בס״ד עש״ק חול המועד סוכות התשע״ח

נוהגים בקהילות ישראל לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות, ולכאורה לא מתאים לסוכות, חג שאנו מצווים בו לשמוח, שלוש פעמים מזכירה התורה את השמחה בחג, ומגילת קהלת כולה פסימיות, למשל חוזר על עצמו הביטוי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, דור הולך ודור בא, או הבל הבלים כי הכל הבל ועוד כהנה רבים?

והנה עיננו הרואות שבעולם הזה העניים על פי רוב יותר שמחים מהעשירים והוא דבר פלא? והעניים חושבים שאם היו זוכים לעושר שמחתם הייתה כפליים?!

גם עיננו הרואות שככל שיוסיף האדם דעת וחכמה כך יוסיף מכאוב( גם זה מובא בקהלת).

באמת בא שלמה המלך דווקא לזכותנו במידת השמחה, אז מניין נשיג השמחה?

נראה שהוא רוצה במיוחד לעזור לעשירים ולחכמים להשיג שמחה ורוגע. ראשית מה הבעיה שלהם?

בס״ד לקראת חג הסוכות התשע״ח

הגמרא במסכת סוכה מחפשת אסמכתא בתורה לדין הסוכה, שגובהה המינימלי הינו 10 טפחים.  (הפשט שעשרה טפחים זה הגובה המינימלי שאדם יכול לשבת בתוכו בצורה זקופה) בחיפושיה הגיעה הגמרא לארון הברית שגובהו עם הכפורת היה 10 טפחים. אמנם גם זה לא מפורש לגמרי בפסוק ( מפורש שהארון עצמו היה בגובה אמה וחצי שהם תשעה טפחים והכפורת לא מצוין גובהה אבל הגמרא לומדת שהיה טפח).

הגמרא שואלת והלא בארון הברית הגובה הינו כולל, מבחוץ, ואילו בסוכה הגובה של עשרה טפחים הינו מבפנים לא כולל הסכך?

לקראת סוכות התשע״ח

(מסכת סוכה לה ע״א)

עץ שטעם עצו וטעם פריו שווים הוי אומר זה אתרוג. 

ראשית כיצד למדה הגמרא מהלשון פרי עץ הדר שטעם עצו וטעם פריו שווים?

שנית מה משמעות העניין שטעמם שווה?

בס"ד סוכות שנת תשע"ז

ביהדות הרבה דברים מחולקים לארבע, ויש לכל הרביעיות הללו מבנה וסדר. נביא בקצרה כמה דוגמאות:

ארבעת חלקי היממה, ארבע מיתות בית דין(סקילה, שריפה, הרג וחנק), ארבע סוגי שררות( מלך, חכם, כהן ונביא), ארבעת המינים( אתרוג, הדס, ערבה ולולב)

ארבעת הרגלים וארבעת האבות ועוד. 

הפעם נעסוק בע״ה בנושא ארבעת המינים:

בס"ד

כדי שבני האדם יתאחדו, הם זקוקים לאתגר משותף. אתגר שהעולם יוכלו להזדהות איתו ולהירתם לקיימו. אתגר הנמצא מחוץ לקופסה. 

סיסמאות כמו ״איש באמונתו יחיה״. ערכי הליבראליים או ״צדק חברתי״, או ״ערכי הדמוקרטיה״ או אליל ההשכלה, מעורפלים ותמיד נתונים במחלוקת, ואין תמימות דעים עליהם, ומי האחראי לפרשם?

בס"ד     סוכות שנת תשוע"ה

קראנו השבת על מלחמת גוג ומגוג וסופה, ברצוני הפעם לנסות לעמוד על מיקומה של המלחמה האחרונה שטרם היתה. 

ראשית אפתח בתמצית העניין. הנביאים יואל זכריה ויחזקאל מדברים עליה. מדובר על אוסף של עמים אשר יבואו להלחם בישראל, מפשט הנבואות משמע שמלחמה זו תהיה לאחר שמלך המשיח כבר ימלוך ועם ישראל ישב שקט ושאנן בארץ בערי פרזות. קבוץ אויבים זה יהיה כדי לקעקע את מהלך התיקון הגדול שעם ישראל בנשיאות המשיח יביא לעולם. וסופו של גוג וכל המונו יהיה טראגי, לאחריו יתחיל עידן חדש בעולם ומזרח תיכון חדש יפרח. מאז גם יבואו כל האומות לחוג את חג הסוכות ועוד שלל נפלאות. 

