בס"ד לפרשת דברים התשפ"ג
ברוכים הבאים לספר דברים!
הסיפורים והמצוות שאנו מכירים כבר מספרים קודמים, מופיעים כאן מזווית אחרת לגמרי, אנו מגלים את הסיפור מנקודת מבטו המיוחדת של משה רבנו. אפילו עשרת הדברות מקבלות כאן כמה שינויים, כך סיפור ההתעכבות הממושכת בהר סיני היא בעצם בעיה של עם ישראל, חטא המרגלים מתחיל מבחינת משה מהיוזמה של בני ישראל, ועוד דוגמאות רבות.
סוגיית מינוי השופטים מופיעה אף היא בצורה ממש שונה, אם בספר שמות ההצעה למינוי שפוטים באה מצד יתרו מתוך דאגה למשה, הדגש בהצעה של יתרו היה על האישיות של הדיינים, אנשי חיל, יראי א-לוהים,אנשי אמת ושונאי בצע.כאן מתוארת תמונה אחרת, משה רבנו מספר לנו על הקושי שהיה לו לשאת לבדו את משא העם, בעקבותיו משה פנה לעם ומבקש מהם "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". מפרש רש"י בשם הספרי "וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי)". לעומת המתואר בחומש שמות כאן הדגש של משה רבנו הינו שהשופטים צריכים להבחר בהמלצת העם שמכיר אותם ויודע את טיבם.
בס"ד לפרשת דברים התשפ"ב
יש שני סוגים של ילדים, החנונים והשובבים, החנונים אוהבים ללמוד, מנצלים את ההפסקות לתוספת לימוד,עונים במבחנים גם לשאלות הרשות ,יוצאים אחרונים מבית הספר ומגיעים ראשונים.לעומתם ישנם הילדים שבית הספר איננו פסגת החלומות שלהם, ובשעת הצלצול לסיום הלימודים הם שועטים בשמחה מבית הספר למשחקיהם ושאר תחביביהם.
אולם מה רב הפלא שעם ישראל התנהג בהר סיני גם כאותם חנונים וגם כאותם פרחחים.
בס"ד לפרשת דברים התשפ"א
הנהגת העיגולים הינה הנהגת העולם בידי השם דרך מערכות העיגולים. כשם שישנם חוקים בטבע הגשמי ישנם חוקי העולמות הרוחניים. העיגול מבטא תהליכים שיש בהם מסבב ומסובב. התנועה הסיבובית מאפיינת את כל מערכות הטבע. מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא[1]-דהיינו מלכות השמים דומה למלכות הארץ. גם המערכות הרוחניות בנויות עם גלגלים ואופנים[2]. מכאן היכולת של כל מיני מתקשרים, חוזים בכוכבים ואנרגטים שונים להשיג מידע " שמימי".
הנהגת היושר הינה הנהגה שהשם מנהיג העולם באופן ישיר. ללא התחשבות בסדרי הטבע. היא מתבטאת בגילויים כמו אורים ותומים בניסים שמעל לטבע וכיוצא בזה. בזכותה גם אנו יכולים על ידי תשובה לשנות את הנהגת העיגולים.
בס"ד לפרשת דברים התש"פ
ספר דברים שהוא ספר נאומי הסיכום של משה רבינו לבני ישראל ערב הכניסה לארץ, בהם הוא מוכיחם ומכינם להתמודדות עם ארץ הבחירה, מדבריו עולה לנו אישיותו המיוחדת של משה. וממנה נוכל ללמוד לחיינו ולדורנו דור נוחלי הארץ בשלישית. ברצוני לעמוד על כמה נקודות העולות מדבריו:
כך פותחת הפרשת: אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃
אל כל ישראל- משה הצליח לדבר אל כולם. אל כל ישראל. אייך הוא הצליח שדבריו ידברו אל כולם?
בס״ד לפרשת דברים התשע״ח
ראשית אקדים ואומר: ספר דברים אמנם נחשב בקדושתו כאחד מחמשת חומשי התורה, כל אות בו כתובה על פי השם בדיוק כמו שאר החומשים. אבל בסיס הדברים הינו דברים שאמר משה מעצמו לבני ישראל ב36 ימיו האחרונים. מכיון שמשמים הורו לו לכתוב זאת בתורה, מדרגת הדברים גבוהה כשאר התורה.
כשאנו קוראים הפסוקים ומתבוננים בהם אנו רואים שמפיו של משה כל מיני מאורעות שעברו על האומה נרשמים אחרת מכפי שפגשנו אותם בספרים הקודמים. משה רבנו מעביר לנו גם את תחושותיו ואת אופן ראייתו את הדברים. יוצא מכאן גם שדוקא עיקרי התורה וכלליה מוזכרים בחומש דברים ולא בספרים קודמים.
