בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"ד
בפרשתנו מסופר שמשה רבנו מנסה לשדל את יתרו חותנו להצטרף למסעו של עם ישראל, ויתרו דוחה את ההצעה של חתנו וכך נאמר בתורה:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הֹוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי־יְ-הֹוָה דִּבֶּר־טוֹב עַל־יִשְׂרָאֵל׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם־אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ׃
וַיֹּאמֶר אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם׃
וְהָיָה כִּי־תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְ-הֹוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ׃
יש להתבונן בדברים,מהי טענת משה רבנו ומה ענה אותו יתרו, הלא אם ציינה לנו זאת התורה, לימוד יש כאן!
לפרשת בהעלותך התשפ"ג
הפרשה פותחת כך:
דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת׃
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
מהי העבודה המיוחדת לאהרן הכהן בהעלאת הנרות?
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"ב
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה׃(במדבר ח,ג)
מובא בספרי- להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. כמובן שהספרי צריך עיון, מה החידוש בזה שאהרן לא שינה, למה שישנה אדם גדול כמוהו מציווי הקב"ה?
בס"ד לפרשת בהעלותך התשפ"א
לכאורה בספר במדבר מתעוררת השאלה או התמיהה: מה מצא השם בעם ישראל שבחר בו לעם סגולה? לאורך כל הדרך ישנן חריקות, לאחר קריעת הים לא רוצים לזוז מים סוף, מתלוננים במרה, צריך היה לכפות עליהם הר כגיגית, ארבעים יום לאחר המעמד המופלא כבר חוטאים בחטא העגל, מתמהמהים יותר מידי בהר סיני, וכשכבר נוסעים- כתינוק הבורח מבית ספרו, מיד אחר כך המתאוננים במחנה וסופם הקשה בקברות התאווה, חטא המרגלים המואסים בארץ חמדה, ואחריהם המעפילים החפצים בארץ חמדה אבל מתעקשים לעלות בהר נגד רצון השם, חשיפת מחלוקות פנימיות בחטא קורח ועדתו, חטא הזונים עם בנות מואב ומדין, התמונה נראית עגומה, ואיתה הפליאה הזהו העם הנבחר?!
בס"ד לפרשת בהעלותך השת"פ
מובא בפרשתנו ציווי על עשיית הפסח. היה זה בשנה השניה ליציאת מצרים, שבועיים לאחר חנוכת המשכן, בהר סיני. בעקבות הפסח הזה מסופר על האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח במועדו, הם באו למשה לשאול מה יעשו? משה שואל את ה’ ואז מתגלה לנו פסח שני, מועד ב’ למצוות הפסח למי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכל לעשות את הפסח במועדו.
מאמר לפרשת בהעלותך התשע״ח
מי מסיע את מי? השם מסיע אותנו לאשר יחפוץ, או שהנסיעות הן מבחירתנו אנו?
לְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …(ויקרא ט,יז)
מובא בברייתא דמלאכת המשכן (קירשנר) פרק יג
על פי שלשה היו ישראל נוסעים: על פי הקודש, על פי משה, על פי חצוצרות. על פי הקודש מניין? שנאמר: "על פי יי יסעו" (שם ט יח). על פי משה, שהיה אומר להם מבערב: בהשכמה אתם נוסעים. התחילו ישראל לתקן בהמותם ואת כליהם לצאת. על פי חצוצרות, שנאמר: "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות" (שם י ה)
למדנו שמשה היה מכריז בערב שמחר נוסעים, הענן היה עולה בבוקר, החצוצרות היו מתריעות ואז היו מתחילים לזוז. אז מי הזיז את מי ? על פי השם יסעו ועל פי השם יחנו או על פי הכרזתו של משה ?
עוד שאלה: אמרו חז״ל על הפסוק ויסעו מהר השם, שנסעו כתינוק הבורח מבית ספרו ( ראה שבת קט״ז), אם הנסיעה על פי השם איזו בריחה יש כאן?
בס״ד לפרשת בהעלותך התשע״ח
האם לקחת דירה מתיווך או לא? ביטוח ישיר או מסוכן ביטוח? קונה בחנות המפעל או בכלבו? האם לנהוג כחסיד או מתנגד?
בס״ד לפרשת בהעלותך התשע״ז
בפרשתנו, קרוב לשנה מאז יצאו אבותינו ממצרים, חוזר השם ומצווה על קיום מצות הפסח. בין כה וכה התעוררה שאלה של אנשים שהיו טמאים לנפש ולא יכלו לעשות את הפסח במועדו, ובזכותם התבררה ההלכה: יש מועד ב׳. יש פסח שני למי שלא יכל לחוג את פסח ראשון מחמת שהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה. ובפסוק האחרון של הפרשיה הזו באה התורה ומתייחסת לגרים:
יד} וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַי-הֹ-וָ-ה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ: (במדבר פ' ט)
מה מטרת פסוק זה? הלא לא מצאנו שהתורה מדגישה לגבי מצוות אחרות שגם הגרים מצווים בהם?!
גם מה מלמדת התורה באומרה לכם, ולגר ולאזרח הארץ, וכי אנו לא אזרחי הארץ?!
בס"ד עש"ק פרשת בהעלותך תשוע"ה
בפרשת בהעלותך לאחר שעמ״י החל את מסעו מהר סיני לכוון ארץ ישראל, מהר מאוד מתחילות התלונות והבכיות, העם מתלונן ומבקש לאכול בשר ודגים. והשם עונה להם שייתן להם בשר לאכול עד אשר יצא מאפם. ואז משה רבינו אומר להשם אמירה שנשמעת ככפרנית:
{כא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים:
{כב} הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:
כמובן שדבריו אלו העלו שאלות נוקבות, כיצד משה רבינו מפקפק ביכולת השם לספק להם בשר. האם הוא חטא בזה, ואם כן מדוע לא נענש?