היכן יתרחש קרב אלוהי זה?

בס"ד ערב סוכות שנת תשוע"ה

השלום הוא בוודאי חלום מקסים. אמנם לא של דאע״ש ועוד כמה ארגונים, אבל המוני אנשים לשלום מייחלים. את תפילת העמידה אנו מסיימים שלוש פעמים ביום בתפילת שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים. 

אבל השאלה היא מה הדרך? אמנם יש רחוב בתל אביב דרך השלום, אבל עד היום דרך השלום הביאה רק למלחמות ולאבדות. 

גם חג הסוכות הבעל״ט מצטייר במסורת ישראל כחג השלום. אנו מתפללים להשם ופרוס עלינו סוכת שלומך, גם שלומית בונה סוכת שלום.

אבל כיצד נשיג שלום בין כל האומות?

איזו קורת גג תוכל לסוכך על כל הבריות?

שעור לקראת סוכות תשע"ב

שמחת בית השואבה

מובא בנביאים שכל הגויים בעתיד יבואו לחוג את חג הסוכות. ומובא בחז״ל דיון בין הגויים לבין השם שבעטיו יתן להם את מצות הסוכה לקיים ואז השם יוציא חמה מנרתיקה. הגויים יתקשו לשבת בסוכה והם יבעטו בה...

התקופה- ראשית ימי הבית השני. לפני כ2400 שנה.

הדמויות המרכזיות- עזרא הסופר יחד עם נחמיה מנהיגים את היהודים שארית הפליטה השבים לציון מהגולה. מסופר בספר נחמיה תיאור על חג הסוכות המיוחד שנחוג בימיהם כמו שלא תואר בכל התנ״ך כולו:

{יג}  וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: 

{יד}  וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: {טו}  וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: (פ) 

{טז}  וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: {יז}  וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: 

מהפסוקים עולה תמונה לפיה חלקים גדולים מהעם היו דומה למה שנקרא היום חילונים. הם הופתעו לגלות ולשמוע שיש דבר כזה חג סוכות. וכששמעו על החג ומצוותו הם הלכו ליערות ולהרים וקצצו ענפים לסכך ולארבעת המינים ועשו חג סוכות שכמוהו לא היה מימות ישוע בן נון, ותהי שמחה גדולה מאוד. 

השאלה כיצד יתכן שכל ימי הבית הראשון לא היה חג סוכות כמוהו, בממלכת דוד ושלמה או בזמן חזקיהו המלך בטח קיימו את מצוות התורה בהידור? וכיצד יתכן שהם לא הכירו את מצות הסוכה?

ולמה יהושע בן נון נקרא כאן ישוע, היכן נעלמה ההא שלו?

בס"ד                             ט"ז בתשרי התשע"ה

התורה מצווה אותנו לחוג את חג הסוכות זכר לסוכות שבהם ישבנו בהוציא השם אותנו מארץ מצרים. מה היה מיוחד בסוכות אלו שכנגדם אנו חוגגים כל ההיסטוריה את חג הסוכות. והלא אנו לא מציינים חג לכל אירוע היסטורי גם אם הוא חשוב. אין לנו חג המן או חג באר מרים למרות שהיו אלה ניסים מדהימים שליוו את ישראל בנדודי המדבר?

על פי חז״ל יש כוח בעבודת הקודש של חג סוכות לתקן את חטא אדם הראשון. 

מה היה חטאו? אכל מעץ הדעת. ומה בכך שאכל?

התשובה הפשוטה היא שהוא עבר על צו ה׳. אז התיקון הפשוט לחטא האדם הראשון להיות תמימים עם ה׳. לא להתפלפל ולחפש חוכמות כאשר דבר ה׳ ברור. פלפולו של אדם הראשון היה, מה טעם ברא ה׳ עץ פרי, אם לא בשביל שנאכל ממנו. אנו לוקחים בחג הסוכות את ארבעת המינים ומקלסים את ה׳ ושמחים לפניו, ולא אוכלים בכל משך החג מהאתרוג, אשר לדעת רבי אבא במסכת סוכה, היה זה עץ הדעת ממנו נאסר לאכול. לא הכל נבחן בתועלת הפרטית שלנו.  

אחת מארבעת המינים שנצטוינו לטול בחג הסוכות ולשמוח בהם לפני ה׳ א-לוהינו. 

