בס"ד לפרשת יתרו התש"פ
כך פותחות עשרת הדברות:
אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
האם זו מצווה אם לא?
מה אנו למדים מצירוף שם הויה ושם אלוהים יחדיו?
למה השם מתאר עצמו כמוציאנו ממצרים ולא כבורא העולם?
למה הפסוק מציין גם היציאה מארץ מצרים וגם מבית עבדים, והלא אנו יודעים שארץ מצרים הינה בית עבדים?
בס"ד לפרשת יתרו התשע"ח
כשיתרו מציע למשה רבנו למנות שופטים שיישאו עימו בנטל העם, הוא מעלה ארבעה קריטריונים:
כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.
אם כן הוא מציין ארבע מעלות:
1. אנשי חיל
2. יראי א-לוהים
3. אנשי אמת
4. שנאי בצע
צריך להבין מהם קריטריונים אלה.
בס"ד עש"ק פרשת יתרו שנת תשוע"ה
כך פותחת הדברה השלישית מעשרת הדברות:
{ז} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְ-הֹ-וָ-ה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: (ס)
בשביל מה באה דיברה זו? כיצד ״זכתה״ מצוה זו להיכנס לעשרת הדברות?
מסביר הרשב״ם:
"כל זה מכבודו של הקב״ה וגם שמירת שבת שאחריו וגם כיבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד של מקום.."
כמובן שהקב״ה לא חסר לו כלום ואיננו צריך לכבודנו, אבל טובתנו אנו שנכבד את בוראנו ומטיבנו. וכעין זאת אנו מבינים שטובת הילדים לכבד את הוריהם לכן צוותה זאת התורה.
פריחת הנשמה של עם ישראל במתן תורה
מובא בחז״ל שנשמת ישראל פרחה במתן תורה וכך במדרש רבה:
אריה שאג, הדא הוא דכתיב (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג
אמר רבי סימון:
משל למלך, שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והיתה מרתתת. אם המטרונה מתייראת, מה יעשו השפחות והעבדים?!
כך כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, שמעו קולות ומתו, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אם ישראל כך, עובדי כוכבים עאכ"ו! (ע״כ המדרש)
וסומך המדרש את דברו על הפסוק בשיר השירים: ״נפשי יצאה בדברו״.
מה עניין פריחת הנשמה?