בס"ד
בפרשת שמות אנו מתוודעים לראשונה בתורה למשה רבנו. החל מלידתו, ימי נעוריו ועד לעמידתו בפני פרעה וקריאתו "שלח את עמי", והוא כבר בן שמונים שנה. משה רבנו מלבד היותו גדול הנביאים וענו גדול, היה מגדולי המנהיגים שקמו לעם ישראל אם לא הגדול ביותר. התבוננות במסופר עליו יכול ללמדנו על גדילת מנהיגים, על השגחה ובחירה בדרך להצלחה ואולי גם לתת לנו כיוון לקראת הבחירות הקרבות.
בס״ד לפרשת שמות התשע״ט
משה רבינו לאחר שגדל בבית פרעה כנסיך, בחר להזדהות עם אחיו הביולוגים ופעל לטובתם. ופרעה- אביו המאמץ מבקש להמיתו. משה בורח ממצרים ומגיע למדין( במדרשים מובא שלא הגיע ישר לשם, אלא התעכב שנים רבות במקומות אחרים)
ולאחר שפיתח את כישרונות המנהיגות שלו ברעיית הצאן, ובלימודיו תואר דוקטור במדעי הרוח ומשפט בינלאומי מהמומחה יתרו חותנו, משה מצווה על ידי השם לשוב למצרים ולהוציא את בני ישראל משם.
מובא בתורה:
{יט} וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:{כ} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדוֹ: {כא} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם: {כב} וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: {כג} וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: {כד} וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְ-הֹ-וָ-ה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: {כה} וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: {כו} וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: (פ)
תמצית הסיפור השם מצוה על משה לשוב למצרים ולהוציא את בני ישראל משם. משה רבינו בדרך חונה במלון. השם כועס עליו על שלא מל את בנו וכמעט הורגו. צפורה אשתו תופסת יוזמה והופכת להיות המוהלת העברייה הראשונה בהיסטוריה.
הפלא הגדול בפסוקים אלו, למה ומדוע נכנס לכאן הציווי המובא בפסוקים כ״א-כ״ג לצוות את פרעה ואם לא ישמע אליך השם יהרוג את בנו בכורו. ? במיוחד שלא מצאנו זאת בהמשך הסיפור עד מכת בכורות שמסיימת את המכות?
למה משה רבינו הונח בתיבה בסוף על שפת היאור?
בס״ד ערב שבת קודש פרשת שמות התשע"ח
מה חשבו עמרם ויוכבד כששמו את משה התינוק בתיבה? מה הייתה המטרה? מה ההיגיון?
לפרשת שמות התשע״ז
ותיראן המילדת את האלוהים...
בפרשת שמות מסופר לנו על השתלשלות השעבוד של בני ישראל במצרים, בין השאר פרעה מצווה על המיילדות העבריות להרוג את התינוקות הזכרים בזמן הלידה של העבריות.אולם:
{יז} וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
{יח} וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
הניסיון כאן היה קשה מאוד בזמנים שבהם המלך במוצא פיו גוזר חיים או מוות, ואין מי יאמר לו מה יעשה, כנגד זה עמדו המיילדות בגבורה בניסיון ולא ביצעו את גזירתו.
מה מקור הכח?
יראת האלוהים. הירא את השם-לא יפחד מאף אחד. זו אמירה נכונה אבל לממש אותה זו עבודה גדולה. להשליט בנפשנו את ההכרה האמונית על פני הנראה המוחש לעיננו-זה מבצע לא פשוט.
בס"ד עש"ק פרשת שמות שנת תשוע"ה
כך פותחת פרשת שמות ובזה מקבלת הפרשה כמו כל הספר את שמה- שמות.
רבות השאלות העולות כאן:
מדוע פותחת בואו החיבור, כאילו שאנו באמצע עניין?
ובכלל איזה צורך יש לומר לנו את שמות השבטים? וכי זאת איננו יודעים?
ומה בא לחדש לנו ״הבאים מצרימה״, וכי אנו לא יודעים כבר שבאו למצרים?
ולמה אומר הפסוק ״באים״ בזמן הווה, זה היה מזמן?
בס"ד י"ז טבת התשע"ה
התורה בפרשת שמות מספרת לנו על שלושה ניסיונות שבהם התנסה משה:
1. איש מצרי מכה איש עברי.
2. שני אנשים עברים ניצים.
3. הרועים מגרשים מהבאר את בנות יתרו כהן מדין.
מסופר בפרשת שמות:
וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
מהי אותה עבודת פרך שהעבידו מצרים את אבותינו?
מדוע עם ישראל היה צריך להוולד דוקא במצרים,ארץ שהייתה מקולקלת מאוד בעריות,כמו שאנו רואים גם בפגישת אברהם אבינו עם המצרים וגם בנסיון של יוסף עם אשת פוטיפר.האם יש קשר בין ערות מצרים לבין הריבוי המדהים של בנ"י במצרים?
אנו מוצאים תופעה מפתיעה בתאור פרשת שמות, " וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס: וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל: ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך"(שמות,א,יא)
המצרים פועלים לדיכוי בני ישראל, מטילים עליהם מיסים ועבדות, ומקבלים תופעה הפוכה, עם ישראל דווקא מתרבה. ואז התגובה המצרית " ויקצו מפני בני ישראל" מפרש רש"י שהמצרים קצו בחייהם, כמו מאסו בחייהם.מדוע כך הגיבו?
כאשר רבונו של עולם מצווה על משה רבנו לרדת למצרים להוציא את בנ״י, משה חושש שהם לא יאמינו לו, הוא כבר שנים רבות לא גר איתם במצרים, ואין הם מכירים בגדלותו ואף אם היו מכירים בגדלותו, עדיין מנקר הספק, האם ה׳ הוא שולחו.
שמות פרק ד
א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְ-ה-וָ-ה.
ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה.
ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.
ד וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
ו וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.
ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ.
ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן--וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.
ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ--וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.
משה חושש שלא יאמינו, לא ישמעו לו, ויאמרו לא נראה אליך השם.
כנגד זה השם נותן לו שלוש אותות:
1. המטה שנהפך לנחש וחוזר להיות מטה.
2. ידו של משה שנהפכת למצורעת וחוזרת לבריאותה.
3. מימי היאור שנהפכים לדם בפגישתם עם הארץ.
מה תפקיד אותות אלו, כיצד הם עונים לחששות משה, מה הם רומזים?
נאמר בפרשת שמות פרק ג':
א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר,
וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱ-לֹהִים חֹרֵבָה.
ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה...
יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱ-לֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.
מדוע השם נגלה אל משה דוקא בסנה, מה הוא מסמל, ומה משמעות היותו בוער אבל לא נאכל?
ומה משמעות הלשון וזה לך האות כי אנכי שלחתיך?
חז"ל מתארים בגמרא (סוטה יא:) את מסירות נפשם של הנשים במצרים, להמשיך לקיים את עם ישראל. בזמן שהגברים היו מותשים משעבוד מצרים, הנשים דאגו לפנק את הגברים ולעוררם ליחסי אישות , חכמינו גם מתארים את עזרת ה' לאמהות, "בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בן שפתים..."