מה המיוחד בו? מהי תרומתו לשאר המינים? ומהי תרומתם לו?

עץ האתרוג שייך למשפחת ההדרים ודומה להם בכמה ענינים אבל בכל זאת שונה הוא מהם ומכל עצי השדה. 

טעם עצו וטעם פריו שוים- אם נקח חתיכת עלה או אף קליפה שלו טעמה כשל פריו. בשל כך מובאת בחז״ל דעה שזהו עץ הדעת וכך מובא:

רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, זהו שנאמר ״ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל״- צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלה אתרוג. ( בראשית רבה טו)

רבי אבא מדייק מלשון הפסוק, חוה ראתה שהעץ עצמו טוב למאכל, וזה מתאים רק לאתרוג. 

אנו מצוים לדור כל שבעת ימי החג בסוכה, כמו שמצוה התורה: בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג). 

לשבת בסוכה זה להרגיש שאין לנו בעצם כל יכולת שהיא לבטח את חיינו. כל מעשה ידי אדם ותחבולותיו הבל המה. הסוכה היא המבצר שלנו, עצם ההכרה באפסיות מעשינו ובתלותינו בריבונו של עולם נוסכת בנו כוחות ותקוה. השם לי בעוזרי מה יעשה לי אדם. להכרה הזו אנו מגיעים לאחר ההיטהרות של הימים הנוראים, לאחר שהורדנו מעלינו את כל הקליפות והצביעות. 

אל הסוכה אנו נכנסים כולנו בדומה למצות ישוב ארץ ישראל, אנו בשלמות בתוך המצוה. גם בשתי המצות האלו אנו זוכים לקימן אף כשאנו ישנים. כאן לא הצד הבחירי שבנפשנו הוא השולט אלה הצד הסגולי. 

  מובא במדרש (ויקרא רבה פר' ל פיס' יב):

"פרי עץ הדר - אלו ישראל. מה אתרוג, יש בו טעם ויש בו ריח - כך ישראל, יש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים - אלו ישראל. מה התמרה, יש בה טעם ואין בה ריח - כך יש בישראל שיש בהם תורה ואין מעשים טובים. הדס - יש בו ריח ואין בו טעם. אלו ישראל, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ערבה -  אין בה טעם ולא ריח אלו בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים".

וקשה על מדרש זה, הרי אמרו חז״ל( מסכת ברכות נז)

על הפסוק בשיר השירים ״ כפלח ברימון רקתך״, אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. 

ועוד אמרו חז״ל

(בסנהדרין דף ל"ז) אמר רבי זירא על הכתוב, "וירח ריח בגדיו ויברכהו. ויאמר, ראה, ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה' (ספר בראשית תולדות חמישי). ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו. דאפילו בוגדים שבהם, יש בהם ריח".וקורא לו יצחק אבינו , ריח שדה אשר ברכו ה׳.  

למדנו משני מקורות אלה שאין בישראל אנשים ריקים ממצוות, ואין אנשים שאינם מדיפים ריח טוב, אז כיצד אומר המדרש שישנם כאלה בלי טעם וריח? 

זמן שמחתנו

בתורה שבכתב אנו מצוים שלוש פעמים לשמוח בחג סוכות, יותר מכל חג אחר. ובתפילותינו הוא נקרא זמן שמחתנו. 

מה לשמחה זו בחג הסוכות? אם התורה מצוה עלינו לשמוח, משמע שזה בידינו, כיצד משיגים שמחה?

אומר הפלא יועץ ערך סוכה:

רצה לשמחנו מיגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה, ונתן לנו תיכף את חג הסוכות וציונו לשמח וקובע לנו שכר טוב כל שמחתנו. 

גם הרב קוק כותב ברוח דברי הפלא יועץ, בעולת ראיה ח״ב עמ׳ שסז:

התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה...היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגיבור שבגיבורים. שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות נפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה. 

הפלא יועץ אומר שניתן לנו חג הסוכות לשמחנו מצער ימי הדין. הרב קוק מוסיף שבכך ישנה השלמה של התשובה, כמו חולה שלא די לסלק את המחלה ממנו, עוד יש לחזק את כוחות החיים שבו. 

מהי מתנה זו שנתן לנו? האם השמחה הינה מתנת שמים או מצוה שאנו נצטוינו בה ומוטלת עלינו?