בס"ד
לפרשת משפטים התש"פ
כבר עסקתי בעבר בארבעת השומרים אבל ברצוני הפעם להוסיף עוד בנושא.
ראשית בקצרה, מיהם ארבעת השומרים?
שומר חינם-עושה טובה לבעל הבית ולא מצפה לקבל שכר על השמירה. לכן אחריותו מצומצמת בהתאם. יהיה חייב רק אם פשע בשמירת החפץ.
שומר שכר-גם עושה טובה ושומר לבעל הבית אבל מקבל שכר על שמירתו. ממילא אחריותו גדולה יותר והיא כוללת גם גנבה. הוא פטור במקרה של אונס.
שוכר- משתמש בחפצו של בעל הבית ונהנה ממנו, כנגד זה הוא משלם לבעל הבית.
שואל-כמו השוכר משתמש בחפצו של בעל הבית ונהנה ממנו ולא משלם כלום לבעל הבית. בשל כך אחריותו על החפץ הכי גדולה וחייב אף על הפסד החפץ באונס וכדו’.
בס״ד עש״ק פרשת משפטים
פרשת משפטים כשמה גדושה במשפטים. הרבה דינים הנוגעים לבתי הדין, ולעניינים שבין אדם לחברו. דיני השומרים, המזיקים והגנבים, ודינים שבין איש לאשתו ועוד רבים. בהמשכה של הפרשה עוברת למשפטים התלויים בארץ: להפקרת היבול בשנת השמיטה, לרגלים, ולביכורים, ואז מגיעה פרשיה הנראית תמוהה:
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: {כא} הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: {כב} כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: {כג} כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו: {כד} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: {כה} וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: (ס) {כו} לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
בפרשיה זו השם מבשר לנו שישלח לנו מלאך לשומרנו בדרך ולהביאנו אל הארץ שהבטיח לנו. מזהיר אותנו להישמר מפניו ולשמוע בקולו.
יש להתבונן מה מטרת שליחת מלאך זה? למה מזהירנו לשמוע בקולו? למה ענין זה נמצא בפרשת משפטים?
בס"ד עש"ק פרשת משפטים שנת תשוע"ה
בפרשת משפטים נאמר ״ וכי יגח שור את איש או את אשה...(שמות כא, כח)
באדם נאמר יגח ואילו בנגיחת בהמה נאמר יגף. למה משנה התורה את לשונה בין נגיחת אדם לנגיחת בהמה?
אומרת הגמרא מאי שנא גבי אדם דכתיב כי יגח, ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף? אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח, בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף.
מה החילוק הזה בין האדם שיש לו מזל לבהמה שאין לה מזל?
ובכלל מה פרוש מזל?
מה רומזת לנו התורה בתוך ספור אמה העבריה? נאמר בפרשת משפטים:
{ז} וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים: {ח} אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לא) לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ: {ט} וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: {י} אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע: {יא} וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: