בפרשת חוקת לאחר שמסתיימות שנות הנדודים שנגזרו עלינו בעקבות חטא המרגלים, עם ישראל מתחיל לנוע לכוון הארץ. בדרכם עוברים בגבול שלושה עמים: אדום עמון ומואב. על שלושתם מצוה השם לא לכבוש. אל אדום מצוין שמשה רבינו שולח השליחים ומבקש לעבור בארצם. נענה בשלילה וישראל מאגפים אותם ואילו לאחר מכן עם ישראל הוא היוזם והפועל. מה מטרתה של שליחות זו לאדום? מה היא נוגעת לימינו אנו?
בס"ד
בפרשת חוקת מספרת לנו התורה על העמים שנאסר עלינו להלחם בם, ועל העמים שצוינו להלחם בהם ולהורישם. נאסר על ישראל להלחם באדום, עמון ומואב. אכן בני ישראל הקיפו עמים אלו בדרכם לכיבוש הארץ. ולעומת זאת צוינו להלחם בסיחון ובעוג, ואכן אותם כבשו ישראל ובשטחם התנחלו שבטי גד ראובן וחצי המנשה.
למרות שלא לחמנו בהם, חלקים ניכרים בשטחי עמון ומואב כן הגיעו לרשותנו דרך סיחון, שכבש את ארצם ואנו כבשנו ממנו. זהו שהם נקראים ״עמון ומואב אשר טיהרו בסיחון״(גיטין לח). וכך מסופר בפרשה:
ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַי-ה-וָ-ה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְ-ה-וָ-ה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.
עוד תלונה של העם, נמאס להם לאכול מן, הם קוראים לו לחם קלוקל. והם טוענים שאין מים. אבל בשונה מתלונות קודמות הדומות לזו, כאן הם חוטפים!
נחשים נושכים את האנשים, וימת עם רב מישראל. המסר כמובן עבר, העם מתנצל ומבקש שמשה יתפלל עליהם להסיר מהם את הנחש. אבל גם עכשיו התרופה לא מגיעה אוטומטית, משה מכין נחש נחושת, ושם אותו על נס. מי שרוצה להתרפא צריך לעשות מעשה, צריך להביט על נחש הנחושת כדי לחיות.
למה תלונה זו מביאה לעונש כה כבד?
מה קרה שדוקא עכשיו נמאס להם המן? כבר ארבעים שנה שהם אוכלים אותו ואין להם בעיה איתו?
למה התרופה מצריכה השתדלות שלהם, ולא באה אוטומטית?
למה דוקא הנחש נבחר להעניש אותם? ויותר פלא למה לרפואתם נבחר גם הנחש?
הערבות המתגלה בפרשת חוקת
במהלך פרשת חוקת ״קופצת ״ התורה לשנה האחרונה של שנות הנדודים במדבר ומתארת את המסעות האחרונים של ישראל עד לשערי הארץ.
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, (במדבר כ ).
ואומר רש״י עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.
ונראה עוד לומר שהתורה באה לומר לנו שישראל הגיעו למעלה חדשה שלא זכו לה קודם, וזו נקראת ״כל העדה״.
הם זכו בעקבות שנות הנדודים לדרגה של ערבות הדדית.