נכנס פנימה...
בס״ד. לפרשת דברים התשע״ז
משה רבינו בשנתו האחרונה מסכם את התורה, משלים את כתיבתה, ומבארה לבני ישראל, נואם את נאומי הסיכום של חייו, מצייד את ישראל בצידה לדרך לכל שנות ההיסטוריה אשר נכונו לנו.
אומר רבינו בחיי:
על דרך הפשט רצה משה לבאר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב״ה, חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם, הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומחוזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון.
מדוע המתין משה עד עכשיו?
בס"ד לפרשת דברים שנת תשועה
{כה} וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
{כו} וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם:
כיצד משה ״מעלים״ את עשרת המרגלים ותולה את כל האשם רק בבני ישראל שלא הקשיבו לקול התרים שדיברו בשבח הארץ, וכי כולם דיברו בשבחה!?
בס"ד עש"ק פרשת דברים התשע"ה
בפרשת דברים מזכיר משה רבינו תקציר היסטורי של ימי המדבר. בתוך דבריו מזכיר לנו את קיצור הדרכת שופטי ישראל כפי שצוום:
{טז} וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
{יז} לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
פשט הדברים מובן:
שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם- אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו. ( סנהדרין ז)
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק-על הדיינים לזכור שמטרת המשפט לחשוף את הצדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור. ( אוה״ח)
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט-אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה. (רבינו בחיי)
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן - שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. או דינו של עני כדינו של עשיר.
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ-או מלשון יראה ופחד שלא יפחדו הדיינים מאיש. או מלשון אגירה שלא יאגרו הדיינים את דבריהם וימנעו מלומר את דברם. (רש"י)
הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים- מה כוונת הכתוב?
השם מצוה על ישראל לא להתגרות בהם מלחמה ולא לרשת אותם, מדוע? האם אינם בכלל ארץ ישראל?
כך אומרת התורה:
וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: {ה} אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: {ו} אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: {ז} כִּי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: {ח} וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר (ס) וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב: {ט} וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: (דברים ב, ד-ט)
עיון בפרשת דברים מגלה לנו מילת מפתח החורזת את הפרשה, והיא המילה פנו בצורותיה השונות. היא מופיעה בפרשה 7 פעמים. דרך התבוננות בהופעותיה והקשרם אפשר ללמוד רבות על מגמת משה רבנו בדבריו בפרשה.
האם האנשים התמימים צפויים לסבול במשך חייהם יותר מאשר הפיקחים ?
האם חייבים לעבור מלחמות וצרות כדי לרשת את ארץ ישראל ?
האם נוכל יום אחד להיגמל מהצורך בצבא ובמלחמות ?
כיצד תורה שבעל פה הפכה לתורה שבכתב
ספר דברים יש לו מעלה מיוחדת, מצד אחד כל הספר הינו דברי סיכום, תוכחה, חינוך והכנה לכניסה לארץ, שאמר משה רבנו לבני ישראל מפי עצמו, במשך שלושים ושישה ימיו האחרונים. עם ישראל חונה בערבות מואב, מול יריחו, על פיתחה של ארץ ישראל.
מצד זה לכאורה לא היה נכון לכלול ספר זה בתוך התורה, אלה בתוך תורה שבעל פה.
אבל ספר דברים ככל שאר החומשים, נכתב מפי הגבורה, אות אות ומילה מילה, לכן גם קדושתו לא פחותה משאר חלקי התורה.
(דברים א,ו) יְ-ה-וָ-ה אֱלהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחרֵב לֵאמר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.
מוזר מאוד הביטוי שמשה רבנו מזכיר פה בשם ה׳, הוא מזכיר את דבריו לעדת קורח, רב לכם בני לוי, יש בלשון זו תלונה כאילו אומר כבר הגזמתם במשך ישיבתכם סביב הר סיני. אגב הם ישבו בהר במשך כשנה. אבל לא מובן, מה יש להתרעם על כך, הרי מסעותיהם היו ע״פ השם?
גם הפסוק שלאחריו אומר דרשני, פנו וסעו לכם, מה כוונת לשון פנו? לפנות צריך כאשר צריכים לשנות כיוון נסיעה. כאשר הדרך הנוכחית ממשיכה לכוון לא רצוי.
גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם.
בפסוק זה (דברים א לז), משה רבנו מאשים את בנ״י שבגללם הוא לא נכנס לארץ, ונראה מהקשר הפסוקים שמדבר על חטא המרגלים, והרי על משה נגזר לא להכנס לארץ בחטא מי מריבה, ולא בחטא המרגלים? ועל חטאו נענש ולא בגללם?