בס"ד - פרשת בלק התשפ"ג -
בלעם לא רוצה להבין את רצון השם ויוצא לדרך רכוב על אתונו, במטרה לקלל את ישראל. הקב"ה שולח מלאך לשטן לו. חז"ל אומרים שזה היה דוקא מלאך רחמים, שרצה להציל אותו מהחטא. שלוש פעמים האתון רואה את המלאך. פעם ראשונה היא סוטה מן הדרך. פעם שניה היא נלחצת אל הקיר תוך כדי מחיצה עוצמתית של רגלו של בלעם. בפעם השלישית היא פשוט נעצרת ורובצת תחת בלעם. בלעם מתעצבן ומכה אותה, ואז ה' פותח לה ת'פה והיא נותנת חתיכת נאום תוכחה לבלעם. יכולת הדיבור שנתנה לה אכן הינה נס גדול והוא נמנה בין עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. אבל משום מה מתעלמים מהנס של יכולת הראיה המופלאה של האתון לראות את מלאך ה'.
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ג
בפרשת חוקת התורה מדלגת את כל ארבעים שנות הנדודים ונוחתת בשנה האחרונה. סקירה קצרה על הפרשה מעלה שהשנה האחרונה מביאה מגוון של רעיונות שצריך להבין את ההקשר ביניהם, יש לנו את הפרה האדומה, מותם של מרים ואהרן, תלונת ישראל שאין להם מים, על המן שנפשם כבר קצה בו, על מסע איגוף אדום עמון ומואב, על מלחמות כיבוש עבר הירדן המזרחי מידי האמורי. נתמקד כעת בהגעת ישראל לבארה שם מתחוללת שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃ וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃
מה זאת השירה המיוחדת הזאת?
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ב
מסופר בפרשתנו על המלחמה של ישראל עם סיחון מלך האמורי וכך נאמר:
וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כׇּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃ וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ׃ כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כׇּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃ עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃
טוב אמנם מקובל לומר שההגנה הכי טובה הינה ההתקפה, אבל זה לא עבד הפעם לאמורים, הם יצאו לקראת ישראל למדבר, הפסידו במלחמה וכל עריהם המבוצרות נפלו בידי ישראל ללא מאמץ. הפעם ברצוני להתבונן בחשבון, מה חשיבותה ובמיוחד מה ענין הפסוק האחרון שציטטתי " עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃",למה לבוא חשבון? ומי הם המושלים הקוראים לנו לבוא אליה?
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"א
כידוע חז"ל מצינים את פרה אדומה כמצוה הכי חוקתית, הכי רחוקה מתפיסת שכל האדם. לכן קורא אותה הכתוב חוקת התורה. תודעת החידלון הינה גורם הדיכאון הכי גדול למין האנושי-נתנה התורה מצוה שבאמצעותה נוכל להיטהר מתודעת החידלון. קרי הדרך להיגמל מהחידלון נמצא בחיי תמימות מול השם. בהכרה שהעולם הזה הוא רק הופעה אחת של החיים.