בס"ד לפרשת בלק התשפ"ד
על פי סדר פרשות ספר במדבר, הרי שפרשת בלק היא הפרשה השביעית, ולכן היא כנגד ספירת הנצח שהיא הספירה השביעית מלמעלה. הספירות מחולקות לשלש ושבע, השלש העליונות הם הראש, והשבע התחתונות הם הגוף, ולכן הנצח היא גם הספירה הרביעית שבספירות המידות של הגוף.
בס"ד - פרשת בלק התשפ"ג -
בלעם לא רוצה להבין את רצון השם ויוצא לדרך רכוב על אתונו, במטרה לקלל את ישראל. הקב"ה שולח מלאך לשטן לו. חז"ל אומרים שזה היה דוקא מלאך רחמים, שרצה להציל אותו מהחטא. שלוש פעמים האתון רואה את המלאך. פעם ראשונה היא סוטה מן הדרך. פעם שניה היא נלחצת אל הקיר תוך כדי מחיצה עוצמתית של רגלו של בלעם. בפעם השלישית היא פשוט נעצרת ורובצת תחת בלעם. בלעם מתעצבן ומכה אותה, ואז ה' פותח לה ת'פה והיא נותנת חתיכת נאום תוכחה לבלעם. יכולת הדיבור שנתנה לה אכן הינה נס גדול והוא נמנה בין עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. אבל משום מה מתעלמים מהנס של יכולת הראיה המופלאה של האתון לראות את מלאך ה'.
בס"ד לפרשת בלק התשפ"ב
מאין נובע הכוח לקלל? למה הקב"ה איפשר לכוח כזה להיות בעולם?
בעצם היכולת לקלל נובעת מהיכולת לברך. למה השם ברא את היכולת לברך כבר אין צורך לשאול, כי הברכה מבריכה בין האנשים וביננו לבין הקב"ה, כי הברכה מאפשרת לנו להצליח לעמוד במשימה של תיקון עולם במלכות שדי. הברכה חושפת את היותנו חלק מאורגניזם אחד גדול. כדי שהברכה תוכל לחול צריך שתהיה לנו פתיחות וערבות עם הזולת. את הפתיחות הזו מנצלים המקללים כדי להזיק לזולת.
בס"ד לפרשת בלק התשפ"א
כל פרשת השבוע עוסקת בניסיונם של בלק ובלעם לפגוע בישראל. מהיכן צמחה העוינות של בלק אלינו? מה אנו הפרענו לו שהוא רצה לקלל אותנו? בירור זה יתכן ויעזור לנו להבין את ההתנגדות והשנאה שאנו חווים כיום כלפינו בעולם.
ראשית ננסה לראות בפסוקים עצמם, מה מטריד את בלק:
בלעם (ואיתו גם קוראי פרשת השבוע) עובר מסלול לימודים צפוף בפרשתנו,
מה יכולים בניי האדם לפעול בדיבורם? האם אפשר בעולם לפעול נגד רצון ה’? מה רצון השם?
בלק מלך מואב השולח לקרוא לבלעם, אומר לו
וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר׃(כב,ו)
הוא חולק כבוד לבלעם ומציין שבלעם יכול לקלל וגם לברך. אבל מדיוק הפסוק נראה שאת מי שיברך מבורך. משמע שכבר מבורך לפני כן, אז אין משמעות אמיתית לברכתו. אבל שונה מזה יכולת הקללה שלו שעליה נאמר יואר. בזמן עתיד. משמע שיש לו השפעה , שקללתו פועלת.
אולם בפעם הראשונה שבא לקלל, מתברר שגם יכולת זו נמנעה מ