בס״ד לפרשת שלח התשע״ח
לאחר חטא המרגלים, משה רבינו מתפלל להשם שיסלח לישראל. בעקבות תפילתו עונה לו השם:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:
וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ:
כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ:
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:
הגזירה היתה למי שמלאו לו עשרים שנה בזמן יציאת מצרים ומעלה . השאלה מדוע מגיל עשרים שנה ולא פחות. ועוד למה דוקא הזמן הקובע הינו זמן יציאת מצרים ולא עכשיו בזמן חטא המרגלים?
ראשית למה בכלל גיל עשרים הוא הקובע?
בס״ד לפרשת שלח התשע״ז
בפרשתו אנו פוגשים את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, הניעו את לב בני ישראל מלעלות לארץ, ובגין כך נגזרה גזרת ארבעים שנה להסתובב במדבר. לאחר שמוציאי דיבת הארץ נענשו והעם התאבלו, התעוררו אי אילו אנשים והחליטו למרות זאת ו ״אף על פי כן״ לעלות לארץ.
{מ} וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה כִּי חָטָאנוּ: {מא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְהִוא לֹא תִצְלָח: {מב} אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְ-הֹ-וָ-ה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: {מג} כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְ-הֹ-וָ-ה וְלֹא יִהְיֶה יְ-הֹ-וָ-ה עִמָּכֶם: {מד} וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: {מה} וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:
מה פרוש ויעפילו ?
מה חשבו המעפילים כשעלו נגד רצון השם?
מה בינם לבין המעפילים מהדור הקודם?
בס"ד
מאמר לפרשת שלח שנת תשוע״ה
משה רבינו שולח 12 אנשים ראשי בני ישראל לתור את הארץ. לאחר 40 יום של שביל חוצה ישראל הם חוזרים ומוציאים דיבת הארץ רעה. יהושע בן נון וכלב בן יפונה שהיו מן התרים, מנסים לעצור את הסחף ולשכנע את העם שאין להם ממה לפחד. בין השאר הם אומרים:
{ט} אַךְ בַּי-הֹ-וָ-ה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הֹ-וָ-ה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:
מפרש רש"י
אל תמרדו. ושוב, ואתם אל תיראו: כי לחמנו הם. נאכלם כלחם:
סר צלם. מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו. איוב שהיה מגין עליהם (סוטה לה.). דבר אחר, צלו של המקום סר מעליהם: (רש"י)
בס"ד עש"ק פרשת שלח לך
כשמשה שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא נותן להם רשימת קניות מה לבדוק בארץ.
{יז} וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: {יח} וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: {יט} וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: {כ} וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
אנו רואים שככלל משה רבינו מקדים את הטוב לרע במו השמנה היא לרזה היש בה עץ אם אין וכדו. אבל יוצא מן הכלל לכאורה כשמשה שואל החזק הוא הרפה מדוע הוא מקדים את החזק? גם בטח משה רבינו ידע שגרים בארץ חזקים אז למה בכלל שאל אותם זאת?