמת אחריותנו וחופש הבחירה שלנו או דוקא מעצימה אותם?
במבט ראשון היא מחלישה כי יש כאן סתירה. ככל שנחיה בתודעה שהכל כאן מושגח ומכוון מלמעלה, ואין דבר הנעשה בעולם מבלי שקיבל אור ירוק מלמעלה - כך פחות נקח אחריות, פחות נשקול בפלס את מעשינו ופחות נתאמץ להצליח במשימותינו, כי ממילא השם יעשה את הטוב בעיניו. ולהיפך, אם נחיה בתודעה שה' לא גזר מה יהיה, ובידינו לשנות את פני ההיסתוריה - זה יגרום לנו למלא את תפקידנו ביתר רצינות.
בס"ד ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ב
בכל החגים מלבד ראש השנה אין נוהגים בארץ ישראל לחוג יום טוב שני, ולכן גם שמו "יום טוב שני של גלויות". במה שונה ראש השנה שבו אנו כן עושים שני ימים טובים אף בארץ ישראל, הלא מהתורה נצטווינו רק ביום אחד?
בס"ד
ערב ראש השנה התשפ"ב
כבר דיברנו בעבר כי החגים הינם הארות מימות המשיח, טעימות מהעידן המתוקן. וכל חג וחג מביא עמו טעימה מסוג מה והכנה מצד מה לימות המשיח. אם כן איזו טעימה נותן לנו ראש השנה מימות המשיח ואיזו הכנה אנו אמורים לעשות ביום קדוש זה?