בס״ד לפרשת קורח התשע״ח
בפרשתנו אנו פוגשים את מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה הקשות. לאחר שעדת קורח סחפה אחריה חלקים גדולים מהעם והמגפה החלה להרוג במחנה ישראל, משה רבינו שולח את אהרן הכהן עם המחתה והקטורת לרוץ בתוך המחנה ולעצור המגפה וכך נאמר:
ט וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {י} הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם: {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה הֵחֵל הַנָּגֶף: {יב} וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: {יג} וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: {יד} וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח: {טו} וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:
לא מובן אם הנגף מאת השם יתברך כפי שמשתמע כאן , כיצד יכול בשר ודם לעצור את מלאך המוות?
אבל ראשית יש להבין האם מלאך המוות הורג גם מדעת עצמו או רק על פי גזרת השם?
בס״ד לפרשת קורח התשע״ז
קורח מקהיל את העדה אל פתח אוהל מועד ומערער על מנהיגות משה ואהרן. ואז:
{כ} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {כא} הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע: {כב} וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף:
כלפי מי אומר השם להבדל מהעדה?
מה פרוש הביטוי ״אלהי הרוחות״ ?
האיש אחד יחטא וכל כל העדה תקצוף?
בס"ד מאמר לפרשת קורח התשע"ה
קורח למי שלא זוכר, ערער על המינויים שמינה משה רבינו, ובכך גם ערער על תוקפה של התורה כתורה מן השמים. מחלוקתו גרמה להרס גדול בעם ולאבדות גדולות שמתו מי בבליעת האדמה ומי בשריפה ומי במגפה. הוא רצה לקבל את תפקיד נשיא שבט לוי שניתן לאליצפן בן עזיאל. כבר עמדנו בעבר על שורש מחלוקתו והפעם ברצוני להתעכב על יחוסו. הפסוק אומר כך:
{א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
{ב} וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:
הפסוק מייחס אותו עד לסבא רבה שלו ללוי בן יעקב אבינו. יחוס זה נראה לכאורה מיותר ולכן הוא אומר דרשני.
ויותר מזה שואל אור החיים: למה יזכיר ה' זכרון הצדיקים יצהר קהת לוי במעשה בלתי הגון כזה ומה צורך יש בדבר?
אלה שכנראה הפסוקים רוצים לומר שלמרות שאבותיו היו צדיקים ייחוסו דוקא עמד לו לרועץ, וכיצד זה כך?