בס״ד עש״ק שבת שירה שנת תשוע״ה
כיצד התבצעה שירה זו?
למה ישיר בזמן עתיד?
למה עובר הפסוק מ"בני ישראל" ללשון יחיד "אשירה להשם", והלא הן משה כאן והן בנ״י?
בתלמוד במסכת סוטה ל, ב: מובאת מחלוקת חכמים כיצד התבצעה שירה זו:
דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים...רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את ההלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר... רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.
עמ״י עובר מעבר חד מחוויית היציאה ונסי ים סוף, נכנסים למדבר והמים לשתייה נגמרים, אז מתחילים הקיטורים.
מובא בפרשת בשלח:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: {כה} וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: {כו} וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱֹ-להֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ:
מובא בחז״ל שמידת הדין קטרגה על בנ״י כשחנו על ים סוף.
כך למשל נאמר במדרש רבה:
אמר רבי חמא בר רבי חנינא: בשעה שיצאו ישראל ממצרים, עמד סמאל המלאך לקטרג אותן...
מה הסיבה שמידת הדין קטרגה? והלא מידה זו של השם היא, אז שיורה לה השם לא לקטרג?
אבל בראשית נברר היכן רמוזה בפסוקים מידת הדין?
רק לפני ארבעה ימים עת מצרים איבדה את כל בכוריה, קם פרעה באמצע הלילה וקרא לישראל לצאת ממצרים. הוא למד בדרך הקשה שאין עוד מלבדו, ואין מי שיעצור בעדו לעשות את אשר יחפוץ. פרעה שלח את ישראל ואף ביקש מהם שיברכו גם אותו, ומסר להם זבחים שיקריבו לה׳, ועתה הוא רודף אחריהם?!
אפשר כמובן לומר שמאת ה׳ היתה זאת, היא נפלאת בעיננו, ובכל זאת יש מקום לעיין כפי הבנתנו בסיבת רדיפתו:
וַי-ה-וָ-ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: {כב} לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:
למדנו מכאן שבשעות היום ישראל הבחינו בהשגחת והכוונת השם עליהם על ידי הענן שנסע לפניהם. ובשעות הלילה כיוון את דרכם עמוד האש.
כך הוא דרכו של עולם, כשאנו נמצאים על הגל וחיים בחיי הרווחה, אנו מרגישים בהשגחת הקב״ה באמצעות העננים, באמצעות הקשיים והצרות המוציאים אותנו משלוותנו ומאותתים לנו שברגע קט הכל עלול להתהפך לרעה, אנו נזכרים בריבונו של עולם המאותת לנו ללכת אחריו.
והאנשים הנמצאים בלילה, מדשדשים ונתקלים באבנים ובקוצים, נמצאים בגלות או שקועים בצרות, מרגישים בהשגחת השם על ידי עמוד האש. על ידי האור הא-לוהי. העניים לדוגמא כשנכנס כסף לכיס מיד מרגישים את חסדי שמים, והעשירים לעומתם מרגישים אותו כשנופל להם הכסף מהכיס.
למדנו מכאן שהאתגר בחיים לא להסיר את עיננו מההשגחה העליונה לבקש ולבטוח בה׳ שידריכנו על מי מנוחות. ובכך גם נחסוך מאיתנו צרות קשות.
בברכה בעז מלט
בס"ד ח' בשבט התשע"ד
בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה, יוצאים לדרך חדשה, הרחבת הלב והתרוממות הרוח היו מנת חלקם בצאתם ממצרים , ומלוה אותם עמוד האש בלילה ועמוד הענן יומם. אך לאחר כמה ימים הם מגלים שפרעה רודף אחריהם, כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו, ואם לא די בכך כיוון ההליכה של מחנה ישראל קיבל תפנית מדאיגה והמסע מתקרב לחופי ים סוף.
וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה:
הסיפור מובן והצעקה גם מובנת, אבל ה׳ לא היה מרוצה מהצעקה. ואומר: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.
מה ה׳ רוצה? למה לא לצעוק?
בפרשת בשלח אנו פוגשים בתובנה פשוטה אבל מדהימה.
החלשים צפויים לטרוח ולהתיגע יותר בחייהם, מאשר החזקים.
כשם שהרודפים אחר התענוגות, צפויים להנות פחות בחייהם.
וכשם שהעניים צפויים לשלם יותר מהעשירים.
ד וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.
ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.(שמות טז ד)
שאלות:
1. מהו מן זה?
2. מהו הנסיון עליו מדבר השם?
3.כיצד ידעו בני ישראל, לאסוף כמות כפולה היום השישי?
4. חז״ל אומרים שלא ניתנה תורה אלה לאוכלי המן, כיצד המן קשור למתן התורה?
5. מה משמעות טעימת איזה טעם שרוצים במן?
כאשר ישראל חנו על ים סוף, הם התחלקו לארבע כתות, ובאלו אנו מבחינים בארבע צורות בריחה מהתמודדות.את כל הכתות השם דוחה, ומדריך אותם כיצד להתמודד.
כאשר ישראל חנו על ים סוף, הם התחלקו לארבע כתות, מהם אמרו נחזור למצרים , מהם אמרו נצא להלחם, מהם אמרו נצעק אל השם, ומהם אמרו נקפוץ למים. ריבונו של עולם דחה את כל הכתות, לאומרים נחזור למצרים אמר " לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". לאומרים נקפוץ לים, אמר התייצבו וראו את ישועת השם. לאומרים נצא להלחם , ענה השם ילחם לכם. ולאומרים נצעק אל השם, אמר מה תצעק אלי, דבר את בני ישראל ויסעו.
חז"ל מתארים לנו את המפלגות השונות בעם ישראל ביציאת מצרים:
תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה ה