בס״ד עש״ק פרשת תצוה שנת תשוע"ה
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
{כא} בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ס)
למה משתמשת התורה בלשון תצוה?
למה דוקא כאן מדגישה התורה שמן זית זך כתית, דוקא למאור את השמן המשובח ביותר?
למה להעלות נר ולא להדליק נר?
למה נר ולא נרות והלא במנורה 7 נרות?
למה ״תמיד״ הלא הנרות היו כבים בבוקר?
״מחוץ לפרוכת אשר על העדות״ למה בא ביטוי זה, הלא כבר אמרה תורה היכן המנורה?
בס"ד עש"ק פרשת תצוה התשע"ו
מובא בפרשת תצוה:
{ד} וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי:
ומהו אבנט זה?
ואבנט. היא חגורה על הכתונת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן, ויתן עליו את הכתונת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד:( לשון רש״י)
בס"ד ח' אדר התשע"ה
מה תפקידו של חושן המשפט? כיצד היה עשוי?
מהם האורים ותומים שנמצאים בו? למה בבית שני לא היו בו האורים ותומים?
התורה מצוה לעשות כמין טס של זהב ברוחב שתי אצבעות ולשומו על מצח הכהן הגדול. פתיל תכלת היושב על המצנפת קשור לציץ ומחזיק אותו. וכך אומרת התורה:
לו} וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַי-ה-וָ-ה: {לז} וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: {לח} וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה: ( שמות כח, לו-לח).
מהו פיתוח החותם שבציץ?
מה ענין וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים, מהו עוון קדשים זה, ומה קשור לציץ של מצחו?
מה בכלל עניין המצח?
מה היה תפקידו במקדש? כנגד איזה חלק בנפש האדם הוא מכוון?
מדוע לא מוזכר מזבח הקטורת יחד עם שאר הכלים הפנימיים המובאים הפרשת תרומה?
מה אנו יכולים ללמוד ממידותיו וממיקומו בתוך המקדש?
מה פרוש המילה קטורת?
מנורת בית המקדש-למי היא באה להאיר
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ
כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז:כ).
מדוע לשמן המאור היה צריך ציווי תקיף בלשון " ואתה תצוה" ולא כמו בפרשת תרומה בלשון רכה? למה צריך שמן כתית, שהוא המשובח ביותר? מה פרוש הלשון "להעלות נר תמיד" להיכן להעלות אותו ? ומה הכוונה בלשון "תמיד"?