בס״ד לפרשת בלק שנת התשע״ז
כך אומר השם לבלעם הרשע עת התבקש בידי בלק מלך מואב ללכת ולקלל את עם ישראל.
שואל רבינו בחיי ( במדבר יח, כב)
ובכאן יש לשאול אם היה כוח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא? אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה בבשר ודם לשנות גזרת הבורא? ואם הבורא גזר על ישראל, שנאמר כי ברוך הוא, היאך יש בקללתו לשנות מה שגזר כבר? ואם תאמר לא היה ממש בקללה, אם כן למה מנעו הקב״ה ואמר לו לא תאר את העם, יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקב״ה, כענין שכתוב ״יקללו המה ואתה תברך״( תהלים ק״ט)? ורבים מהמפרשים שואלים כן.
בס"ד לפרשת בלק התשע"ו
פעמים רבות שהורים ומחנכים מתלבטים בשאלה האם להתעלם מהקלקולים של הילדים ולהתמקד בצד החיובי, או ששומה עלינו דוקא להיטפל ולטפל בקלקולים ובבעיות.
ישנם הורים שלא מוכנים לשמוע שום דבר שלילי על ילדיהם,״ הבן שלי צדיק, לא יכול להיות שהוא עשה מה שאתה אומר״. וישנם הורים שעל כל תלונה קלה ישר מוכיחים ומענישים את ילדיהם, בחושבם שבכך יחנכו אותם. מהי הדרך הנכונה?
מה טובו אהליך יעקב
בלעם משבח את אוהלי ישראל, את הצניעות שבאורחות חיינו. ודווקא זה מה ששיגע אותו.
יותר מאוחר הוא המייעץ למדיינים ולמואבים לקלקל את ישראל בזנות. על פי עצתו הם שלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל והסוף היה מר.
כיצד זה שנקודת התורפה שלנו היא היא גם נקודת החוזק. למה זה כך?
למה להתחתן ולהיכנס למחויבויות, לא יותר נוח וכיף להישאר פנויים/פנויות?
למה היום יש כל כך הרבה פריצות ברחובותינו. ועוד זה קורה בדור הגאולה?
למה השם הביאנו לארץ הכנענים, שהיו פרוצים בעריות ביותר ולפני כן הגלנו למצרים שהיא ערות הארץ?
בס"ד ה' בתמוז התשע"ד
מה כוונת בלעם בברכה זו שברכנו? ומה הקשרה לדברים הקודמים לה?
ראשית נראה את הפסוקים בברכה הראשונה שברך בלעם את ישראל:
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: {ח} מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְ-ה-וָ-ה: {ט} כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: {י} מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:(במדבר כג)
הקשר הפסוקים מורה שבלעם מודה שאין ביכולתו לקללנו כי השם לא חפץ בזה. והשם לא חפץ בזה כי אנו עם השוכן לבדד. ומה הקשר בין עם בודד לחוסר כעס של השם עלינו? וכיצד בכלל הוא כן חשב שיוכל לקללנו?
או נשאל באופן כללי יותר כיצד קללות בכלל יכולות להזיק?