לפרשת שמות התשע״ז
ותיראן המילדת את האלוהים...
בפרשת שמות מסופר לנו על השתלשלות השעבוד של בני ישראל במצרים, בין השאר פרעה מצווה על המיילדות העבריות להרוג את התינוקות הזכרים בזמן הלידה של העבריות.אולם:
{יז} וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
{יח} וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
הניסיון כאן היה קשה מאוד בזמנים שבהם המלך במוצא פיו גוזר חיים או מוות, ואין מי יאמר לו מה יעשה, כנגד זה עמדו המיילדות בגבורה בניסיון ולא ביצעו את גזירתו.
מה מקור הכח?
יראת האלוהים. הירא את השם-לא יפחד מאף אחד. זו אמירה נכונה אבל לממש אותה זו עבודה גדולה. להשליט בנפשנו את ההכרה האמונית על פני הנראה המוחש לעיננו-זה מבצע לא פשוט.
בס"ד עש"ק פרשת שמות שנת תשוע"ה
כך פותחת פרשת שמות ובזה מקבלת הפרשה כמו כל הספר את שמה- שמות.
רבות השאלות העולות כאן:
מדוע פותחת בואו החיבור, כאילו שאנו באמצע עניין?
ובכלל איזה צורך יש לומר לנו את שמות השבטים? וכי זאת איננו יודעים?
ומה בא לחדש לנו ״הבאים מצרימה״, וכי אנו לא יודעים כבר שבאו למצרים?
ולמה אומר הפסוק ״באים״ בזמן הווה, זה היה מזמן?
בס"ד י"ז טבת התשע"ה
התורה בפרשת שמות מספרת לנו על שלושה ניסיונות שבהם התנסה משה:
1. איש מצרי מכה איש עברי.
2. שני אנשים עברים ניצים.
3. הרועים מגרשים מהבאר את בנות יתרו כהן מדין.