בס"ד
בפרשת בהעלותך מושלמות ההכנות האחרונות לקראת הנסיעה של ישראל במדבר. בכללן נכנסים לתפקיד הענן והחצוצרות :
{יז} וּלְפִ֞י הֵֽעָ֤לוֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי-כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן-שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
{יח} עַל-פִּ֣י יְ-הֹ-וָ֗-ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל-פִּ֥י יְ-הֹ-וָ֖-ה יַֽחֲנ֑וּ כָּל-יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶֽעָנָ֛ן עַל-הַמִּשְׁכָּ֖ן יַֽחֲנֽוּ: ...
{א} וַיְדַבֵּ֥ר יְ-הֹ-וָ֖-ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
{ב} עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת-הַֽמַּחֲנֽוֹת: ...
{ח} וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
{ט} וְכִֽי-תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל-הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹֽתֶ֖ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְ-הֹ-וָ֣-ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם:
{י} וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְ-הֹ-וָ֥-ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: (פ)
שאלות:
מדוע החצוצרות לא נמנות בכלי המקדש בפרשות תרומה ותצוה, ומוזכרות אגב אורחא בהכנות למסע?
גם מצוותן במקדש מובאת בואו החיבור לחצוצרות המסע?
כיצד ידעו ישראל שעליהם לסוע? ע״פ הענן, או החצוצרות?
כיצד קשורים הדברים, מסע המחנות, יציאה למלחמות ותקיעת הקרבנות במועדים?
למה דוקא צריכות להיות מכסף?
פרשת בהעלותך מרובת נושאים אשר לכאורה לא קשורים. מה המשותף לכולם?
היא מתחילה בהעלאת הנרות במנורת המקדש. עוברת לחנוכת שבט לוי לתפקידו המיוחד. עוברת למצות הפסח וסיפור פסח שני, הוא מקצה השיפורים הניתן למי שהיה אנוס ולא יכל לאכול את הפסח במועדו. ממשיכה לקשר בין הענן לבין בני ישראל. עוברת לעשיית החצוצרות ותפקידם בזמן מלחמה או זמן שמחה. אז מתחיל המסע ונסיונותיו.
מה המשותף לנושאים אלו?
מובא בפרשת בהעלותך:
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְ-ה-וָ-ה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. לו וּבְנֻחֹה, יֹאמַר: שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
פרשיה זו קצרה מאוד ומיוחדת במינה. היא מופרדת משאר הספר בשני נונים הפוכים, אחד לפניה ואחד אחריה. תופעה יחידה בתורה.
לכאורה פרשה זו לא שייכת לכאן, היה צריך להיות מקומה למעלה בסדר החנייה והנסיעה , כך דעת התנא רשב״ג. לעומתו רבי אומר שנתיחדה מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. (שבת קט״ו)
התורה בפרשת בהעלותך במהלך בחירת שבעים הזקנים, בעקבות תלונת משה לקב"ה על קושיו לשאת לבדו את משא העם, מספרת לנו על שני זקנים שנשארו במחנה:
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלא יָצְאוּ, הָאהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.
וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. (במדבר יא,כו-כז)
הכתוב מעיד עליהם שהם נשארו במחנה, ומציין את שמותם ,אף מוסיף ואומר: וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים.
מדוע הם נשארו במחנה?
האם הם היו חלק משבעים הזקנים או מהשנים הנותרים?
למה נחה עליהם הרוח למרות שהם לא יצאו מהמחנה?
האם יש קשר בין אופן ההתנבאות שלהם לבין תוכן נבואתם?
למה התורה מספרת לנו את כל הסיפור הזה? האם היה זה נסיון למשה או ליהושע?
האם יש קשר בין הרפיון שאחז את משה רבנו, שבעקבותיו השם מצוה על בחירת 70 זקנים, לבין נבואת אלדד ומידד כמו שאחז"ל שהתנבאו שמשה מת ויהושע בן נון מכניס את ישראל לארץ?