בס"ד
בפרשת בהעלותך מושלמות ההכנות האחרונות לקראת הנסיעה של ישראל במדבר. בכללן נכנסים לתפקיד הענן והחצוצרות :
{יז} וּלְפִ֞י הֵֽעָ֤לוֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי-כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן-שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
{יח} עַל-פִּ֣י יְ-הֹ-וָ֗-ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל-פִּ֥י יְ-הֹ-וָ֖-ה יַֽחֲנ֑וּ כָּל-יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶֽעָנָ֛ן עַל-הַמִּשְׁכָּ֖ן יַֽחֲנֽוּ: ...
{א} וַיְדַבֵּ֥ר יְ-הֹ-וָ֖-ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
{ב} עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת-הַֽמַּחֲנֽוֹת: ...
{ח} וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
{ט} וְכִֽי-תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל-הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹֽתֶ֖ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְ-הֹ-וָ֣-ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם:
{י} וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְ-הֹ-וָ֥-ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (פ)
שאלות:
מדוע החצוצרות לא נמנות בכלי המקדש בפרשות תרומה ותצוה, ומוזכרות אגב אורחא בהכנות למסע?
גם מצוותן במקדש מובאת בואו החיבור לחצוצרות המסע?
כיצד ידעו ישראל שעליהם לסוע? ע״פ הענן, או החצוצרות?
כיצד קשורים הדברים, מסע המחנות, יציאה למלחמות ותקיעת הקרבנות במועדים?
למה דוקא צריכות להיות מכסף?
פרשת בהעלותך מרובת נושאים אשר לכאורה לא קשורים. מה המשותף לכולם?
היא מתחילה בהעלאת הנרות במנורת המקדש. עוברת לחנוכת שבט לוי לתפקידו המיוחד. עוברת למצות הפסח וסיפור פסח שני, הוא מקצה השיפורים הניתן למי שהיה אנוס ולא יכל לאכול את הפסח במועדו. ממשיכה לקשר בין הענן לבין בני ישראל. עוברת לעשיית החצוצרות ותפקידם בזמן מלחמה או זמן שמחה. אז מתחיל המסע ונסיונותיו.
מה המשותף לנושאים אלו?
מובא בפרשת בהעלותך:
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְ-ה-וָ-ה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. לו וּבְנֻחֹה, יֹאמַר: שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
פרשיה זו קצרה מאוד ומיוחדת במינה. היא מופרדת משאר הספר בשני נונים הפוכים, אחד לפניה ואחד אחריה. תופעה יחידה בתורה.
לכאורה פרשה זו לא שייכת לכאן, היה צריך להיות מקומה למעלה בסדר החנייה והנסיעה , כך דעת התנא רשב״ג. לעומתו רבי אומר שנתיחדה מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. (שבת קט״ו)
התורה בפרשת בהעלותך במהלך בחירת שבעים הזקנים, בעקבות תלונת משה לקב"ה על קושיו לשאת לבדו את משא העם, מספרת לנו על שני זקנים שנשארו במחנה:
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלא יָצְאוּ, הָאהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.
וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. (במדבר יא,כו-כז)
הכתוב מעיד עליהם שהם נשארו במחנה, ומציין את שמותם ,אף מוסיף ואומר: וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים.
מדוע הם נשארו במחנה?
האם הם היו חלק משבעים הזקנים או מהשנים הנותרים?
למה נחה עליהם הרוח למרות שהם לא יצאו מהמחנה?
האם יש קשר בין אופן ההתנבאות שלהם לבין תוכן נבואתם?
למה התורה מספרת לנו את כל הסיפור הזה? האם היה זה נסיון למשה או ליהושע?
האם יש קשר בין הרפיון שאחז את משה רבנו, שבעקבותיו השם מצוה על בחירת 70 זקנים, לבין נבואת אלדד ומידד כמו שאחז"ל שהתנבאו שמשה מת ויהושע בן נון מכניס את ישראל לארץ?
במדבר פרק ח
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
למה נכנסה מצות המנורה כאן לספר במדבר?הרי כל ציווי הכלים למשכן נאמרו בספר שמות בפרשות תרומה/תצוה,גם ציווי מפורט על המנורה,אז למה חזרה זו?
מה משמעות הציווי "אל מול פני המנורה יאירו שבעת נרותיה"?
למה משתמשת התורה בפועל ע.ל.ה להדלקת הנרות?
למה התורה מזכירה פה שהמנורה מקשה,ועל פי מראה שה' הראה למשה נעשתה?
למה דוקא במצוות המנורה משה התקשה והיה צריך שה' יראה לו,כיצד לעשותה?ובמדרש מובא שהיא נעשתה מאליה ,אם כן הפלא עוד יותר גדול?
"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה..."למה מדגישה התורה שאהרן עשה כאשר צווה,להגיד שבחו שלא שינה.למה שישנה ולמה דוקא במצוה זו היא אומרת לנו זאת?
למה התורה לא מסודרת בסדר כרונולוגי?
בפרשתנו מופיע הציווי על חגיגת הפסח ובציון תאריך בחודש הראשון בשנה השנית וזהו זמן יותר מוקדם מהתחלת פרשת במדבר ששם התאריך ראשון לחודש השני לשנה השנית,ז"א הפסוקים חוזרים אחורה בזמן,או בלשון רש"י מלמד שאין מוקדם ומאוחר בתורה.